פסטיבל הקולנוע הגאה: סקירות והמלצות על סרטי הפסטיבל

ההשלכות

מבקרת: אורטל אדיב

הסרט "ההשלכות" נותן לנו טעימה מחייהם של בני הנוער בסלובניה שנפלו קורבן למערכת המשפטית והחינוכית הלקויה. לא רק שהם לא רצויים ע"י משפחתם וסביבתם, הם גם צריכים להתמודד עם פשעים נוראיים, עם הדחפים המיניים שלהם וכמובן עם ההשלכות למעשיהם. הסרט בבימויו של דרקו סטנטה מגולל את סיפורו של אנדריי בן ה-18 שנשלח למרכז מעצר נוער בסלובניה. הוא מדחיק את זהותו המינית ומוציא את כאביו וכעסיו על הוריו שהגיעו לסוף כוחותיהם ורק רצו להיפטר ממנו. במרכז הנוער אין יותר מדי השגחה וריסון, והנערים מתנהגים כרצונם. הם סוחרים בסמים ומתעללים באחרים כאוות נפשם.

אנדריי נאלץ להיאבק על מקומו ומתקרב לזליקו, מנהיג האלפא של המרכז. בסופי שבוע הם יוצאים יחד למסיבות סמים ואלכוהול וזליקו גורר אותו לבצע פשעים ומעשים פליליים. לאחר שאנדריי נדחה פעמים רבות ע"י הוריו, הוא מוצא נחמה אצל זליקו ומתחיל להעריץ אותו. שזליקו מגלה את משיכתו המינית של אנדריי אליו, הוא מנצל את תמימותו לצרכיו האישיים, הופך אותו לבריון שלו שיגבה כספים בשמו ויבצע את הדברים המלוכלכים במקומו.

כשאנדריי מתחיל להבין שכל החברות ביניהם היא הצגה של זליקו, הוא מגלה זאת מאוחר מדי ונאלץ להתמודד עם ההשלכות. הסרט זכה בפרס האקדמיה בסלובניה ב-2018 ולשבחים ומחמאות רבות. נהניתי מאוד לראותו ולהיחשף לחלק מחייהם של נערים ונערות שלא מקבלים מענה לכאבם ולתסכולם.

[*]

בילי ואמה

מבקרת: לירון אברהם

מערכת יחסים צעירה ומבולבלת היא דבר שאנו רואים תדיר על המסך הגדול. אך הטוהר, בתיבול מתיקות ושפה אקזוטית עושים את שלהם בסרט "בילי ואמה" שמציג רומן נעורים קלאסי ואסור אל מול הממסד השמרני בפיליפינים, מדינה בה נשיאה מצהיר על עצמו כהומופוב גאה. הסרט מציג את סיפורה של בילי, נערה מרדנית שמגיעה מהבירה הפיליפינית מנילה אל כפר קטן ודתי. שם, בתיכון הקתולי המקומי, היא פוגשת באמה, נערה מצטיינת וחביבת המורים. הקשר הנרקם בין השתיים יוצא דופן וחוצה כל גבול. אמה מבולבלת - מצד אחד יש לה בן זוג, ואילו מהצד השני היא מתאהבת בבילי. אפילו חברותיה הטובות נוטשות אותה בלית ברירה. מה יגידו כולם?

הדיאלוגים בסרט עלולים להראות פשוטים, אבל דווקא במעט מילים מובעים רגשות רבים – 'אמא, האם אי פעם התחרטת שהבאת אותי לעולם?', שואלת אמה. דווקא המינימליזם והחידוש שבלראות סרט בטאגאלוג, השפה הרשמית הראשונה בפיליפינים) הוא שמייחד ומרענן את הסרט, שעלילתו, פחות או יותר, הועלתה כבר פעמים רבות בקולנוע. גילן הצעיר יחסית של הנערות אמנם גורע מאיכות המשחק, ומצד שני, מועיל לבניית האמפתיה אצל הצופה. "בילי ואמה" הוא סרט שהתמימות שבו, למרות הכל, היא כל הקסם.

[*] נסיעה אחת במונית

מבקרת: לירון אברהם

"נסיעה אחת במונית" הוא סרט דוקומנטרי בועט, ואולי בועט מדי. הצפייה בו קשה ומטלטלת, ומצד שני, אולי נדרשת. הסרט חושף, אט אט, את סיפורו של אריק, גבר הומו מקסיקני, שנאנס בגיל 17 והודבק ב-HIV כתוצאה מכך. רק בשנות השלושים לחייו מחליט אריק לספר למשפחתו מה הגורם לשינוי אופיו, וכמו משפחתו, גם לצופה נדרש זמן לגלות את שהתחולל בעברו. בתחילה, מציג הסרט את סיפור חייו – אביו שנטשו והמשפחה העוטפת. רק במחציתו בערך מתגלה ה"עניין" שהסרט נוצר סביבו.

הסצנה בה מספר אריק למשפחתו על האונס אינטימית, אולי אפילו מדי. ברגעים הקשים ביותר של המשפחה, מוכנסת מצלמה ואיתה הצופה אל סלון הבית במקסיקו סיטי. לעיתים נוצרה בי התחושה שאין ממקומי לשתף פעולה עם "המציצנות", וברגעים אחרים חשתי שלא שותפתי מספיק.

