Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: להתבונן במראה בפסטיבל הקולנוע הגאה

"להתבונן במראה" בפסטיבל הקולנוע הגאה - ביקורת

מאת: סביון אינשטיין

12/06/2013

שלח לחבר הוסף תגובה

הניחו בצד דעות פוליטיות וכותרות מאיימות ולכו לראות את הסרט האיראני "להתבונן במראה" (סינמטק תל אביב, יום שישי 14.06 ב-18:00). זה יהיה אחד הסרטים הכי טובים שתראו השנה.

איראן נחשבת לאחת המדינות המסוכנות לקהילת הלהט"ב, אך עם זאת נמצאת באחד המקומות הראשונים בעולם במספר הניתוחים לשינוי מין. העובדות אולי נראות כסותרות, אבל במדינה בה הומוסקסואליות נחשבת לעבירה (שדינה גם יכול להיות הוצאה להורג), הממשלה מעודדת ואפילו דוחפת את אזרחיה "המבולבלים מינית" לעבור ניתוח לשינוי מין ובכך "לפתור" את "הבעיה" שלהם. מרגע שעברת ניתוח לשינוי מין, הממשלה דואגת לעדכן את המסמכים הרשמיים שלך, כולל תעודת הלידה, על מנת להבטיח שלא יישאר כל זכר לזהותך הקודמת וזאת על מנת לשמור עלייך מפני החברה וחוקי המדינה.

[*]

במציאות המורכבת של איראן, "להתבונן במראה" מביא את סיפורן של רנה האישה הטובה, המסורתית והשמרנית ואדי (אדינה), טרנסג'נדר שרוצה לעבור ניתוח לשינוי מין. דרכיהןמצטלבות כאשר אדי בורחת מהבית (אביה רוצה לחתן אותה עם בן דודה) ועולה על המונית של רנה שנאלצת לעבוד מאחורי ההגה כדי לפרנס את משפחתה בזמן שבעלה יושב בכלא עקב חובות כספיים. רנה, שמעולם לא פגשה מישהי כמו אדי, מתקשה תחילה לקבל אותה ולהבין מדוע היא נכנסת לשירותי הגברים. היא חושבת שהיא רוצה לשדוד אותה או אולי לאנוס אותה, לרגע לא מתארת לעצמה שהיא אישה שרוצה להיות גבר. אדי מצדו, עם כל חוכמת הרחוב והביטחון שלו, לא פגש מישהי כה מסורה ואמיתית כמו רנה בחייו.

[*]

אירועי המציאות משאירים אותן יחד ועל רקע נופים עוצרי נשימה של כבישים מתפתלים בין הרים מושלגים, הן מספרות זו לזו את סיפור חייהן, חולקות את הסודות שמגדירים אותן ובוטחות זו בזו שתשמורנה עליהם. במקום מסוים, שתיהן למעשה קורבנות של חברה שלא יודעת לקבל נשים שרוצות להיות גברים – בין אם בהגדרה מגדרית ובין אם כמפרנסות בנהיגה במונית. אדי מספר לרנה שהוא יכול לעשות את הניתוח באיראן, אבל החיים שם אחר כך יהיו לסיוט, חיים בהיחבא והוא לא מסוגל לחיות בשקר. רנה אומנם גם חיה בשקר, אך היא עושה זאת כדי לתמוך באלו שהיא אוהבת.

[*]

זהו סרטה הראשון של הבמאית האיראנית נגר אזרבייג'ני ומדובר בסרט אמיץ. הביקורת על אטימותה של החברה (בעיקר הגברית) חריפה וישירה וההזדהות עמוקה עם סבלן ומצוקתן של רנה ואדי. הפער בין המציאות החוקתית והחברה כקולקטיב לאנשים הפרטיים המרכיבים אותה, הוא כל כך גדול שאנחנו כואבים ומתרגשים כמעט בכל רגע. מאחורי הרפובליקה האיסלאמית המנופפת בנשק גרעיני, יש אנושיות מדהימה ומעוררת הערצה.

הנרטיב של "להתבונן במראה" בנוי בצורה מושלמת מבלי להרגיש נוסחתי. זה לא סרט על טרנסג'נדרים וגם לא על הפחד השורר ברחובות טהראן. זה סרט על בדידות. על הבדידות הנוראית שהיא נחלתם של כל אלה שלא יכולים להיות נאמנים לעצמם או נאלצים לשקר לסובבים אותם.זה סרט על חברות יוצא

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »