Seret מהעבר: 70 שנה לשיר אשיר בגשם

נראה שמאז עלייתה של הוליווד, הקהל אוהב סרטים שמספקים הצצה אל תוך התעשייה, הזוהר של הכוכבים וההפקות, וכמובן גם הפירוק שלהם לגורמים, עד לגילוי בן האנוש הרגיל עם בעיות של אנשים רגילים. במובן הזה "שיר אשיר בגשם" מספק את הסחורה, למרות היותו מחזמר קומי, כשהוא עוסק בתקופה לא פשוטה של שינוי ומעבר עבור אותם הכוכבים. הדילמות הניצבות בפניהם הן של תעסוקה, נאמנות ויושר מקצועי, בנוסף לבעיות הנפוצות ביותר מהתחום הרומנטי.

המחזמר מתאר בהומור ועוקצנות את תקופת המעבר של הוליווד מסרטים אילמים לקולנוע מדבר, כששחקנים רבים פתאום מצאו את עצמם כלא רלוונטיים. ממש כמו ב"שדרות סאנסט" שיצא רק שנתיים קודם לכן, "שיר אשיר בגשם" עוסק ב"דינוזאורים", כוכבים שנואשים להישאר באור הזרקורים בזמן שהוליווד כבר המשיכה הלאה בלי להסתכל לאחור. בצירוף מקרים מעניין, הסרט עצמו הוא אחת הסנוניות של מעבר לקולנוע צבעוני.

[*]

גיבור הסרט הוא דון לוקווד (ג'ין קלי), שחקן, רקדן ופעלולן בסרטי ראינוע וחצי מזוג קולנועי קבוע לצד השחקנית לינה למונט (ג'ין הייגן). כדרכה של הוליווד, שלא השתנתה ב-70 השנים האחרונות, על מנת לקדם את הסרטים מתוחזקת רכילות על רומן בחיים האמיתיים בין שני השחקנים. השמועות האלה מקבלות חיזוק מצדה של למונט שמייחלת לנבואה שמגשימה את עצמה, למרות שלוקווד לא יכול לסבול אותה.

לאור הצלחת הסרט "זמר הג'אז" (הסרט המדבר הראשון), המפיקים מבינים שהעולם הולך לכיוון סרטים מדברים וסרטם הבא של לוקווד ולמונט יהיה כזה. אך ישנה בעיה קטנה – בעוד לוקווד ממשיך להיות מושלם גם בדיבור וגם בשירה, ללמונט יש קול צפצפני שלא עובר מסך והופך אותה לבדיחה בהקרנת ניסיון של הסרט. לפי המלצת חברו של דון, קוזמו בראון (דונלד או'קונר), הדמות של לינה תדובב על ידי השחקנית הצעירה קתי סלדן (דבי ריינולדס), שבה דון מתאהב.

במציאות שמדמה קולנוע, קולה של ריינולדס בסרט דובב בשני שירים ובחלק מסצינות דיבור, בגלל המבטא המערבי שלה. יותר מזה, השחקנית הצעירה התקבלה לסרט ללא רקע בריקודים ולפי השמועות ספגה עלבונות על כך מצדו של ג'ין קלי בזמן החזרות. בספר זכרונות שלה היא מספרת שהייתה מתוסכלת מאוד מחזרות שמונה שעות ביום. הישועה הגיעה ממקור לא צפוי. יום אחד השחקנית בכתה מתחת לפסנתר כאשר שמעה מישהו ניגש לנחם אותה וכשהרימה את עיניה ראתה את פרד אסטר.

מאותו שלב השחקן והרקדן האגדי סייע לריינולדס להדביק את הפער מהרמה של קלי ואו'קונור. כך בריקוד לשיר "בוקר טוב" הצופה לא יכול להבחין שאחת מתוך השלוש היא לא רקדנית מקצועית. צילומי הסצנה הזו, שארכו מעל 12 שעות, גרמו לה לדימומים בכפות הרגליים ובאופן כללי השחקנית האגדית מתארת את צילומי "שיר אשיר בגשם" כאחת החוויות הקשות ביותר בחייה, באותה שורה עם לידת ילדיה.

הכוריאוגרפיה המטורפת והייחודית בהובלת ג'ין קלי גרמה, אפילו לדונלד או'קונור לסיים את יום הצילומים בבית חולים. בצילומי השיר "Make Them Laugh", כשקלי ביקש ממנו לשחזר טריק ישן מצעירותו, ריצה במעלה הקיר וסלטה לאחור, הוא לא לקח בחשבון שאו'קונור עישן בימים ההם 4 חפיסות סיגריות ביום. השחקן בילה שבוע בבית חולים עם תשישות וכוויות שנגרמו משטיח. במקביל, החומרים שצולמו באותו יום נהרסו בטעות, ואו'קונור נאלץ לצלם הכל מחדש.

קלי עצמו היה חולה עם חום גבוה בזמן צילומי סצנת הנושא האלמותית, בה הוא שר ורוקד בגשם תוך השפרצת מים משלוליות. הצילומים ארכו שלושה ימים, בעיקר בגלל זרם מים חלש בשכונה שבה צולמה, עקב בעלי בתים שהיו מדליקים את מערכות ההשקיה בבתיהם בשעות הערב, בדיוק כשהצילומים היו מתחילים. היום מעטים האנשים שלא מכירים את הסצינה והשיר, אפילו בין אלה שמעולם לא ראו את הסרט.

למרות ביקורות טובות, הסרט לא זכה להצלחה קופתית בזמנו וגם רשימת הפרסים נשארה דלילה מאוד, הבולט בהם הוא הזכיה של דונלד או'קונור בגלובוס הזהב. בטקס האוסקר הסרט קיבל שתי מועמדויות בלבד, מוזיקה ושחקנית משנה לג'ין הייגן, ולא זכה באף אחת מהן. עם הזמן הסרט צבר מעמד של קלאסיקה ויצירת מופת ומככב באופן קבוע ברשימות הסרטים הטובים בכל הזמנים. יותר מכל, "שיר אשיר בגשם" השאיר אחריו מורשת והציב רף גבוה למחזות זמר שהגיעו אחריו, ועד היום. גם אם לא הכל היה מושלם מאחורי הקלעים, התוצאה שרואים על המסך לא משקפת את זה, עם ריקודים ברמה הגבוהה ביותר, כימיה נהדרת בין השחקנים וחוויית צפייה ססגונית ומהנה, אפילו אחרי 70 שנה.