איש החשמל איננו סרט מדהים כלל וכלל. אינני בטוח שיש לו חשיבות אומנותית משמעותית של ממש. אבל מה לעשות? סרטים היסטוריים עושים לי את זה. המיתוס הנבנה סביב אדם בשר ודם, ההירואיות בה עוטפים סרטים אלה את הדמויות העומדות במרכזן, והחוויה הלימודית - המעשירה בדרך כלל - כל אלה גורמים לי שוב ושוב להתפעם מחדש.ובכל זאת, הסרט "איש החשמל", המספר את סיפורו של פנחס רוטנברג, החלוץ שהביא את החשמל לארץ, לוקה במגרעות רבות. החיסרון הגדול ביותר של הסרט הוא היובש שלו. נדמה שהבמאי לקה בתובנה הכה-לא-נכונה, כי היסטוריה הנה מטבעה יבשה. המשחק התיאטרלי של הדמויות, העמידה על אי יפיוף העובדות, ההתעקשות על דיכוא הרגשות שמפגינות הדמויות - כל אלה יוצרות תחושה שאנו צופים בדוקומנט ולא בסרט.
פרסומת
אבל למרות אשר אמרתי, אחטא אם לא אציין גם את מעלותיו של הסרט. השחזור התקופתי של תחילת המאה בארץ ישראל, ברוסיה ובאנגליה, מרשים למדיי. התלבושות המוקפדות, התפאורה הסביבתית, והאווירה של אידיאליזציה ציונית אכן עושים את העבודה ומכניסים את הצופה אל תוך עולם אחר, נוסטלגי, של חלוציות ציונית עקשנית - כזו שכה חסרה לנו בימים אלה.גם המשחק של מנשה נוי, על אף שנראה מוגזם למדיי, הנו טוב, והוא מצליח להבנות דמות בעלת מימדים רבים. הוא אינו חוטא לגילום דמותו של פנחס רוטנברג, ומצליח להציג בפני הצופה גם את הצדדים הבעייתיים והפחות מחמיאים של הדמות האקסצנטרית העומדת במרכז הסרט. אציין גם לטובה את איילת זורר החיננית ואת ליאור אשכנזי המוכשר, התומכים היטב ובצורה משכנעת בקו העלילתי של הסרט, והיוצרים עלילת משנה מעניינת המספרת על שותפיו הנחבאים של פנחס רוטנברג למפעל החשמל.
הסרט "איש החשמל" איננו תופעה קולנועית מדהימה, ואולי ניתן להניח כי לא יעורר סערה אצל הצופים. ייתכן אף כי תוך זמן קצר בלבד יצנח לו למסך הקטן, שם יעורר אהדה גדולה יותר. אבל בהחלט לא הייתי ממליץ להחמיץ את הסרט, שכן המימד החוויתי החשוב שהוא מעניק לשיעור היסטורי מעניין, אכן עושה אותו ראוי לצפייה. למי שרוצה מדי פעם לקום ולחוש גאווה במורשת של החלוציות הציונית, או למי שרוצה לעודד עוד קצת את הפקות המקור של הקולנוע הישראלי, "איש החשמל" בהחלט עשוי להוות תמורה הולמת לכספו.לסיכום: שיעור מעניין בהיסטוריה, משחק ראוי, חבל שלעיתים יבש מדי. 7 בסולם יגאל.