פטרסון

סרט לאוהבי סרטי ג׳ים ג׳רמוש.סרט קטן ולא חשוב על שבוע אחד בחיי זוג צעיר שחיי חיי שיגרה,בעיר קטנה שלא קורה בה הרבה. אבל, לתושבים יש עולם פנימי עשיר.יש כבוד וצורך לכתיבת שירה, יש כבוד לאנשי המקום שתרמו לתרבות האמריקאית.יש אופטימיות ותכניות לעתיד.סרט מיוחד.

סרט אטי ושקט. ולא קורה הרבה. יש בו משהו מיוחד. קצת מלנכולי והסוף טיפה מאכזב. כל החוסר עלילה ובסוף מחברת השירה נאכלת ע"י הכלב. בעסה

קולנוע פיוטי. מתאים לאוהבי קולנוע, מתאים לאוהבי שירה, ומעל הכל מתאים לאוהבי קולנוע שהוא שירה. כי לא רק הגיבור, פטרסון, שחי בעיר פטרסון, כותב שירה, גם הסרט עצמו הוא כמו שיר, יותר מכך – הוא כמו שיר של פטרסון עצמו. במובן זה שהוא מספר את החיים המונוטוניים, שאפילו אירוע קטן בהם נחווה כגדול, ויש בהם אהבה רבה. הסרט מספר על שבוע בחיי הגיבור, כאשר כל יום הוא קם לעבודה באותה שעה בערך, לפי השעון הביולוגי, ועושה את אותם דברים, אלא שבכל יום יש שינויים כאלה או אחרים. זאת בעוד אשתו נשארת בבית ויש לה חלומות, כמו לפתוח חנות קאפקייקס, או גם חלומות פשוטים בלילה אותם היא מספרת לו. אין בסרט דרמה גדולה ומי שמחפש סרט הוליוודי טיפוסי מוטב לו שיתרחק מהסרט הזה, הוא ישתעמם! אבל כמה טוב שיש מקום בתעשייה היום גם לסרטים כאלה, אחרים, מוזרים במקצת, מסתוריים, ללא פענוח חד משמעי. אופי הגיבור וכן עיצובו של הסרט הזכירו לי את המאה ה-20, עוד לפני עידן הסלולרי (שהגיבור לא מחזיק) והאינטרנט, תקופה תמימה ונפלאה. אני נהניתי מהסרט וממליץ עליו למי שיודע למה הוא מצפה.

הסרט הזה לא שונה מהסרטים הקודמים של ג׳רמוש מבחינה סגנונית, אז מי שמכיר את הסרטים הקודמים ידע מראש מה הוא הולך לקבל, סה״כ זה סרט לא רע, אמנם איטי אבל לא משעמם, לא יכול להגיד שזה סרט מהנה אבל לא סבלתי במשך הצפייה.

סרט מדכא,משעמם.למרות שראינו אותו בשעת צהריים,נלחמתי כל הזמן לא להרדם.אין עלילה,אין שום פאנץ בסיום.מציע לכל מי שמתעניין להשאר בבית.

פטרסון הוא סרט יוצא דופן, ולכן הביקורות נעות בקיצוניות בין אפס לעשר. אפס כי הוא כל כך איטי ואין בו דרמה. שום דרמה. שום דבר לא קורה בו. ועשר כי הוא נכנס לנשמה ופורט על הנימים הדקות יותר, ואחרי שבוע מאז שראיתי אותו אני עדיין חושבת עליו. סרט מיוחד. לא מצטערת שראיתי, ויש בו משהו בלתי נשכח. ולכן, למרות שקשה להמליץ עליו בלב שלם ובחום, אתן לו ציון גבוה יחסית :-): 8.

אממממ מביך ....למרות המלצות מביני עניין, לא הבנתי במה העניין. לא מתרומם. לא מעניין. מתיש ומשעמם. אבל תמיד אפשר לומר שהידע הקולנועי שלנו לא ''הספיק'' כדי להבין את המורכבות... מיותר בהחלט. דלגו לסרט אחר. חבל.

סרט פיוטי ואיטי וככזה יש לשפוט אותו. וודאי שאינו מיועד למי שצורך רק קולנוע הוליוודי תזזיתי הפועל לפי חוקי הדרמה הידועים. כאן החיים של זוג בעיר שדה פרובינציאלית, חיי שגרה מוחלטים עם רגעים של חסד ואהבה פשוטה הם הסיפור. הסרט הוא כמו ריאליסטי אבל בעצם רק כמעט וזה כוחו וטיבו של פיוט. ראוי בהחלט. באולם לא נראו כלל צעירים, אלה הולכים לצפות במהיר ועצבני ודומיו. צעירים איכותיים יהנו גם הם מהסרט.

הדבר המינימלי שאני דורש מבמאי הוא לספר לי סיפור.אין פה סיפור. גרמוש מהלל דרך סרטו את אמנות השירה ואת האדם הפשוט ברוטינת חייו. זה לא מספיק כדי להחזיק שעתיים של סרט מהנה.והסרט לא.

סרט יפה אבל אפשר היה לקצר אותו קצת

אני מאוד אוהב סרטי איכות והסרט הזה מהשורה העליונה.

סרט רגיש ונעים. הסרט הטוב ביותר של ג''ים ג''רמוש

משעמם למות!!!!!

יצירת מופת ייחודית ומעניינת. סרט רגיש ומיוחד. למביני עניין וחובבי קולנוע

משעמם מאוד

שעמום אחד גדול. מסכים עם הביקורות הנמוכות. היינו 4 וכולנו השתעממנו מאוד. יותר מעניין לספור גלים בים. חבל על הזמן. לוותר ומהר.

יצירת מופת חד פעמית. סרט שהוא שיר

300 שנים לא הייתי בקולנוע כוכב שבבירת מדינת תל אביב העצמאית. בפעם האחרונה הייתי בו כשהחניה ברמת השרון היתה קלילה וחופשית, כשקולנוע פריז היה קיים. לא החלטתי עד הסוף מה אני חושב על הסרט על השגרה, פטרסון, של ג''''רמוש, אבל היה מעניין לראות את אדם דרייבר (מצחיק השם בהקשר של הסרט) בתפקיד כל כך שונה מדמותו הניו-יורקית-נירוטית ב''בנות'' אללה יראחמה. בניגוד לכמה מגיבים כאן בהחלט לא נרדמתי, וזה גם בניגוד למצבי ב''טוני ארדמן'' סרט ה void על איש זקן שמתנהג כאינפנטיל בכיתה ח.

רגיש ומהנה במיוחד. ניתן ממש להבין ( ואף להזדהות) עם הדמות המרכזית. עולם פנימי עשיר אינו זקוק לגירויים חיצוניים דרמטיים. כל דבר פשוט יכול להיות מעניין אם יודעים איך להסתכל בו, איך לשמוע או איך להריח. ויש גם הומור כמו השחור ולבן, תאומים והכלב. שווה צפייה, רק לבוא עם סבלנות.

אני חובבת סרטי איכות ולא נוטה לנטוש סרטים באמצע, אבל הסרט הזה היה הדבר המשעמם ביותר שראיתי מימי. לא ברור לי הדירוג הגבוה.