סקירות פסטיבל אוטופיה: הוסט, אנטנה, בלו מיי מיינד ועוד

כל הסרטים בכתבה זמינים לצפייה בתשלום באתר פסטיבל אוטופיה. לצפייה - לחצו כאן

בלו מיי מיינד

סרט הביכורים של הבמאית השווייצרית ליזה ברוהלמן הוא סרט התבגרות עם קורטוב של אימה וטוויסטים מפתיעים. מיה (לונה ודלר) היא מתבגרת שרק הגיעה לעיירה חדשה. בסגנון סרטי נעורים מחוספסים כמו "13" היא מתחברת לילדים הרעים בבית הספר שלה. הם מעשנים ביחד, צופים בפורנו והיא ושאר הבנות שבחבורה גונבות תמרוקים מחנויות ומפנטזות על סקס עם מבוגרים.

בדיוק כשנדמה שהנרטיב הוא בסגנון הסרט "אני כריסטיאנה פ." העלילה גולשת אל מחוזות האימה של הגוף (Body Horror) כשמיה מגלה שגופה אט אט משתנה. היא מבחינה שאצבעות רגליה מתחברות זו לזו, צבע רגליה משתנה והיא מתחילה לטרוף את הדגיגים באקווריום המשפחתי. האם אלו שינויים הורמונליים רגילים? מיה המבולבלת גם מבינה שאין שום תמונה של אמה כשהייתה בהריון ואת כל תסכולה היא מוציאה במסיבות חשק המצולמות בריאליזם מטריד.

הצגת גיל ההתבגרות כתקופה מאתגרת היא דבר מוכר וידוע בסרטי נעורים אולם ברוהלמן מוסיפה גם את אלמנט האימה ומצליחה לגרום ל"בלו מיי מיינד" להפוך מעוד סרט התבגרות לדרמה עוכרת שלווה, בעיקר הודות למשחק הנהדר של הקאסט הצעיר והמאוד משכנע ובראשם ודלר שמהווה ליהוק מעולה כצעירה מתבגרת שחווה קשיים בלתי אפשריים. (מבקר: רון פוגל)

רליק

זיקנה - על קמילת הגוף והנפש שבה - היא נושא שאנו כבני אדם, ואף הקולנוע, ממעטים לעסוק בו או לחשוב עליו. סרט הביכורים האוסטרלי "רליק" של נטלי אריקה ג'יימס צולל באומץ ישירות לנושא הקשה שמצפה לכולנו ומשלב בין מעשיית אימה מצמררת לדרמה משפחתית מרגשת. העלילה עוקבת אחר אם שמגיעה עם בתה לכפר מבודד לאחר שהיא מקבלת הודעה כי אמה לא נראתה מזה מספר ימים.

זמן קצר לאחר שהן מגיעות לבית הריק, מופיעה הסבתא ללא הסבר להיעלמות. הזיכרון שלה נע בין פיכחון לשכחה ובלבול, הגוף שלה לעיתים רוקד ולעיתים מתפרק והבנות מנסות להיות לה לעזר. אט אט הבית סביבן מתחיל אף הוא להתפרק, כשהבמאית מותחת קו ישר בין ההתפרקות של הבית המט ליפול לבין ההתפרקות הנפשית והגופנית המלווה את הזיקנה. זהו סרט מאתגר, איטי למדי, שלוקח לו זמן להתקלף ולהסיר את שכבותיו אך שיאו הרגשי מתגלה בסופו. זוהי מעין אימת ארט-האוס למתקדמים, אך המקוריות שבה והעיסוק בנושאים לא שכיחים הם מקור חוזקתה. (מבקר: אלעד שלו)

הוסט

בין שלל הסרטים הזולים שהצטלמו בזמן עידן הקורונה הופק לו "הוסט", סרט אימה מסוגת פאונד-פוטייג׳ שצולם כולו דרך חברם הטוב ביותר של שורדי התקופה- "זום". חבורת חברות וחבר אחד נפגשים על מנת לעשות פעילות חברתית משעשעת דרך הזום - סיאנס. אתם כבר יכולים לנחש לבד איך זה ממשיך. שד מסתורי מזומן ותוך זמן קצר כל אחת החבורה תנסה להילחם על חייה בזמן ששאר הבנות מביטות במסך וממתינות לתורן.

