אורי קליין נפטר ועצוב לי מאוד: רון פוגל נפרד ממבקר הקולנוע האגדי

הוריי מנויים על עיתון "הארץ" מאז שאני זוכר את עצמי ואני מנוי על העיתון קרוב ל-25 שנים. עוד לפני שהפכתי למבקר קולנוע לא החמצתי את הביקורות של אורי קליין. ביקורות שלא תמיד הבנתי עד הסוף ולא תמיד הסכמתי איתן, אבל אלו היו ביקורות שתמיד כיבדתי והייתה לי הרגשה שנכתבו מתשוקה אמיתית לקולנוע ולחיים. את המדיניות של אורי שכל סרט הוא זכאי לפני שהוא אשם אימצתי בחום בביקורות הקולנוע שלי.

בשבילי אורי קליין, בחדות ובידע שלו, היה בכיר מבקרי הקולנוע בישראל לדורותיהם. הוא היה השריד האחרון הפעיל לדור הוותיקים שכתב בתקופה שבה לא היה אינטרנט וסרטים אפשר היה לראות רק בקולנוע. תקופה שבה לכל קולנוע היה את סוג הסרט הרלוונטי לו, תקופה שלפני המגה-פלקסים הסינתטיים על 25 האולמות שבהם.

[*]

פגשתי את אורי פעמים ספורות, פעם אחת בפסטיבל חיפה ניגשתי אליו בפחד ויראה והצגתי את עצמי ומאוד הופתעתי לגלות שהוא מכיר את כתיבתי ואת הופעותיי ברשות השידור. בפעם השנייה רצה הגורל וזכיתי לבלות עם אורי כמעט יום שלם. היה זה ב-2016 בנסיעה הראשונה שלי לפסטיבל הקולנוע בקאן. טיסת הקונקשן להולנד איחרה ופספסתי את הטיסה לניס. מצאתי את עצמי עם אורי מחכה שעות רבות עד שטסנו למינכן ומשם לניס אליה הגענו בערב. בזמן הזה שוחחנו על קולנוע ואהבת קולנוע וגם אכלנו בבורגר קינג (אף אחד לא האמין לי שחלקתי צהריים עם אורי שאהב לאכול לבדו).

לבלות יום שלם עם האיש שהערצתי היה ממש חלום שהתגשם. באותו יום התוודעתי לאורי קליין האדם האדם, אדם עם ידע עצום, חביב וטוב לב, ולאו דווקא למבקר הקולנוע שחיכיתי בשקיקה לכל ביקורת שלו, ביקורות שחשתי שנכתבו ברצינות שהטילה עליי לעיתים אימה. אורי קליין נפטר בסוף השבוע וקהילת הקולנוע בישראל איבדה ענק. היה שלום אורי ותודה על הביקורות.