גן עדן עכשיו

"גן-עדן עכשיו” איננו סרט ערבי. זהו סרט מערבי מובהק העשוי על פי חוקי הז'אנר של הסרט הרוצה-להיות סרט מחאה. אם זה לא היה כל כך קרוב אלינו, אם זה היה על דרום אמריקה או אירלנד, היינו יכולים להאמין לו, אמנם תישאר פתוחה השאלה האם אז תושבי דרום אמריקה או אירלנד היו מאמינים לו. הצופה צריך להבין את הסרט, בשביל זה הסרט צריך לדבר אליו בשפה המובנת לו, בדימויים המוכרים לו מהסרטים, שהוא כבר ראה. טרור המתאבדים הוא סיפור לוהט בשוק, אין זה הזמן ליצירת התמונה האמיתית או הניסיונות המסוכנים לחפש כלים קולנועיים חדשים. הראשון, שיעשה סרט על המחבלים בשכם, יגרוף קופה ואם אתה לא תופס עכשיו את הנישה, אז מישהו אחר יעשה את זה. למאמר המלאה: http://www.global-report.net/a.php?c=boazm&a=110&rc=boazm

סרט קשה לצפייה לכל ישראלי. לוקה במבט חד צדדי כמעט לחלוטין ולמרות זאת חשוב לצפייה לצופה הישראלי כדי להבין מעט את דרך החשיבה הפלשתינית. הסרט מעורר במלוא עוצמתן את הבעיות במנטליות החשיבה המזרחית:קודם כל דגש רב מדיי על כבוד ויחס החברה לאידיבידואל כבסיס ליחס שלו אל עצמו ובנוסף חוסר האונים והאפשרות להוציא את עצמך מהמקום הקשה אליו הגעת על ידי פתרונות יצירתיים ועל ידי נחישות. קל יותר ליוצר הסרט להוביל את הצופה למסקנה כי לא קיימת אופציה נוספת למתאבד מלבד התאבדותו וזוהי גם מסקנתו התמוהה של הגיבור הרגיש והשרמנטי שמחליט לגודל הזוועה להתפוצץ בתוך אוטבובוס בסוף הסרט. המנטליות הזו - האשם הוא חיצוני והאחריות אינה קיימת אצלנו - ממש מקוממת. המשחק אגב לא רע בכלל.

כששאלתי את גיבורי הסרט בפרמיירה אם נראה להם שדוגמנים מחוייטים ממוצא נוצרי עם ג'ל בשיער יכולים להוות בסיס אמין לדמות המתאבד פתרו אותי אלה בתנועת ביטול.עירית לינור לא היתה צריכה לעשות תזה כה עמוקה על מנת לגלות שגן עדן עכשיו הוא בעצם סרט פעולה המספק פנטזיה למבקרים בגלות. את לחם חוקו ישיגו היוצרים בודאי במדפי הבלוק באסטר המאובקים. האמינו לי, גם אנשי החמאס לא מצאו זמן למחוא כף לתןצר זה המגולם על ידי תושבים המבולבלים באשר לזהותם...

נכון, לא הכל מושלם בסרט הזה, אבל בסופו הצופה נשאר עם תחושות כל כך מורכבות ועמוקות שכל הפגמים הקטנים הופכים ללא רלוונטים. זהו סרט חובה. מצחיק, מרגש, מעציב, מטריד, ומעורר. - אם לא ראיתם עדיין, לא ברור למה אתם מחכים.

סרט נהדר, מרגש ואמיתי. מתאר בצורה מהימנה את הצד השני, בדרך שאינה מעוררת סלידה או אנטגוניזם. מציג דילמה פנימית בתוך החברה הפלשתינאית על הדרך הנכונה למאבק בישראל. באמת אחלה סרט וחובה לכל תל-אביבי.

יצירה קולנועית אמינה, מתונה, אנושית ומשכנעת. לא סרט העשור, לא מדהים כמו 'הילדים של ארנה' ולא אינטלקטואלי כמו 'נקם אחת משתי עיני', אבל בהחלט ראוי לצפייה ברובו. משחק מצוין, עריכה מופתית, צילום מקצועי ובימוי חכם. שוב - לא יצירת מופת, אבל יותר מוצלח מרוב הסרטים הישראלים שעלו בשנה האחרונה. http://planet.nana.co.il/breitman/Bikorot/Paradise.Now.html