מבית היוצר של הבמאי לאסה הלסטרום ("חיי ככלב", "תקנות בית השיכר", "שוקולד", "חדשות הספנות" ובקרוב "קזנובה") מגיע סרט הוליוודי חדש הפועל לפי כל הכללים (אפילו על אחד הוא לא מדלג) ועושה זאת בנועם הליכות.הצרה הגדולה עם הסרט "חיים בלתי גמורים" שכל כך נעים לשבת באולם הקולנוע הקריר ולצפות בכוכבי קולנוע ענקיים כמו רוברט רדפורד, מורגן פרימן וג'ניפר לופז עד שלא מפריע שהם לא ממש מגלמים דמויות אלא אסופת סטריאוטיפים משומשים לעייפה. רדפורד בתפקיד הקאובוי המריר ששכל את בנו והתמכר לטיפה המרה, מורגן פרימן האפרו-האמריקאי הקשיש שיש לו חוכמת חיים מלוא החופן וג'ניפר לופז - האישה היפה והמוכה. אפילו ה"תגלית" של הסרט בקה גארדנר כבתה של לופז ונכדתו של רדפורד היא לא יותר מילדה הוליוודית חביבה.
פרסומת
בתוך ים הדמויות הנבובות והסיסמאות הנדושות שפרימן שופך במהלך הסרט כדי להכניס קצת תובנה בחבריו, יש גם נופים מרהיבים של המערב הפרוע. אני חייב לציין שהם באמת מאוד יפים, אבל רק שתדעו הנופים אינם תוצרת ארה"ב כי הסרט צולם בכלל בקנדה. בדיוק כמו הנופים המזויפים כך גם הסרט סובל מחוסר אמינות מרשים. לא רדפורד, לא מורגן ובטח שלא לופז הצליחו לגרום לי לאמין לרגע אחד שהם באמת כפריים פשוטים שבסך הכול מנסים להתמודד עם הקלפים הלא מוצלחים שהחיים חילקו להם.אין ספק שליהוק זו אחת הבעיות המרכזיות של הסרט. מדובר בליהוק צפוי ושחוק של כוכבי קולנוע המגלמים את אותה דמות בפעם המיליון וחצי בערך, ועושה הרושם כאילו הם כלל לא התאמצו ופשוט נתנו את כל השטיקים שהיה להם במאגר המידע. יש גם סיפור שרחוק מלהפתיע, ורחוק מלרגש, למרות שיש כמה רגעים של מתח בגלל החבר המכה של לופז, (פרט טריוויה, זו פעם שנייה שלופז מגלמת אשה מוכה, זוכרים את הסרט האיום "עד כאן"?). הסרט פשוט נע על מי מנוחות ואצל כותב שורות אלו הוא לא הצליח לעורר איזשהו רגש אמיתי. הדבר היחיד שהצליח להוציא ממני צחוק בריא הוא שוט מפתיע על גבול המבריק שנמצא ממש בסוף הסרט, בדיוק אחרי שרדפורד מכסח לחבר המכה את הצורה – שימו לב למיזנסצנה המבריקה (לצורה שבה בנוי השוט) ובעיקר לצמד החתולים. מדובר בהברקה היחידה בסרט.
העלילה למי שחייב לדעת עוקבת אחרי ג'ין גילקיסון (לופז) שהחבר הנוכחי שלה מכה אותה בלי הפסקה. היא ובתה גריף נמלטות על נפשן ומגיעות לחווה של אינר גילקיסון אביו של בעלה המנוח של ג'ין. אינר אלכוהוליסט בגמילה עדיין לא החלים ממות בנו בתאונת דרכים לפני עשר שנים. הוא גם מאשים את כלתו המוכה במותו מאחר והיא נהגה ברכב, (לופז נוהגת? אין לה נהג פרטי?). בנוסף לזה הוא מטפל במיטץ', עובד נאמן שכמעט ונטרף על ידי דוב. אינר לא בדיוק מתלהב מהנוכחות של כלתו ונכדתו (שלא ידע על קיומה) אבל מסכים לעזור להן. ביחד כל הארבעה מנסים להתמודד עם פצעי העבר ולהתקדם בחייהם. קצת צבע מכניס דוב גריזלי (סוג של חיה בהכחדה) שמסתובב חופשי ומייצג את צמד הקשישים שאנשים מסוגם עומדים להיכחד. יש גם את השריף המקומי שמנהל רומן עם לופז וכמובן שחקן בריטי שמגלם את החבר המכה.לשמחת המפיצים למרות העלילה השחוקה והמשחק הבעייתי, המוצר הקולנועי הזה מצליח באופן בלתי ברור להשאיר את הצופה במצב של בהייה נינוחה במסך ולגרום לו לשכוח שאין ממש מקום לרגליים בין השורות הצפופות של קולנוע דיזנגוף. ואם זה לא הישג מרשים במקרה הנ"ל אני לא יודע מה כן.
יאיר הוכנר תמיד קולע
ראיתי עכשיו את "חיים בלתי גמורים" בטלויזיה (שבטח ראיתם מסזמן בקולנוע)
הוכנר: "הצרה הגדולה עם הסרט "חיים בלתי גמורים" שכל כך נעים לשבת באולם הקולנוע הקריר ולצפות בכוכבי קולנוע ענקיים כמו רוברט רדפורד, מורגן פרימן וג''ניפר לופז עד שלא מפריע שהם לא ממש מגלמים דמויות אלא אסופת סטריאוטיפים משומשים לעייפה. רדפורד בתפקיד הקאובוי המריר ששכל את בנו והתמכר לטיפה המרה, מורגן פרימן האפרו-האמריקאי הקשיש שיש לו חוכמת חיים מלוא החופן וג''ניפר לופז - האישה היפה והמוכה. אפילו ה"תגלית" של הסרט בקה גארדנר כבתה של לופז ונכדתו של רדפורד היא לא יותר מילדה הוליוודית חביבה."
כן
סרט חמוד - שחקנים נהדרים
וכן, הטובים ברורים והרעים ברורים והסוף צפוי
אבל, בהחלט נהנים לראות את רדפורד ופרימן
שם:מוני שלםגיל:5818/10/2005 15:08:57
8/10
סרט מרגש, עשוי כהלכה המישחק של הבת ניפלא מוסר ההסכל של שיחרור הדב .מעניין.
שם:tiki azlanגיל:5401/10/2005 23:30:06
8/10
לדעתי הילדה גונבת את ההצגה מהכוכבים של הסרט.
אין אקשן אך יש התפתחות של הדמויות, וזה מה שחשוב. רוברט רדפורד משתנה ומתקרב לכלתו ולנכדתו. דווקא הדוב שתפקידו סימלי נראה לי מלאכותי ולא משכנע