ברלין בלוז: 5 מהסרטים הטובים שהוצגו בברלינלה

דמעותיה המרות של פטרה פון קאנט (1972)

תשוקה, כוח ותלות רגשית עומדים בלב היצירה המהפנטת של הבמאי הגרמני המנוח ריינר ורנר פאסבינדר, שבה אהבה וכאב משתלבים זה בזה בעולם סגור ואינטנסיבי. במרחב הדירה המהודקת של גיבורת הסרט, שליטה אינה נמדדת בכוח פיזי אלא במילים, מבטים ושתיקות ארוכות. הסרט מצייר מערכת יחסים טעונה בין פטרה, מעצבת אופנה מצליחה, לבין קארין, דוגמנית צעירה שמוצאת עצמה לכודה בתוך תשוקתה של פטרה, או אולי להפך. חנה שיגולה, בתפקיד קארין, מביאה למסך כריזמה מהפנטת שמטשטשת את הגבולות בין תמימות למחושבות, בעוד מארגיט קרסטנסן בתפקיד פטרה מספקת הופעה עמוקה ומלאת ניואנסים, הנעה בין עוצמה לשבריריות.

פסטיבל ברלין 1972 היה במה לעבודות נועזות ולא שגרתיות. הפרס הגדול הוענק ל"סיפורי קנטרברי" של פייר פאולו פאזוליני, עיבוד חושני ופרובוקטיבי לאוסף הסיפורים הקלאסי של ג'פרי צ'וסר. בתוך נוף קולנועי זה, "דמעותיה..." בלט בגישתו התיאטרלית, בעיצוב החזותי המוקפד ובאופן שבו הוא הופך חלל מצומצם לזירה רגשית אינטנסיבית. למרות שלא זכה בפרס המרכזי, הסרט נחשב עד היום לאחת היצירות שמזקקות בצורה הטובה ביותר את יצירתו של פאסבינדר. הוא ממשיך להדהד בקרב צופים ויוצרים בשל האופן שבו הוא מפרק את המורכבות של אהבה חד-צדדית, הדרך שבה הוא מציג את הכוח שבפגיעות ובזכות המשחק המרשים של שיגולה וקרסטנסן, שהופכות את הדרמה האינטימית הזו למסע רגשי עוצמתי.

ביג לבובסקי (1998)

סרטם של האחים כהן הוא יצירה שהייתה שנויה במחלוקת בזמן יציאתה, אך הפכה לאחת הקלאסיקות הקולנועיות הגדולות. הסרט עוקב אחרי ג'פרי לבובסקי שמגלה כי שמו נלקח על ידי אדם אחר, ומוצא את עצמו מעורב בתסבוכת של פשע, אי-הבנות ודמויות אקסצנטריות. העלילה מלאה במצבים אבסורדיים, דיאלוגים שנחרתו בזיכרון ודמויות צבעוניות שלא ניתן לשכוח. מדובר בקומדיה שחורה שמהווה שילוב מושלם של ניהיליזם, פרודיה על ז'אנר הפילם-נואר ואבסורד, כל אלה מובילים את הדמות הראשית למסע אישי בחיפוש אחר משמעות בעולם כאוטי ולכאורה חסר תכלית.

למרות שלא זכה להצלחה מסחרית גדולה כשיצא, "ביג לבובסקי" הפך עם הזמן לסרט קאלט שנשאר רלוונטי ומשפיע. דמויות כמו ה-"dude", וולטר ודוני הפכו לדמויות קאלט, עם דיאלוגים שנהיו חלק בלתי נפרד מהקולנוע הפופולרי. בפסטיבל ברלין 1998, "ביג לבובסקי" הוקרן לצד יצירות קולנועיות מרשימות נוספות, כשבין הסרטים המובילים באותה שנה היה "תחנה מרכזית ברזיל" של וולטר סאלס, שזכה בפרס הגדול. אף על פי שסרטם של האחים כהן יצא בידיים ריקות, הוא הפך לאחת מהיצירות המשפיעות ביותר בקולנוע האמריקאי של התקופה ולתופעה תרבותית שהצליחה למצוא את קהל המעריצים שלה ולהפוך לאבן דרך בקריירה של האחים.

המסע המופלא (2002)

הייאו מיאזאקי נחשב לאחד הקולות הבולטים והמשפיעים ביותר בעולם האנימה אי פעם והקולנוע בכלל. עם "המסע המופלא", הוא הצליח לשבור את הגבולות המוכרים של האנימציה ולהביא יצירה שזכתה להדהד בלבבות הצופים בכל העולם. הסרט מציע חוויה רגשית ומורכבת שמתעלה מעל סיפור חניכה פשוט, כשהוא לוקח את הקהל למסע עשיר ויזואלית ופילוסופית בעולמה הקסום של צ'יהירו.

