אני עובד קשה בלביים ומעט בלשחק: ראיון עם גור בנטביץ' על קצפת ודובדבנים

החיים יכולים להיות מאוד שגרתיים עד שקורה משהו מפתיע וטורף את הקלפים בן רגע. זה מה שקרה לבמאי ושחקן גור בנטביץ' לאחר שעבר התקף לב. "באופן אירוני ההתקף לב פתח לי את הצ'אקרה לגמרי. אתה מבין שאתה הולך למות מתישהו ואז יש לך פרספקטיבה יותר סבירה על החיים. זה הביא לי יותר דחיפות להוציא דברים כי לפני זה חשבתי שיהיה לי את כל הזמן שבעולם. ההתקף לב הזה שרט והשאיר אותי יותר קונטרול פריק ממה שהייתי. במצבי הנוכחי אני מרגיש כמו רופא מנתח עם ביפר שמגיע לארוחה ואסור לו לשתות אלכוהול כי הוא כונן וכל רגע עשויים להזעיק אותו. רק שאני לא המנתח – אני המנותח", הוא מסביר את השינוי התפיסתי שחל בו לפני כעשור.

בנטביץ' (55), במקור חיפאי וכל חייו הבוגרים תל אביבי, בכלל חשב להיות אנתרופולוג. הוא נאלץ לבחור חוג נוסף, בחר בקולנוע ואז הבין שזה התחום שמתאים לו. מאז הספיק לעשות שלושה סרטים, ששניים מהם הפכו לסרטי קאלט ("הכוכב הכחול", "משהו טוטאלי"). הסרט "קצפת ודובדבנים" שעלה לאקרנים ביום שלישי הוא הסיבה לפגישתנו. זהו סרטו הרביעי של בנטביץ' שקיבל עליו מועמדות לראשונה וללא פחות מ-11 פרסי אופיר. הסרט לוקח אותנו למסעו הלילי של במאי הסרטים צורי שוסטק לאחר הקרנת סרטו החדש. על הדרך אנו מתוודעים למצבו הנפשי החרדתי והאובססיבי, למצבו הזוגי ולפחדים שאופפים אותו.

לפגישתנו הצטרף ניר מטרסו (47) – מוזיקאי ואנימטור שמלווה את בנטביץ' מזה 25 שנים מאז סרטו הראשון, "הכוכב הכחול". הם נפגשו בפאב וניר עשה אודישן לתפקיד בסרט "הכוכב הכחול" אותו הוא לא עבר. במקום התפקיד, הוא צייר את הסטוריבורד של הסרט ועשה את הארט. מעבר לשיתוף פעולה היצירתי ביניהם יפה לראות את החברות שנשמרה לאורך השנים. ונראה שיש ביניהם חלוקת תפקידים סמויה: ניר היצירתי והשתקן וגור הדברן והסחי.

לפני הסרט "קצפת ודובדבנים" ובין הסרטים "משהו טוטאלי" ל"לרדת מהעץ" עברו 12 שנים בהן סבל גור ממחסום כתיבה. "בסופו של דבר כשאתה לא עושה דברים, זה נשאר לך במוח. וזה נהיה יותר יפה ויותר גדול. עד שאתה מכור לכמה שזה יפה וטוב במוח שלך ואתה לא רוצה לאמת את זה עם המציאות ואז נהיית חסימה", מסביר ניר. כדי לצאת מהמחסום החליטו גור, ניר ומאיה (קניג – אשתו של גור) לעשות סרט קצר תוך 48 שעות שנקרא "עובר ושב". "לכאורה לא משנה על מה התחלת לכתוב כי אם תכתוב ותשתחרר יצא סרט יפה, אבל אתה צריך שמשהו ידליק אותך מספיק בשביל שתסתער עליו", מסביר גור.

לאחר ש"לרדת מהעץ" אותו הפיק באופן מסחרי כשל בקופות, לקח לגור עוד 6 שנים עד שיצא "קצפת ודובדבנים" בו זו פעם ראשונה שהוא מגלם את התפקיד הראשי בסרטיו. "בהתחלה חשבתי שאולי אני אשחק ועשיתי לעצמי אודישן והתאכזבתי וויתרתי על זה. אחרי שעשיתי אודישן להרבה אנשים, עלה לי רעיון שאולי אני אגדל זקן עבות ואז אראה דמות יותר קיצונית. זה חיבר אותי לדמויות מיתולוגיות מפעם כשאנשים האמינו שהאמנות יותר חשובה מהחיים. זה חיזק את הצד הזה שבי. אז רק אחרי שגידלתי זקן נראיתי מספיק משכנע". איך היה לביים את עצמך?

