נושא ההגירה נבחן ונבדק בקולנוע הישראלי פעמים רבות. ב"רובה חוליות" נבחן היחס לניצולי השואה בישראל של שנות ה-50. ב"סלאח שבתי" היה זה המהגר הצפון אפריקאי שרצה דירת שיכון בישראל הגזענית של שנות השישים וב"סוף העולם שמאלה" בחן אבי נשר את העולים שהגיעו לדרום הארץ בשנות השבעים. סרטים אלו ניסו לבחון האם באמת ישראל הייתה כור היתוך אמיתי והאם השכילה להתמודד עם האתגר שבקליטת מאות אלפי עולם חדשים בתקופות קצרות.הסרט "קולות רקע", שצפיתי בו לראשונה בבכורה האירופאית שלו בנובמבר 2019 בפסטיבל הקולנוע בטאלין ומגיע רק עכשיו למסך הגדול, עוסק בעליית הרוסית לישראל בתחילת שנות ה-90 ובמיוחד בזוג לא צעיר שמגיע לארץ הקודש. הסרט מבוסס על חוויותיהם של הבמאי יבגני רומן ושל השותף לכתיבת התסריט והצלם הנהדר זיו ברקוביץ. גם השחקנים הראשיים בסרט ולדימיר פרידמן ומריה בלקין הגיעו באותם גלי עלייה אי שם לפני שלושים שנה ויותר.
פרסומת
בברית המועצות היו הזוג מדבבי סרטים. הם היו "קולות הזהב" (שמו של הסרט באנגלית) וקולותיהם אף היו מזוהים עם שחקנים הוליוודיים כאלו ואחרים. כשהם מגיעים לישראל הם מבינים שכמדבבים לא תהיה להם בעצם עבודה (ומקסימום הם יהוו "קולות רקע" כשמו העברי של הסרט) ומנסים למצוא עבודות חלופיות. ויקטור (פרדימן)מתחיל לעבוד בעירייה ורעיה (בלקין) מתחילה לעבוד בשיחות ארוטיות תוך שהיא מנצלת את קולה הענוג. ברקע פורצת מלחמת המפרץ וקשיי ההתמודדות של הזוג עם מדינתם החדשה רק גוברים.באולם בטאלין שבו צפיתי בסרט הקהל יצא מגדרו ולא רצה לתת לשחקנים ולצוות לעזוב. נשאלו שאלות רבות ומחיאות הכפיים לא הסתיימו ואכן אי אפשר שלא להיכבש בקסמו של "קולות רקע", סרט צנוע וקאמרי עם לב גדול . כסרט על הגירה הוא מצליח להיות אותנטי ונדמה לעיתים שהשחקנים משחקים את עצמם. סוף סוף זוכה ולדימיר פלדמן המוכשר המדלג בין התיאטרון לקולנוע לתפקיד ראשי (הוא הופיע בלא מעט סרטים כגון "קרקס פלשתינה" , "כנפיים שבורות" ועוד ) וכאן הוא מפליא בביצועיו כוויקטור המתוסכל .מריה בלקין - ללא ניסיון קולנוע ממשי - היא היהלום שבכתר של הסרט. הסצנות בהן היא משנה את קולה כדי לנהל שיחות ארוטיות בטלפון הן פשוט מדהימות.
מעבר לעיסוק בעלייה, זהו סרט על יחסים בין בני זוג לא צעירים שמרגישים ששיאם מאחוריהם ונאבקים גם להשאיר את התא המשפחתי שלם. הסרט גם מנהל דיון מעניין על תפקיד המדבב בקולנוע ועל עולם הקולנוע בכלל וכל מי שחובב קולנוע יחוש צביטה בלב ודמעה בעיניו בכמה וכמה סצנות שמצדיעות לקולנוע באשר הוא. "קולות רקע" הוא סרט נבון וכן שהאותנטיות פורצת ממנו ועוטפת את הצופה. צרפו לכך משחק מצוין, בימוי מדויק וצילום נהדר וקיבלתם את אחד הסרטים הישראליים הטובים של השנים האחרונות.