העלילה הצפויה הזו תופסת באופן מבריק את הריקנות של תקופת הסגר ובאופן מפתיע מביאה לנו דמויות בריטיות משעשעות שמעוררות הזדהות מופלאה. אבל אל תראו את "הוסט" בתור סרט שמנסה להיות עמוק, למעשה זה היתרון הבולט בו. הבמאי רוב סבייג׳ מבין כמה הצופים רעבים למעט אימה טראשית משעשעת. לכן, "הוסט" הוא סרט שישר מספק את הדם, את המתח ואת כל הסחורה המבוקשת תוך שימוש מתוחכם באפליקציית הזום על יתרונותיה וכשליה. זהו סרט אימה כיפי שמתאים בדיוק לעכשיו, לימים אלו ולעידן הקורונה. (מבקר: מתן יניב)

האדם שהרג את היטלר, ואז את ביג-פוט

סם אליוט מגלם גיבור אמריקאי מזדקן ורדוף זיכרונות בשם קלווין בר, בסרט דרמה לא סטנדרטי עם שם מסקרן ומספיילר. כל הסרט מתרחש במציאות אלטרנטיבית. במהלך הסרט קלווין מתבקש על ידי הבולשת הפדרלית להרוג את ביגפוט האגדי ולמנוע התפרצות מגיפה שהיצור נושא בגופו. קלווין הוא היחיד מבין אלה שיש להם דם שחסין מפני המגיפה שמסוגל להרוג. זאת עשרות שנים לאחר שהתנקש בהצלחה בהיטלר במבצע סודי.

הסרט משלב סצנות סוריאליסטיות וקומיות, חלקן מתרחשות במלחמת העולם השנייה, ואחרות בעלות גישה של פילוסופיה קיומית, כמו אלו המתמקדות בבדידות של קלווין ובמערכות היחסים המורכבות שלו עם אהובתו בעבר ואחיו בהווה. שם הסרט לכאורה מגלה מראש לצופים את ההתרחשויות ההרפתקניות יותר שמופיעות בו, מה שמאפשר להם לגלות ולהתעמק בהתרחשויות הפחות הרואיות שבו, שנוגעות לחייו האישיים של קלווין.

העלילה מקפצת על ציר הזמן. קליין ידע כיצד להרוג את היטלר במיומנות ונחישות לאחר שזיהה את הרגע המדויק והנכון לעשות זאת, אך בחייו הפרטיים הוא התקשה למצוא את הרגע הנכון והמוצלח להציע נישואים לאהובתו לפני שנשלח למלחמה. הוא נשאר מלא חרטה שעל מנת לבצע משימה, שלטענתו ההשפעה שלה על מלחמת העולם השנייה הייתה מזערית, הוא השאיר את אחיו הצעיר ואת אהובתו מאחור. סם אליוט מצליח לשמור על רצינות ואמינות גם ברגעים המגוחכים וההזויים בסרט מיוחד ולא צפוי. (מבקר: נמרוד שובל)

אנטנה

ישנה הרגשה מאוד אותנטית בסרטו הראשון של הבמאי אורצ'ון בהרם. בעוד שתיאור הסרט מבטיח לנו את דיוויד קרוננברג הטורקי, הסרט עצמו מרגיש כמו סרט קטן ומציאותי מאין כמוהו וזה מה שהופך את הצפייה בו למלחיצה יותר מסרט אימה רגיל. בטורקיה אלטרנטיבית, הממשלה מתקינה אנטנות שידור בכל בנייני האומה. בעוד שאב בית של מגדל דירות מיושן מפקח על ההתקנה, התשדורות מהאנטנה מתחילות להטריד את מנוחת הדיירים.

לשונו הציורית והחריפה של הבמאי מזכירה לי מאוד את אחד מהסרטים המטרידים ביותר שאי פעם נוצרו- "סרט סרבי" (עליו אני לא ממליץ יותר מדי). גם בהרם בחר לכתוב בדיוק את מה שהוא מרגיש כתוצאה מהתנהגות החברה והממשל במדינתו. התוצאה איננה לכל צופה המחפש סרט קליל, אבל כן לאנשים שמחפשים מדע בדיוני מטריד ומעורר מחשבה. (מבקר: מתן יניב)