"אני עובד קשה בלביים ועובד מעט בלשחק. מכיוון שממילא כתבתי את הסצנות, אני מאמין לסצנות כי הן קרו לי, אני פשוט מתנהג. אם הייתי צריך לשחק למישהו אחר תפקיד שכתב אז הייתי צריך להבין למה מתכוונים. פה לא הייתי צריך לעשות הרבה כי הדמות היא אני. אני לא בא מביטחון עצמי גדול – אני חושב שדווקא במשחק זה עוזר ומקל לא לחשוב הרבה. כי בחיים הדברים קורים יותר בטבעיות והסכנה במשחק זה כשאתה מתאמץ יותר מדי".

הסרט מאוד שונה מסרטים קודמים שלך כי הוא מאוד אוטוביוגרפי.

גור: "הרבה המצאתי שם. לדעתי כול הסרטים אוטוביוגרפיים כי אין לי דמיון ואני יכול רק לספר על עצמי. ברובם זה מוחבא יותר. פה אני במאי ומאיה משחקת את זוגתי אז נורא ברור שזה עלי. ב'משהו טוטאלי' למשל המהלך הרגשי הוא אוטוביוגרפי אבל המהלך העלילתי הוא לא אוטוביוגרפי".

בדרך כלל כדי לצלם סרטים ישראלים צריכים לקבל מימון מקרנות. המימון הוא די דל ולכן נאלצים לוותר על חלקים מסוימים בתסריט. הפעם הפיק בנטביץ' בעצמו את הסרט. הוא כלל בו סצנות צילום מיוחדות ויפות שחלק מהן צולמו בתוך מטוס. "זה יומיים צילום בבן גוריון רק בתוך המטוס. מישהו אמר לי על הסצנה הזו שהוא בכה מרוב נפעמות על היופי של הקולנוע ואמרו לי שגם לא ויתרתי על אף שוט מגניב וזה נכון כי את הסרט הזה אני הפקתי בעצמי הפעם", הוא מספר בהתלהבות.

צורת העבודה על סרטו הנוכחי של גור וגם על סרטיו הקודמים מורכבת בנוסף לכתיבת התסריט גם מבניית סטוריבורד. זוהי שיטת עבודה שלא הרבה במאים עובדים איתה אך לטענתו של גור "האקסטרה מאמץ שווה את משקלו בזהב". למרות שהסטורי בורד עבר הרבה גלגולים מאז שצויר, הפריימים נותרו זהים ולא השתנה הרבה. מה שלא נכנס היה "הסרט בתוך סרט. זה התחיל מסרט אחר שהיה בתוך הסרט בהתחלה", מספר ניר. וגור מוסיף: "הגענו למסקנה שלא צריך סרט בתוך סרט. עדיף היה שלא ידעו איזה סרט צורי עשה. לא חשוב אם צורי במאי טוב או רע. חשוב מה שצורי חווה לגבי הסרט ההוא ולכן אסור להראות אף פריים מתוך הסרט ההוא".

הרבה צלמים מרגישים מאוימים כשמגיעים אליהם עם סטוריבורד מוכן. אך דווקא על סט הסרט "קצפת ודובדבנים" התאוריה הזו לא התממשה. "גיא (רז) הצלם, שהוא מאוד דעתן, הסתכל על הסטוריבורד ואני חושב שהוא מאוד העריך את ההשקעה והמחשבה מההתחלה. הסטוריבורד הוא עוד רובד בתסריט ולא נותן את הויז'ן. הוא מספיק סומך על עצמו שהאינפוט שלו יכול לבוא לידי ביטוי. הוא לקח את הציור של ניר, אבל הוא האיר אותו וצבע אותו ובעצם בנה עליו עוד נדבך", מפרגן גור.

מה משמעות השם "קצפת ודובדבנים"?

