פסטיבל הסרטים ערבה 2024: סקירות והמלצות סרטים

אנורה - הבמאי שון בייקר ("פרויקט פלורידה", "טיל אדום") ממשיך להתעסק בווייט טראש של אמריקה והפעם בנערת ליווי שיוצאת עם בן של מאפיונר רוסי. הוא מציע לה נישואים, הם מתחתנים בווגאס ומשפחתו של הבחור משתגעת ויוצאת לנקום. התסריט שנון וחד ואת ההצגה גונב השחקן הרוסי יורי בוריסוב (הזכור מ״תא מספר 6״) בתפקיד גנגסטר גמלוני ורגשן. אני כמעט נפלתי מהכיסא מרוב צחוק. ״אנורה״ הוא הסרט הכי כיפי שצפיתי בו בפסטיבל קאן והוא זכה בצדק בפרס דקל הזהב לסרט הטוב ביותר. (רון פוגל)

כל מה שאנחנו מדמיינים כאור - סרטה של הבמאית פאייאל קפדייה הוא סרט ארט-האוס מלנכולי ואיטי על נשים בהודו ומאבקן לחיים טובים יותר. האחת מתגעגעת לבעלה שעזב לגרמניה ונעלם, השנייה מאוימת בפינוי מדירתה והשלישית מפלרטטת עם בחור מושך. סרט שדורש מהצופה סבלנות אין קץ ומציג את הודו כמקום שמרן להחריד. (רון פוגל)

חלב – סרטה של מאיה קניג מתאר באופן מקורי וסאטירי את קורותיה של בחורה חד הורית שמתחילה לעבוד במפעל שמייצר חלב ומשתמש בנשים כגורם הייצור. הילה רוח שמוכרת כמוזיקאית גונבת את ההצגה בתפקיד הראשי ולצידה הדס ירון כאם עשירה שמחפשת את חלב האם הטוב ביותר לבנה הקטן. (רון פוגל)

עם הזרם - סרט אנימציה שבמרכזו חתול יוצא דופן, כזה שמסוגל לשרוד בתנאים שיטפון קשים, מושיט עזרה לחבריו אך עדיין מתנהג לאורך מרבית הסרט כמו חתול ולא מוציא מילה מפיו פרט למיאו. כן, כמו המועמד לאוסקר "חלום של רובוט", גם הסרט הנוכחי לא כולל מילה אחת שאינה נהימת חיות לאורך 84 דקותיו, והוא מצליח לרתק למרבית אורכו. העלילה עוקבת אחר חתול שחור שנאלץ לעזוב את ביתו ביער בשל שיטפון בעולם שבו אין יותר בני אדם ועולה על סירה אליה מצטרפות חיות ממינים שונים ומשונים.

העלילה מלאה בהרפתקאות אבל גם מותירה מקום לקטעי טבע מדיטטיביים ומתאימה לכל המשפחה. אנימציית הסרט שנוצרה במנוע מחשב נראית לעיתים מרהיבה – במיוחד האיור המדויק של המים והטבע וגם של תנועות החיות, ולעיתים קצת כמו משחק מחשב בשלב הבטא שלו שנדרשת לו עוד עבודת השלמה. "עם הזרם", שהוצג בפסטיבל קאן וזכה בפרסי חבר השופטים וחביב הקהל בפסטיבל האנימציה אנסי, הוא אולי לא יצירה יוצאת דופן כפי שהיה רוצה להיות אך בהחלט מרשימה ומהנה. (אלעד שלו)

יהלום פרוע - בסרטה הראשון כבמאית, אנאת רידינגר מכניסה את הקהל למוחה של דמות לא שגרתית. ליאן מתחזקת עמוד אינסטגרם בעל 40 אלף עוקבים ומנסה להציג את חייה כרכבת הרים של חיוכים וזוהר. אך במציאות, הנערה הצרפתייה בת ה-19 חיה עם אם חד הורית לא מתפקדת ואחותה הקטנה בדירה קטנה. גם הניתוחים הפלסטיים ובילויים עם חברותיה לא מספקים לליאן אושר כמו מבט חטוף בתגובות של אותם עוקבים, ספק אמיתיים וספק זיוף. כאשר ליאן מאותרת להשתתף בתוכנית ריאליטי פופולרית, היא תעשה הכול על מנת להיות מפורסמת ולהשאיר את חייה הקודמים מאחור.

במבט ראשון, לליאן יש חלום שנדמה כשטחי ואף מגוחך אך עבורו היא מוכנה להקריב את הכל. מבט חטוף ברחובות מלאי האשפה שבהם גדלה הופך את המסע השאפתני שלה לטרגי מהרגע הראשון. רידינגר מבקרת כאן בחריפות את גורלה של צעירה מדרום המדינה שמוכנה להשתמש בגופה ולחצות את גבולות המוסר שלה, כאשר הצלחתה בריאליטי היא הדרך שלה לצאת מהמעמד החברתי אליו נולדה. השחקנית מאלו קביזי נראית שונה לחלוטין מאותן דוגמניות ומשפיעניות רשת, אך עצם הליהוק שלה נותן רובד נוסף לדמות שמוכנה להאמין בעצמה מכיוון שאף אחד אחר לא יעשה זאת. כל אלו הופכים את הסרט הפשוט הזה לבלדה עבור החולמים. (מתן יניב)

שלושה קילומטרים מסוף העולם - על שפת נהר הדלתה של הדנובה נמצאת עיירה שקטה ומיושנת בה מתרחש סרטו של עמנואל פארבו, זוכה פרס הבימוי בפסטיבל ירושלים. אדי בן ה-17 חוזר לחופשה בכפר מולדתו אחרי שנת לימודים בעיר, זאת רק בשביל להפוך קורבן בתקרית אלימה שמושכת את אביו ואת המשטרה לחקור. אך בתום החקירה, אדי הוא זה שיעמוד למשפט כאשר פרט מפתיע אודותיו ישנה את הדרך שבה הוריו מסתכלים עליו.

