סקירות פסטיבל טאלין: ערפל נעלם ותפילה אמריקאית

ערפל נעלם

אי שם בקולומביה חי אפ ויחד עם אביו הוא משמש כמעין ריינג'ר מקומי ששומר על מה שנדמה כשמורת טבע ענקית. האזור שורץ בפעילות לא חוקית, שוחד מחליף ידיים ופיצוצים מסתוריים מחרידים את הסביבה. אפ (השחקן הנהדר סבסטיאן פיי שנדמה כנון-אקטור בטבעיות שלו) בודד מאוד ואת מחשבותיו משרבט הבמאי אוגוסטו סנדינו על המסך.

נדמה שכל הסרט הוא מסע בתודעתו של שומר ההר המתבודד. הסרט כולו מצולם בטבע פראי, מקום שבו האדם נאבק כדי לשרוד, מקום מלא הוד והדר, הדר של קדושה לא לגמרי מוסברת ואני הרגשתי שאני נמצא בתוך ספר של קרלוס קסטנדה. זהו סרט יפהפה ששובר מסגרות ובונה אותן תוך כדי תנועה ואותי אף הפתיע כשהוא חוקר את מיניותו של הגיבור שבצר לו מדמה תותים לערוותה של אישה ומקיים יחסים עם כיכר לחם.

בסופו של דבר אפ כמה לקשר אך כגיבור טראגי נדמה ונגזר עליו לתפקד כסיזיפוס מודרני ולדחוף את אביו במעלה ההר תוך מאבק חסר סיכוי במבריחים המקומיים ."ערפל נעלם" הוא סרט שנשאר איתי מאז שצפיתי בו לראשונה. כולי תקווה כי הוא ימצא את דרכו להקרנה בישראל במסגרת כזו או אחרת. אני מחכה בציפייה לסרטו הבא של סנדינו המוכשר כשד.

תפילה אמריקאית

יש משהו בנוסראט דוראני שמשרה על הסובבים אותו שלווה. נוסראט, מראשי MTV ומקים MTV World וורלד הינו יזם מדיה, יוצר ופעיל חברתי. כמי שהיגר מהודו לארה"ב הוא מרבה לחקור את חווית ההגירה ואת היחסים בחברה רב לאומית כמו אמריקה. סרטו האחרון "תפילה אמריקאית" הוא מסמך נוקב המביא את סיפורם של אמריקאים שונים בצל מתיחות חברתית וגזעית. האם באמת אפשר לממש את החלום האמריקאי? האם הוא קיים? והאם כולם יכולים לחלום אותו? אלו חלק מהנושאים שדן בהם איש הרנסנס העכשווי הזה, והתוצאה לא פחות ממרתקת.

דוראני מראיין את אלו שמייצגים מיעוטים בארה"ב עיתונאי אינדיאני, פעיל חברתי וספורטאי פרה-אולימפי אפרו-אמריקאי, משוררת מוסלמית, בת להורים מווייטנאם הוא גם מרחיב את היריעה ומראיין את אלו הנחשבים לא כמיעוטים - כלומר לבנים, ביניהם אח ואחות ובחור שעובד עם פליטים ומגורשים בטיחואנה. באמצעות ראיונות מרתקים וחושפניים אלו, בשילוב קטעי סרטים ישנים ומוזיקה נוגה ותוך שיתוף הצופה בקורות משפחתו, שואל דוראני שוב ושוב: "האם אמריקה אפשרית?". כלומר האם הקונספט של אומה המורכבת מכל כך הרבה חלקים אתניים יכול ליצור מציאות שניתן לחיות בה. אני חשתי בהרבה עצב מצידו של דוראני ויחד עם זאת תוך כדי ניפוץ החלום האמריקאי לרסיסים מצליח היוצר לשמור גם על קמצוץ של אופטימיות לעתיד טוב יותר. הקליפ היפהפה לקראת סיום הסרט יכול להיחשב כשיר המבכה את אובדנה של אמריקה, אולם ניתן גם למצוא בו הרבה תקווה. "תפילה אמריקאית" הוא אות ומופת לאיך יוצרים סרט על סובלנות והוא צריך להיות מוקרן תחת כל עץ רענן. אני מצדיע לדוראני על היצירה הנהדרת הזו.