"נסיעה אחת במונית" עושה שירות חשוב – העלאת המודעות לאונס וניצול מיני בכלל, ולאונס גברים בפרט. רק בסוף הסרט גיליתי שקורבנות 1 מכל 10 מקרי אונס בארה"ב הם גברים, וש-96% ממקרי האונס של גברים באנגליה כלל לא מדווחים. ואולי עובדה זו, בפני עצמה, מצדיקה את יצירתו.

[*]

פרה אדומה

מבקר: רון פוגל

הסרט "פרה אדומה" של ציביה ברקאי יעקב מספר על בני שגרה עם אביה בסילואן במזרח ירושלים. כשנולדת פרה אדומה, רואה בכך האב סימן מקדים לביאת המשיח ולהיתכנות בית המקדש השלישי. האב מטיל על בתו לטפל בפרה ובאותו הזמן מגיעה למקום בת שירות ובני מתאהבת בה.

כמו העגלה בעלת הנס שרק נולדה, בני מגלה את עצמה במערכת יחסים עם בת השירות והן פוצחות ברומן נעורים שמצולם ומבוים כמו רוב הסרט ברגישות ובמיומנות. בעלה של הבמאית- בועז יונתן יעקב. הליהוק בסרט הוא גולת הכותרת שלו. גל תורן משכנע כאב מיליטנטי משהו, אבל בעיקר בולטת אביגיל קובארי כבני שממש טורפת את המסך בחיוניות שלה. מזמן לא ראיתי כזו הפגנה של כוח שרק מבקש להתפרץ מעל פני השטח. קובארי, שהיא זמרת מוכשרת, מחליקה לתפקיד בטבעיות והנוכחות שלה בסרט ממש מכשפת.

מורן רוזנבלט כבת השירות שבה מתאהבת בני מצוינת כתמיד ושבה ומוכיחה כי היא אחת השחקניות הטובות בקולנוע הישראלי.הסרט, שמצולם בין בתי אבן נושנים למסגדים ולסמטאות צרות, כולל כמה סצנות מרגשות כמו הסצנה שבה מגלות שתי הבנות את המשיכה ביניהן וגם סצנה שבה מקריאה בני שיר לאהובתה. "פרה אדומה" אינו סרט מושלם ולעיתים הוא מאבד מקצבו, במיוחד כאשר הוא עוסק בפוליטיקה ופחות ברגשות. אולם עדיין מדובר על יצירה משכנעת של יוצרת שכולי תקווה שעוד תעשיר אותנו בסרטים רבים.

יונתן אגסי הציל את חיי

מבקר: רפאל תמנה

"יונתן אגסי הציל את חיי" יגיע להקרנה חגיגית לכבוד 50 אלף צופים לסרט התיעודי שגם הפך לסדרה דוקומנטרית ששודרה ב-HOT8. "יונתן אגסי" היה השם שנטל לו יונתן לנגר, צעיר יפה, טוב מזג וחמים מחולון, שהפך לפני 12 שנה לאחד מכוכבי הפורנוגרפיה הגאה הידועים בעולם, ובהמשך גם למספק שירותי ליווי. במשך תשע שנים עקב הבמאי האינטליגנטי תומר הימן אחרי חייו של יונתן בברלין ובישראל, אורח חייו, יחסיו עם משפחתו, ומסעו לעבר הכרה והתוודעות עצמיות.

אגסי מתמסר כל כולו למשיכתו לגברים, לעונג מיני אקסצנטרי או לא אקסצנטרי, לעונג שבתיעוד המין ולמשחקיות שבו, לפראיות, לאלימות; הוא מסניף קוקאין, מעשן קראק, לפעמים מזריק הירואין, נוטל סטרואידים, שוקד על פיתוח גופו ללא הפוגה, נוסע ממקום למקום בעולם בהתמדה, מזריק חומרי הזקפה אל אבר מינו, ותוך כדי כך גם מנהל מערכת יחסים אינטימית וקרובה, וגם סבוכה ובעייתית, עם אמו ועם אחיו, ובהמשך לפעמים גם עם אביו.

אגסי מצהיר שכל רצונו הוא לשמח אנשים, לגרום להם הנאה, עניין וסיפוק. ניכר שיש בכך אמת, ושאגסי מאפשר לעצמו חופש שיש בו גם ממד נאצל ולגיטימי. אבל בסרט הוא נראה גם כמי שאינו יכול לעצור, והוא נדחף על ידי צמא מייסר ושאינו יודע רוויה ומיצוי לפרסום, לאהבה, לקבלה, לתחושת הכרה, ולנינוחות שבשייכות.

הסרט מייצג חשוב של נושא שמהותי לכולנו. הוא שואל שאלה גדולה לגבי משמעותה של הפורנוגרפיה ולגבי הקיצוניות, התוקפנות והתכליתיות הקרה שרבים מאיתנו כורכים עם חיים ועונג ועם אינטימיות, עם עצמנו ועם זולתנו, במעגל אינסופי של עיוורון ושל גירוי. חשוב לראות את הסרט ולהבין את רוחו ואת מסריו של האיש הנבון אשר יצר אותו.

לשעות הקרנה, תכניית הסרטים ורכישת כרטיסים: לחצו כאן