הקולנוע ההוליוודי המסחרי ממשיך לספק לנו לא מעט הפקות שנראות מבטיחות על נייר, אך לעיתים קרובות מתברר שמאחורי המעטפת הנוצצת מסתתרת תבנית שחוקה וידועה מראש. במאי סרטי הפעולה הנוסחתי דיוויד אייר, מי שחתום על סרטים כמו "הכוורן", "סוגר פינות" בכיכובו של ג'ייסון סטיית'ם, הסרט הראשון של "יחידת המתאבדים" וכמובן דרמת המלחמה "זעם" שבה שיתף פעולה לראשונה עם בראד פיט, חוזר כעת לשתף פעולה עם כוכב העל בדרמת ההישרדות החדשה "בלב הפרא". התוצאה הסופית שעל המסך רחוקה מלהיות מוצלחת. האשם המרכזי הוא התסריט של קמרון אלכסנדר שכאילו נכתב לפי ספר הדרכה שחוק, ואינו מצליח בשום שלב להפתיע, להעז או לחדש דבר לקהל הצופים.עלילת הסרט נפתחת בנקודת פתיחה דרמטית ומבטיחה לכאורה, אך מתדרדרת במהירות לשגרת ז'אנר צפויה לחלוטין. לאחר התרסקות מטוס קשה, קצין הכוחות המיוחדים ג'יימס בלמונט וכלבו הנאמן אודין מוצאים את עצמם תקועים עמוק בשממה הפראית והמבודדת של אלסקה. יחד, השניים נאלצים לצאת למאבק הישרדות אכזרי כנגד איתני הטבע האכזריים של הצפון הרחוק. הבעיה המרכזית היא שמרגע ההתרסקות ואילך, התסריט מציג שרשרת קלישאות מוכרות עד דק שבהן כל צעד וכל מכשול נחזים מראש לפני שהם מתרחשים על המסך. היעדר המקוריות הזועק מהמסך הופך את המסע המפרך הזה לצפוי כך שהצופה יודע בדיוק מה הולך לקרות בכל רגע נתון, ללא שום תפנית עלילתית מרעננת או הברקה בימוי שתציל את הסרט.
פרסומת
מי שמנסים בכל כוחם להציל את המצב הם צמד השחקנים השותפים למסע. בראד פיט והכלב אודין. שניהם מקסימים ללא ספק, ומפגינים כימיה מרגשת ונוגעת ללב שמצליחה להחזיק את הראש מעל המים גם ברגעים הלא מוצלחים של הסרט. פיט מגלם את איש הכוחות המיוחדים במקצועיות האופיינית לו ומנסה ליצור עומק רגשי יש מאין, בעוד אודין הכלב גונב את ההצגה בלא מעט סצנות בזכות המסירות אין קץ שאין עליה עוררין. העלילה הלא מפתיעה והבימוי של אייר פשוט לא עוזרים לשחקן הוותיק ולכלב החביב להציל את הסרט מהבינוניות הטבועה בו. אפילו הנוכחות של פיט, אחד מכוכבי הקולנוע הגדולים האחרונים שנותרו בהוליווד, אינה יכולה לכסות על תסריט נטול עומק ועל חוסר יכולת משווע לבנות מתח אמיתי שנובע מהדמות שלו עצמו ולא רק מהסכנות הפיזיות סביבו.סרט הישרדות בטבע הפראי שעשוי באמת טוב עוסק באופן מורכב בדמות שבוחרת להתבודד ובסיבות הפסיכולוגיות המורכבות שהובילו אותה לעשות זאת. התסריטאי של "בלב הפרא" היה צריך לעשות שיעורי בית ולצפות בסרטים כמו "עד קצה העולם" עם אמיל הירש שביים שון פן (2007), "הולכת רחוק" עם ריס וית'רספון שביים ז'אן-מארק ואלה (2014) ואפילו "מסלולים" האוסטרלי גם משנת 2014 כדי לדעת איך בונים דמות מורכבת מעניינת על מנת שלבראד פיט, שחקן טוב לכל הדעות, יהיה מה לעשות חוץ מלהיות בראד פיט.
פן נוסף שבו הסרט משקיע את מרצו הוא הצד הויזואלי, שגם הוא מתגלה כחרב פיפיות שאינה מצדיקה את ההבטחה. הטבע המושלג באלסקה מוצג בצילומים עוצמתיים ומרשימים ביותר, אך בפועל הסרט אינו יותר מגלוית נוף מרהיבה ותו לא, המרוקנת מתוכן דרמטי אמיתי. מעבר ליופיים הגולמי של ההרים והקרחונים, היצירה גדושה במסרים פטריוטים מוגזמים המותאמים בדיוק מדכא לתקופה הלאומנית שעוברת אמריקה תחת מדיניותו ורוחו של דונלד טראמפ. במקום לאפשר לטבע לדבר בעד עצמו או לעסוק בנפש האדם מול בדידות קיצונית, הסרט בוחר להעמיס סמליות פטריוטית עייפה ומיושנת, שאינם אופיינים לדרמת הישרדות אינטימית וטובה.החולשה הגדולה של הסרט בולטת במיוחד כאשר נזכרים עד כמה ההיסטוריה של הקולנוע ידעה לספק לאורך השנים סרטים מרגשים שעסקו בדיוק באותה דינמיקה של אדם המפלס את דרכו בטבע הפראי לצד כלב נאמן. סרטים קלאסיים כמו "הפנג הלבן" (1991) בכיכובו של אית'ן הוק לפי ספרו המפורסם של ג'ק לונדון, או "נאטי גאן" (1985) שתיאר ידידות מופלאה בין נערה המחפשת אחר אביה לבין כלב זאב. אליהם אפשר לצרף את דרמת ההישרדות של דיסני "שמונה מתחת לאפס" (2006) בכיכובו של פול ווקר וכלבי האסקי, דרך העיבוד המרשים ל"קול קדומים" (2020) בכיכובו של הריסון פורד גם על פי ספרו של ג'ק לונדון, ועד לסיפור האמיתי והמרגש ב"המרוץ לניצחון של ארתור" (2024) בכיכובו של מארק וולברג - כולן ללא יוצא מן הכלל הצליחו להציג קשר אמיתי שסחט דמעות והאיץ את דופק הקהל. אף אחד מהם לא סרט מקורי, חדשני או מפתיע מבחינה קולנועית, אבל הלב שלהם נמצא במקום הנכון ולכן הם סרטים מרגשים. לעומת כל אלו, דיוויד אייר הטכני, מתקשה לשחזר את הקסם שהיו בסרטים הנ"ל.נקודת האור היחידה בכל המבנה הקודר והבינוני הזה מגיעה, למרבה ההפתעה, ממש ברגעיו האחרונים של הסרט. רק בסצנה האחרונה שלו הוא מצליח סוף סוף קצת לרגש, להפתיע ברגישות אנושית עדינה ולגעת בלב הקהל בצורה שציפינו לה לאורך כל השעתיים שקדמו לכך. הרגע הזה, שבו הגיבור וכלבו מוצאים לבסוף רגע של שלווה והשלמה על רקע נופי אלסקה העצומים, ממחיש איזה סרט היה יכול להיות לו הבמאי היה מעז לנהל את שאר היצירה באותו אומץ רגשי ואותנטיות. סצנה אחת בודדה ומרגשת ככל שתהיה אינה יכולה לכפר על דרך חתחתים ארוכה ומשעממת שמותירה את הצופה עם תחושת פספוס צורבת.
שלח/י
בראד פיט
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות