בית ליד הים

דרמה איטית תוצרת צרפת על משפחה שמתאספת בביתו של האב מוריס כקב מחלתו. הסצנות הראשונות שקטות, בלי מילים, מלוות בתמונות נוף מרהיבות בתוך שכונה המשקיפה לים במרסיי, ורק ארשת הפנים של הדמויות אומרות הכול. השיח בין שני האחים והאחות כולל הדמויות הנוספות מציף חשבון נפש, רגעים של חמלה, טיפול באב שימיו ספורים, בעיקר זיכרונות וחושף סודות. לכל אחד מהאחים דבשת, והשאלה היא האם אחרי כל כך הרבה שנים של נתק, יצליחו לאחות את פיסות החיים ביניהם. הסרט מקבל תפנית אחרי מחציתו שמנער את כולם. סרטיו של הבמאי רובר גידיגיאן מלווים בחמלה כלפי חסרי ישע. במקרה הזה מגיעה החמלה במארז של שלושה ילדים שגורלם לא עמד להם. בחלקו הראשון של הסרט, הצופה מקבל תחושה שמדובר על שכונה שנעזבה מצעירים, ונותרו בה המבוגרים שמצויים בגיל השלישי. השחקנים שלוהקו אינם מתיפייפים. זוג הקשישים הם קשישים בגילם, ואריאן אסקאריד לא מרחה על עצמה כמויות שפכטל, כדי להסוות את הקמטים החרושים בפניה. כל המוטיבים הללו מעניקים לסרט אמינות וריאליות. למרות שהמסרים של הסרט ברורים, אני לא בטוחה שהם יצליחו לחלחל, ולקבל את הסבלנות של הצופה.

סרט מאוד אמיתי,משפחה מתקבצת במקום ילדותם,בגלל מחלת האב בפינה קטנה על חוף הים התיכון.באמצע החיים,שלב שמתאים לשינוי,לעצירה ולחשבון נפש.שלב של שיחות ובירורים והבהרות. ואז קורים דברים מרגשים,מפתיעים, וגם יפים!

אהבתי את הסרט. אמנם, כאילו ז''אנר מוכר, אבל הסיפור עכשווי, ונוגע בשברו של החלום של שנות השישים ומרד הסטודנטים ב-68. הסרט מציע נחמה וחמלה למרות הקשיים בהם נתקלים גיבוריו. שווה צפייה בהחלט.

משחק מצוין, צילומים מרהיבים, מרגש. מומלץ בחום.

סרט צרפתי טיפוסי, לחובבי הז''אנר. הכל הולך לאט ובכל זאת המון דברים מתרחשים מתחת לפני השטח.. אהבנו מאד..

שיעמום. שיעמום. שיעמום. הרבה מאוד דיבורים, והסרט לא ממש זז. דרמה משפחתית שמתרחשת כולה בכפר קטן, על חוף הים התיכון, ליד מרסיי (נוף הים הוא הדבר הכי יפה בסרט הזה). מעבר להיותו דרמה משפחתית מן הז''''אנר המוכר של מפגש חוזר לאחר שנים של ניתוק, זהו גם משל (מן הסוג המופיע בקולנוע האירופי לאחרונה) על אירופה המזדקנת, המסוכסכת, נטולת הילדים, האובר-אינטלקטואלית, צינית, הגזענית וקצת אנטישמית, ועל יחסה לפליטים המגיעים לתחומיה. (ספוילר:) מכך אפשר להבין גם את עמדתו הפוליטית של הבמאי (איש שמאל), ועל האופן שבו מוצגים הפליטים המגיעים לכפר בחלקו האחרון של הסרט. בעיני הבמאי, הם גם התקווה של אירופה, להתעורר ולקבל חיים חדשים. אפשר להסכים, ואפשר גם שלא, אבל צריכים להיות ערים למניפולציה שעושה כאן הבמאי.

משפחה מתכנסת לחשבון נפש, המבנה של הסרט מוכר, עשוי נהדר שחקנים נפלאים. חובבי קולנוע צרפתי יהנו מאוד. ריתק אותי. קולנוע איכותי, לוקח את הזמן, נכנס לנשמה.

סרט יפה ומרגש מהיוצר של שלגי קלימנג''רו.משפחה נפגשת לאחר תקופה ארוכה ויחסים שלא נשמרו לאורך השנים.כל אחד נושא חבילה משלו והמטרה היא לנסות ולחזור שוב ליחסי משפחה.התפנית שחלה,במקרה, באמצע הסרט גורמת לכולם לעשות חשבון נפש נוקב.כל זה על רקע דרום צרפת הנפלא ובלתי נשכח.מומלץ לראות ולהתעלם מביקורות לא אוהדות

סרט נוגע ללב, על משפחה והורים וילדים שכבר אינם צעירים. אהבתי את האינטרקציה בין הדמויות ואת התבונות. מאוד יפה ומרגש. הנופים תורמים גם להנאה.

בדרל כלל אני אוהב את גדיגיאן,אבל העם ואו איזה פצצת שיעמום הוא הביא לנו. צדקני, לא אמין ובעיקר ממש לא מעניין. איזה פספוס