סרטי פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה על המסכים בסינמטק חיפה

רגע אחד

המאסטר הסיני ז'אנג יימו חוזר בשיר אהבה יפהפה ומרגש לקולנוע. במהלך שנות המהפכה התרבותית בסין נשלח הגיבור חסר השם של הסרט למחנה עבודה באזור צחיח בצפון-מערב המדינה. הוא מצליח להימלט ועושה את דרכו לבית הקולנוע בעיירה סמוכה. המטרה שלו היא למצוא גליל של סרט חדשות המוקרן כ"מנה ראשונה" לפני הסרט בו מצולמת בתו האהובה שאותה לא ראה שנים, לרגע קט כתלמידה למופת. הוא לא היחיד שנואש להשיג את הסרט.

"רגע אחד", סרט הפתיחה של פסטיבל סן סבסטיאן 2021, מסמל את חזרתו של ז'אנג יימו ("גיבור", "הפנסים האדומים", "סיפור חיים" , "מחול הפגיונות") לקולנוע רחב היריעה, אך האנושי, שאפיין את סרטיו המוקדמים. יימו, אחד הבמאים הגדולים של הקולנוע העולמי, משכיל לשלב בסרטיו בין הדרמה האישית של גיבוריו לפוליטיקה של ההיסטוריה הסינית ותהפוכות הגורל וכל זאת בשפה ויזואלית עשירה ויוצאת דופן. ב"רגע אחד" הוא מגיש מכתב אהבה לכוחו של הקולנוע ולהשראה שמעוררים בנו סרטים.

[*]

מגרש משחקים

סרט הביכורים עטור הפרסים והשבחים של הבמאית הבלגית לורה ונדל זכה בפרס "עוגן הזהב" בפסטיבל חיפה ובפרס הביקורת בפסטיבל קאן. ונדל מגישה דרמת הישרדות מרגשת והופכת קרביים, המתרחשת בבית ספר יסודי וגיבוריה הם ילדות וילדים צעירים. נורה בת השבע ואחיה הגדול שבים לבית הספר עם תחילת שנת הלימודים.

נורה עדה לבריונות היום יומית ממנה סובל אחיה והמחשבה הראשונה שלה היא להגן עליו ולספר לאב, אבל האח מסרב ומכריח אותה לשתוק. נורה נקרעת בין נאמנות ותחושת חובה ומנסה למצוא את מקומה בין הילדות לעולם המבוגרים. הסרט מטפל ברגישות בדמויותיו, אבל אינו מסב מבט ממאבקי הכוח השליטה וההישרדות בקרב ילדים צעירים בבתי הספר . ונדל מצלמת את כל הסרט מנקודת מבטם של הילדים ומאפשרת לנו לחוות יחד איתם את הפגיעות, הזעם ואובדן התמימות.

[*]

מין חסר מזל או פורנו משוגעים

המאסטר הרומני ראדו ג'ודה זכה בפרס דב הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ברלין האחרון על הסאטירה החברתית הנשכנית, הצינית וחסרת העכבות שיצר. הסרט, שנפתח בסצנת מין מפורשת ( היא ה"פורנו משוגעים"), עוקב אחר אמי, מורה בבית ספר שתדמיתה המקצועית סופגת מהלומה אנושה לאחר שסרטון וידאו פרטי שבו היא מתועדת בעיצומו של אקט מיני סוער דולף לאינטרנט. היא נאלצת לעמוד בפני הורי התלמידים ולעבור שימוע המוני, אך מסרבת להיכנע. הסרט מורכב מארבעה חלקים הקשורים זה לזה באופן רופף: הראשון הוא סרטון הווידאו הפרטי, החלק השני (בשינוי כיוון מוחלט מסצנת הפתיחה) מתאר בצורה ארכנית ויום יומית לכאורה, צעידה מתמשכת של הגיבורה ברחובות בוקרשט , במהלך הצעידה אנחנו נחשפים לביקורת הארסית של ג'ודה על רומניה, הרומנים, הקומוניזם והקפיטליזם. החלק השלישי הוא פאוזה - מעין מילון הגדרות אלטרנטיבי . ג'ודה משתמש כאן בטכניקות שונות של איור קולנועי כדי להגדיר מחדש, באופן ציני וביקורתי מושגי יסוד בתרבות הרומנית והאנושית כמו "מהפכה"," פורנו" "דת", "אמונה" ועוד. החלק הזה הוא מסה מבריקה שמדגישה את המתח הקיים בכל היצירות של ג'ודה בין הומניזם למיזנתרופיה. בפרק החותם את הסרט הוא חוזר אל "המשפט" שנערך למורה בבית הספר בו היא מלמדת. סצנה קברטית וקרקסית המהווה סיום הולם לסרט.

[*]

אשליות אבודות

הזוכה הגדול של פרסי הסזאר הצרפתיים השנה (7 פרסים כולל פרס הסרט הטוב ביותר) הוא סרטו של קסבייה ג'יאנולי ("מרגריט"). הסרט מבוסס על הרומן הקלאסי מאת אונורה דה בלזק. העיבוד של ג'יאנולי נאמן למקור הספרותי ומציג, במסורת הסאטירית השנונה והצינית של בלזק, את סיפורו של לוסיאן - משורר מוכשר בן המעמד הנמוך שמאוהב עד כלות בברונית שמעמדה גבוה באופן משמעותי משלו.

הברונית מחליטה לעבור לפריז ולקחת עמה את בן החסות המוכשר; ייתכן כי שם, בפריז, הרומן הבלתי אפשרי יעבוד. לוסיאן מגלה את נפלאות העיר והחברה הגבוהה, אולם עלייתו לגדולה תגבה מחיר. ממולייר דרך בלזק ועד ז'אן רנואר וקלוד שברול שהחליף את האצולה בבורגנות, התרבות הצרפתית עשירה במשוררים, מחזאים, סופרים וקולנוענים שכתבו וביימו קומדיות מעמדיות נהדרות על האצולה הדקדנטית והמתח המתקיים תמיד בין בני האצולה/הבורגנות ל"פשוטי העם", ועל המרחק - שאינו רק גאוגרפי בין העיר לכפר.

לרשימת הסרטים באתר סינמטק חיפה - לחצו כאן

[*]