במאי, תסריטאי, חולם: כך השפיע דיוויד לינץ' על כל מה שאנחנו רואים

בפודקאסט שלו "סרטים להיקבר איתם", הקומיקאי ברט גולדשטיין ("טד לאסו"), גרופי מושבע של "טווין פיקס" בפרט ודיוויד לינץ' בכלל, מראיין אנשי קולנוע וטלוויזיה. לאחר שהוא מציג אותם בשלל שמות עצם מחמיאים ומתחיל את הראיון, הוא מודיע להם שהם מתים וממשיך בסדרת שאלות על סרטים שהשפיעו עליהם לאורך חייהם. בשנה האחרונה הספיק לראיין את מארק פרוסט, היוצר השותף של "טווין פיקס", ואת קייל מקלכלן, הלא הוא דייל קופר, ולא הצליח להסתיר את התלהבותו. את לינץ' עצמו לא הספיק להשיג, אבל בוודאי היה מציג אותו כך: במאי, תסריטאי, עורך, צלם, איש תפאורה, שחקן, מלחין, מוזיקאי, עורך סאונד, זמר, יצור הבקתה השחורה, יצור הבקתה הלבנה, פודקאסטר, מספר סיפורים, אמן, צייר, אנימטור, אבא, בעל, מעשן, בעל חזון, מדיטטור, חולם, מהפנט.

מאז ההודעה שלא יוכל לצאת יותר מביתו בשל מחלת הנפחת, אפילו המעריצים האופטימיים ביותר הבינו – אין מה לצפות יותר לפרויקט חדש של לינץ'. "רוני רוקט" לא יראה אור יום, גם לא עונה נוספת של "טווין פיקס" או פרויקט סודי אחר שהיה בשלבי פיתוח מוקדמים. למרות ההבנה הזאת, ידענו שיש בתוכו עוד לפחות סרט אחד, שהרעיונות שורצים במוחו כמו תיקנים בתחתוניו של דל מ"לב פראי", ולכן מותו בטרם עת של הבמאי האהוב היה למכה קשה עבור כל מעריציו.

כשביקר בארץ ב-2007, כמו רבים אחרים נסעתי אחריו לסינמטקים ברחבי הארץ, למרות שלא הצלחתי להשיג כרטיסים. בסינמטק חיפה ישבתי במדרגות, בתל אביב מפאת חוסר מקום נפתח אולם נוסף ובו שודר המפגש בשידור חי מהאולם הסמוך. אבל לינץ' התעקש להגיע תחילה דווקא לאולם השני והופיע פתאום בפני המעריצים ההמומים. במפגשים ענה בסבלנות על השאלות הבלתי פוסקות מהקהל, בחלק מהתשובות הפליג תוך כדי נפנופי אצבעות ועל כל Thank You הגיב ב-You bet.

הרעיונות שנולדו תוך כדי מדיטציה והפכו חלק בלתי נפרד מיצירותיו, עוררו עשורים של ניתוחים, פרשנויות ותיאוריות בניסיון להבין למה התכוון. הוא עצמו כמעט תמיד נמנע מלהסביר, בטענה שהיצירה מדברת בעד עצמה בשפה הקולנועית. "תתמקדו בדונאט ולא בחור", היה אומר, תהנו מהסרט ואל תנסו לפענח אותו. באחד הציטוטים היותר מפורסמים שלו שאף הפך למם, הוא אומר בראיון ש"ראש מחק" הוא הסרט הרוחני ביותר שלו וכשמתבקש להרחיב בנושא, משיב בפשטות "לא".

בעודו משמש השראה לדורות של יוצרים, לינץ' עצמו הושפע מאהבתו לפדריקו פליני, סטנלי קובריק, ז'אק טאטי, אינגריד ברגמן ובילי ויילדר. האובססיה ל"הקוסם מארץ עוץ" הקלאסי מורגשת ברוב סרטיו ואף הונצחה בסרט הדוקומנטרי "לינץ'/עוץ" משנת 2022. "שדרות סאנסט" של ויילדר הוקרן לצוות השחקנים לפני תחילת צילומי "ראש מחק" והשפעתו ניכרת במיוחד ב"מלהולנד דרייב" ו"אינלנד אמפייר". ברוב צניעותו כנראה לא ידע, ממש כמו בני הדור הנוכחי, מה הייתה ההשפעה שלו על הטלוויזיה והקולנוע, כמה דלתות חדשות פתח עם רעיונותיו וכמה השראה פיזר למי שבאו אחריו עד עצם היום הזה. לולא "טווין פיקס" וניפוץ הנוסחתיות של סיפור תעלומה, איך היו נראות הסדרות של היום? האם "אבודים", "הסופרנוס", "תיקים באפלה", "ווסטוורלד", "בלש אמיתי", "אפל" או "ניתוק" היו רואות אור יום? בלי "כביש אבוד" ו"קטיפה כחולה" איך היו נראים "דוני דארקו", "תורשתי", "חיות לילה" ו"ברבור שחור"?