במרכז הסיפור עומדת ילדה הנשאבת לעולם רוחות מיסטי ונדרשת לגלות אומץ, חוכמה ותושייה כדי לשחרר את הוריה המקוללים ממנו. מיאזאקי בונה עולם מלא פרטים, שכל דמות בו, בין אם מדובר ביובאבה המכשפה או משרתה האישי האקו, טומנת רבדים עמוקים של משמעות וסמליות. הבחירה להעניק לסרט את פרס דב הזהב בפסטיבל ברלין בשנת 2002 לא רק הכירה במעמדו האמנותי, אלא גם סימנה רגע היסטורי: זו הייתה הפעם הראשונה שבה סרט אנימציה זכה בפרס המרכזי של הפסטיבל. בשנה הזו התאפיין הפסטיבל במגוון קולנועי יוצא דופן, עם יצירות כמו "משפחת טננבאום" של ווס אנדרסון ו"8 נשים" של הבמאי פרנסואה אוזון, אך "המסע המופלא" הצליח להתעלות על כולן בזכות הסיפור האוניברסלי, הדמיון השופע והעושר הוויזואלי עוצר הנשימה.

ויקטוריה (2015)

ברחובות ברלין הריקים בשעות הלילה המאוחרות, חייה של צעירה אחת משתנים ללא יכולת חזרה. "ויקטוריה", סרטו הנועז של הבמאי סבסטיאן שיפר, הוא הרבה יותר מניסוי קולנועי - זהו מסע סוחף הנפרש בשוט רציף אחד, ללא חיתוכים, לאורך יותר משעתיים, ומכניס את הצופה לתוך חווייתה הבלתי צפויה של הדמות הראשית. לאיה קוסטה, בתפקיד ויקטוריה, מספקת הופעה טבעית ומלאת חיות, שמחברת את הקהל למסעה של צעירה ספרדייה שמסתבכת עם חבורה של מקומיים ומתגלגלת לערב מסוכן בעיר זרה. האופן שבו הסרט מצולם מגביר את תחושת הדחיפות והאינטנסיביות – כל רגע מרגיש בלתי צפוי, כל החלטה היא נקודת אל-חזור.

פסטיבל ברלין 2015 היה עמוס בסרטים שנגעו בנושאים חברתיים ופוליטיים, כשהזוכה הגדול היה "טקסי" של ג'אפר פאנאהי, יצירה שנעשתה בתנאים מאתגרים בשל האיסור שהוטל על הבמאי ליצור סרטים באיראן. "ויקטוריה", לעומת זאת, משך תשומת לב בזכות הישגו הטכני יוצא הדופן והאופן שבו הוא משלב דרמת-פשע, מתח וריאליזם מחוספס. בתוך תחרות מגוונת, הסרט בלט כאחת החוויות הקולנועיות הייחודיות של השנה.

מעבר לחדשנות הצורנית, שכבר בוצעה בסרטים קודמים, "ויקטוריה" הוא גם סיפור על בדידות, חיפוש אחר שייכות והשלכותיו של רגע אחד שבו הכל מתהפך. שיפר וקוסטה מצליחים ללכוד אנרגיה צעירה, כאוטית וטעונה רגשית, שהופכת את הסרט ליצירה בלתי נשכחת – מסע שמתחיל כהרפתקה תמימה ומסתיים בתחושת הלם שמלווה את הצופה זמן רב אחרי שהמצלמה סוף סוף נעצרת.

אמא קטנה (2021)

סרטה של סלין סיאמה הינו יצירה עדינה ומינימליסטית המשלבת בין ריאליזם קסום לרגש קולנועי טהור. זהו סיפור קטן בממדיו אך עמוק במשמעותו, העוסק בילדה בשם נלי שמגלה ביער דמות מסתורית הדומה לה כשתי טיפות מים. במבע קולנועי מהורהר ואינטימי, סיאמה יוצרת חוויית צפייה מהפנטת, שבה הזמן והזיכרון נשזרים יחד לכדי מעשייה על ילדות, אבל והקשרים שבין דורות. ללא רגעים מפוצצים או מניפולציות רגשיות, הסרט מצליח לעורר תחושת קסם עדינה ונוגעת ללב.

בפסטיבל ברלין 2021, שבו הוקרן הסרט, הזוכה הגדול היה "מין חסר מזל או פורנו משוגעים" של הבמאי הרומני ראדו ג'ודה, סאטירה חברתית פרובוקטיבית שנגעה בנושאים של פוליטיקה, מיניות וצביעות מוסרית. הפסטיבל כלל גם את "הגבר המושלם שלך", דרמה רומנטית עם נגיעות מדע בדיוני, ואת "סרט שוטרים", שהתייחס במבט ביקורתי למערכת אכיפת החוק במקסיקו. בתוך הנוף הקולנועי הזה, "אמא קטנה" בלט בגישתו המאופקת והפיוטית, כסרט שהעדיף אינטימיות ועדינות על פני הצהרות רועשות.

למרות שסיאמה לא זכתה בפרס הגדול, סרטה התקבל באהבה בקרב המבקרים והקהל, שהוקירו את היכולת של הבמאית לספר סיפורים רגישים ורב-שכבתיים דרך פריזמה קולנועית מינימליסטית. עם הזמן, הסרט קיבע את מעמדו כאחת היצירות המרגשות והחכמות ביותר של הבמאית, והמשיך את הקו הייחודי שלה כיוצרת החוקרת את עולמן הפנימי של דמויות נשיות במורכבות ובחמלה יוצאת דופן.