האם זה אתה?

אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. להיות בסרט זה להיות לרגע בעולם אחר לגמרי מבלי לצאת מהעולם שלך. הנושא פורט בעדינות וביופי פיוטי עד כמה אנחנו ערים ופתוחים למה שהחיים מזמנים לנו. ובכל רגע כמו שנאמר בסוף הסרט, נפתחות הרבה יותר משתי אפשרויות. לכן הבחירות שלנו : עם מי להיות אבל בעיקר מי להיות בעצמנו (האם זה אתה?) מייצרות גם אינספור אפשרויות לחרטה. או לחארטה... התרגשתי, התאהבתי, אפילו דמעתי ובעיקר הבנתי שובשאין מה לסמוך יותר מדי על המבקרים. סרט נהדר, אלון נהדר, השחקנית משנה מקסימה, התסריט מעולה. מה צריך יותר?

האם זה אתה?................................ הסרט רצה לעסוק בחרטה ויצא לו חארטה. ביל מאריי עשה זאת טוב יותר בסרט פרחים שבורים. הדמיון בין שני הסרטים מעורר אי נוחות. משעמם, לא מתפתח, צפוי. חבל מאד על שחקנים כה טובים. נקודת אור היא עיצוב דמותו של האח, הישראלי לשעבר: הפראח הנדיב במיטבו.

סרט עשוי טוב, מרגש ומהנה, על חלומות ואהבות, מומלץ מאוד, אלון אבוטבול במיטבו ושחקני משנה מעולים ומשכנעים

סרט מקסים שלא בטוח שכולם יתחברו - אדם שיוצא למסע חיפוש אחר אהובת ליבו אבל בסופו של דבר אתה מבין שהסרט עוסק בחרטה על דרכים שלא השכלנו לבחור ועל הפספוס בשל כך - הסרט גורם לך לחשוב על עצמך ואיפה החרטה באה לידי ביטוי בחיים שלך (ויש הרבה כאלה) . . . . איך דני מנקין (שמשחק בתפקיד קטנטן) אומר : "אין חרטה יש חארטה ושפשוט צריך לחיות את הרגע ואז אין חרטה"