בלי "איש הפיל" והסגנון הסוריאליסטי של לינץ', מה היה קורה ב-10 הדקות האחרונות של "יופי מסוכן"? איך הייתה נשמעת המוזיקה של לנה דל ריי אם לא סגנון הפסקולים שרקם יחד עם אנג'לו בדלמנטי? ללא "מלהולנד דרייב" וסצנת הדיינר בפרט, האם נולאן היה חושב על חלום בתוך חלום (למרות שבונואל עשה זאת עוד קודם)? אפילו דני וילנב לא מצליח להשתחרר מההשוואות של אפוס ה"חולית" הענק לגרסה של לינץ', שהוא עצמו החשיב לסרט הכי פחות טוב שלו.

מעבר לחותם על סגנון ותפיסת מסגרת עלילתית, לינץ' גם טיפח דור שלם של שחקנים ושמר איתם על קשר מקצועי ואישי. הוא האיש שנתן לעולם את לורה דרן וחשף את הכישרון הענק של נעמי ווטס אחרי מעל עשור שלא מצאה את עצמה, טיפח במו ידיו את הקריירה של קייל מקלכלן והפך את איזבלה רוסליני מ"הבת של" לאייקון סרטי ניאו ופילם נואר.

חלק מהנבלים המטרידים ביותר בקולנוע וטלוויזיה נוצרו על ידו. הקריירה של דניס הופר קיבלה תפנית בעקבות הדמות הפסיכוטית שגילם ב"קטיפה כחולה", רוברט בלייק ב"כביש אבוד" מקפיא עצמות, סטינג בתפקיד פייד ראותה הסדיסט ב"חולית" זכה לתהילה קולנועית, ריי וייז (לילנד פאלמר ב"טווין פיקס") מלוהק עד היום לתפקידי רשעים. פרנק סילבה, איש התפאורה בסט של "טווין פיקס", הפך בעל כורחו לבוב, דמות מדירת שינה שלא ניתן להתנער ממנה.

במהלך סגר הקורונה, שידר לינץ' עדכונים יומיים ממשרדו הביתי אודות מזג האוויר בין מאי 2020 לדצמבר 2022, בלי לפספס אפילו יום אחד. התשדירים הקצרים סטו לרוב ממזג האוויר והפכו למקור לציטוטים רבים ואוצר עבור מעריציו. את אותו הבית נאלץ לפנות עקב השריפות שפרצו בלוס אנג'לס. ימים בודדים לאחר שעזב את העיר שהנציח באהבה רבה כל כך בסרטיו, הגיעה ההודעה על מותו. "אש הולכת איתי", אומר החמשיר שכתב ומצוטט לכל אורך "טווין פיקס". הפעם הוא הלך עם האש.

ב"הפיילבמנים" על ילדותו של סטיבן ספילברג, הפרויקט המשמעותי האחרון שבו לקח חלק, לינץ' מגלם את ג'ון פורד האגדי, שמוזכר בסרט בתור "הבמאי הגדול של כל הזמנים", קביעה שבכוונה מקבלת משמעות כפולה לאור מי שנכנס לדמותו. בימים ובחודשים שלאחר מותו, בתי הקולנוע העצמאיים בארצות הברית ורחבי העולם, כאלה שהולכים ומתמעטים לטובת קומפלקסים ענקיים ושירותי סטרימינג, עלו עם הקרנות מחווה לבמאי האהוב שהבין את השפה הקולנועית והרחיב אותה. גם בסינמטק תל אביב יוקרנו כל סרטיו בין 6-17 לאפריל. מומלץ לא לפספס.

לכל הפרטים על הקרנות סרטיו של לינץ' >> לחצו כאן, לכתבה שסוקרת את סרטיו השונים של הבמאי >> לחצו כאן