זהו מסע גילוי עצמי שגם יכול לשמש כבית ספר לבימוי עלילתי, הן מבחינת משחק והעמדה, עם מתח שנבנה מהשנייה הראשונה עד לסצנת הסיום המרירה. פארבו בונה במיומנות עולם רקוב מן היסוד אך מרתק בכיעורו. עצים פראיים, רוחות פרצים וזבובים שתוקפים את השחקנים הם רק חלק מהדברים שתופסת המצלמה של סילביו סטבילה. הסרט כה רלוונטי לשנת 2024, בעוד שהמערב מתקדם הן בטכנולוגיה והן בתפיסת עולם רחבה יותר, פאברו מכריח אותנו להסיט מבט לכיוון האוכלוסייה שנשארה מאחור. סצנה אחת ספציפית, שמגיעה בנקודת האמצע של הסרט, תישאר אתכם הרבה אחרי הקרדיטים. (מתן יניב)

סחורה יקרה מכל - סרטו של מישל הזנוויציוס (זוכה האוסקר על "הארטיסט״) הוא סרט אנימציה על השואה שמביא את סיפורה של תינוקת שנזרקת מרכבת שעושה דרכה למחנה ריכוז ומה שקורה לה ולאביה שמגיע למחנה. הסרט, שעל פניו הוא די פשטני והאנימציה שלו נראית גמלונית משהו, אינו משתמש במילה ״יהודי״ לכל אורכו והוא מעין אגדת עם עצובה שהולכת והופכת קשה יותר ויותר. בשל פשטותו של הסרט והנגישות שלו הוא יכול להפוך לקלאסיקה מיידית. (רון פוגל)

החדר הסמוך – הסרט שזיכה את פדרו אלמודובר בפרס אריה הזהב לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה האחרון הוא אחד מסרטיו החלשים ביותר. מדובר בסרטו הארוך הראשון דובר אנגלית של הבמאי הספרדי, וגם באחד מסרטיו הצנועים ביותר למרות ששתי שחקניות איכותיות אהובות, מעוטרות פרסים ושבחים מככבות בסרט: טילדה סווינטון וג'וליאן מור.

אינגריד ומרתה היו חברות קרובות בצעירותן, כשעבדו יחד באותו מגזין. לאחר שנים של חוסר קשר, הן נפגשות שוב כאשר מסתבר שמרתה חלתה בסרטן ואילו אינגריד בעקבות כך מחדשת איתה את קשריה. התוצאה נעה בין הומור שחור למלנכוליה וניסיון ליצור פיוט בתוך חללים שנראים ומרגישים מזויפים ונותנים תחושה של אולפן כמו דירתה של מרתה. בחירה מוזרה בסופו של הסרט עוררה אצלי תחושה לא אמינה לכל הסיטואציה הכללית. באופן מפתיע דווקא בסרט הפחות טוב של אלמודובר מור מספקת את אחד מתפקידיה היפים והעדינים ביותר, בעוד סווינטון לא ממש מעוררת הזדהות או חמלה. לפחות הקלוז-אפ הסוגר את הסרט על פניה של מור הוא אחד היפים שנראו השנה בקולנוע. רק חבל שזה ממש בשניות האחרונות. (יאיר הוכנר)

הצב האדום - סרטם של אולפני האנימציה היפנית ג'יבלי ("השכן שלי טוטורו", "הטירה הנעה"), בשיתוף עם האולפן הגרמני "Wild Bunch" שמבוים על ידי הבמאי ההולנדי-בריטי מייקל דדוק דה-וויט. זהו סרט אנימציה מצויר ביד. כל פריים הוא מושקע ונראה כאילו שלפו אותו היישר מתוך גלריית אמנות.

הסרט מגולל את סיפורו של אדם, שנסחף יום אחד לאי בודד. כי הסרט בנוי באופן מאוד לא מסורתי, בצורה שבה קשה להגדיר את ה"פרמיס" שלו. אירועים מרכזיים קורים אחד אחרי השני, אבל אין עלילה ברורה שמחברת ביניהם או קונפליקט מרכזי אחד שמדביק את הכל. לעיתים זו החולשה של הסרט. אבל רוב רובו של הזמן, המבנה הזה רק משפר את הסרט ומוסיף לסגנון המיתולוגי העשיר שלו.

אבל הסרט הוא לא רק ההרהורים האלו. הוא מתחזק את התהליך האקזיסטנציאליסטי שהוא מגולל עם ציור אקספרסיבי וסוחף. אם אתם מחפשים מסע מרתק שצולל בקפיצת ראש נחושה אל נושא כמו מערכת היחסים בין טבע לאדם, מסע של אדם שלומד לקבל את הכאוטיות וחוסר המשמעות הבסיסית של העולם סביבו, ועושה זאת בצניעות ובטעם טוב, תצפו ב"צב האדום". (יוחאי גורלי)

מידע, מכירת כרטיסים ואפשרויות לינה בערבה - באתר האינטרנט של הפסטיבל