גור: "היה את השיר 'תשע בכיכר' של דני סנדרסון. זה לא שיר שהשפיע עליי במיוחד אבל המשפט קצפת ודובדבנים – במשך שנים נהגתי להגיד אותו לאנשים. בסרט הכוונה באופן אירוני שהבנאדם עובר את הסיוט של החיים שלו. השם נתקע באופן די שרירותי כי קשה למצוא שם שלא יגיד יותר מדי ומצד שני שלא יגיד פחות מדי. זה מה שיצא".

איך הצלחת לאחד בסרט את שחקניך מסרטיך המוקדמים טינקרבל ואלון אבוטבול?

"שמרתי איתם על קשר. טינקר חברה שלי, והיא לא באמת אידיאולוגית נגד לשחק. עד שהגענו לסטוריבורד היא לא הייתה קיימת כדמות. תפקידה היה הרבה יותר פונקציונלי. חשבתי מה ייתן לו מפגש עם אשת המפיק ורק אז נפל לי האסימון שזו דמות שהייתה גם פעם בסרט הזה. שהוא כל כך שקוע ואובססיבי שסרטים הם כל חייו והתפקיד שלה לתת לו פרספקטיבה. אז הבנתי שזו צריכה להיות טינקרבל שהייתה באותו הלהט בעולם הזה לפני שמאסה בו ועברה לגור בערבה. הבנתי שאם מישהי יכולה להביא לי קונטרה – זאת היא ".

גור: "ואלון – זה לא ניסיון לעשות מחווה ל'כוכב הכחול'. אני חושב שזה טוב שבתוך הסרט ומחוץ לסרט היחסים עם הבנאדם דומים. זה נורא עוזר לסצנה להשתית קאסט על דברים קיימים. קשה לי לביים סיטואציה מופרכת. אלון מאוד אוהב לבוא לפה, אהב את הסרט והוא שמח. אני מוצא הרבה דמיון בינו לבין עוזי".

למרות הסברה הרווחת כי רצוי לבצע הפרדה בין חיים אישיים לחיים מקצועיים, בנטביץ' לא חושב כך. "מאיה (קניג – זוגתו) מאוד מושקעת בסרט – קראה את הדראפטים, שיחקה וערכה. באופן מאוד מוזר יש לנו טעם הכי דומה בעולם, ולא כי אנחנו מושפעים אחד מהשני", הוא מספר.

[*]

(גור בנטביץ' בסרט "קצפת ודובדבנים")

הסרט מתאר את תעשיית הסרטים באור מאוד שחור וקשה, אך גור אינו מסכים איתי שיש בסרט ביקורת כלפי התעשייה: "אין ביקורת. זאת המציאות. אם יש לי ביקורת, היא כלפי צורי. אף אחד לא הכריח אותו לעשות אמנות. אין לו חיים וזו הבעיה שלו. לא עשיתי סרט בשביל להאשים את העולם. זו הבחירה שלי לעשות סרטים ואין לי תלונות על המערכת".

הפרויקט הבא של מטרסו הוא להוציא ספר וכרגע הוא במהלך הקלטת אלבום. בנטביץ' לעומת זאת מאוד לא ממהר לפרויקט הבא. נולדה לו לפני חודש תינוקת חדשה שהתווספה לשני אחיה (13,7). כך שהכיוון שלו הוא קצת ליהנות מהתא המשפחתי ולנסות לנוח כמה שיותר על זרי דפנה. "אני מאוד אוהב את ההפסקות בין סרט לסרט כי אז אני מצליח לחיות את החיים. אפשר לחיות כמה חודשים על אדי הדלק ולהתרווח קצת לפני שלא יהיה מנוס לחזור למאניה של הפעם הבאה. נראה כמה יצליח לי כי יש את הבעיה של המודל הפיננסי", הוא מספר עם חיוך.

הראיון התקיים מספר ימים לפני טקס פרסי אופיר בו קיבל הסרט ב-11 מועמדויות ובשתי זכיות בקטגוריות שחקני המשנה. "אני מרגיש תגובות מדהימות לסרט, בלי קשר למועמדויות. רוב החיים שלי אני לא מקבל פרסים. אני עושה את מה שאני רוצה ובמקרה הזה קיבלתי פידבק חיובי על הסרט וזה ממלא אותי".