חדשות קולנוע וסרטים

פסטיבל ירושלים: הסרטים הישראליים "כן", "שפה זרה", "בתים", "מאמא" ועוד

תמונת כתב מאת יאיר הוכנר
24/7/2025
פסטיבל ירושלים: הסרטים הישראליים כן, שפה זרה, בתים, מאמא ועוד
שלח לחבר+ הוסף תגובה
עורך מדור הביקורות באתר יאיר הוכנר ממשיך בסקירות מפסטיבל ירושלים המתקיים בימים אלה, והפעם: סרטו החדש והמדובר של נדב לפיד "כן", הסרטים הישראליים "בתים", "מאמא" ו"שפה זרה" והסרטים "איש לא ידע", "חצר התנים", "משפט ההבלים", "הקשת הגדולה" ו"מטאורים"
ארבעה סרטים ישראליים עטורי שבחים הוצגו בבכורה ארצית בפסטיבל ירושלים אחרי שהספיקו להשתתף בפסטיבלים היוקרתיים של קאן, ברלין וטרייבקה. הראשון הוא כמובן של הבמאי הישראלי המוערך ביותר בעולם הפסטיבלים הבינלאומי, נדב לפיד, שהגיע עם סרטו השערורייתי, "כן" אחרי שהוקרן בפסטיבל קאן. עוד מקאן הגיע סרטה הארוך הראשון של אור סיני, "מאמא" שהוקרן מחוץ לתחרות הרשמית. מפסטיבל ברלין מגיע סרטה של הבמאית והתסריטאית ורוניקה ניקול טטלבאום אחרי סדרה מופתית של סרטים קצרים. מפסטיבל טרייבקה מגיע אלינו "שפה זרה" סרטם החדש של הצמד בחיים ומאחורי המצלמה: מיכל ברזיס ועודד בן־נון, הזכורים בעיקר כצמד היוצרים של הסרט הקצר "איה" ששבר קופות בסינמטק תל אביב לפני כעשור.

"כן" - סרטו האמוציונלי ביותר של נדב לפיד מגיע היישר מהבטן. כמו גיבור הסרט י', שאיננו מפסיק להקיא ולהשתין לאורך הסרט, נראה שלפיד מקיא את כל המכאובים והמחשבות שיש לו על ישראל של אחרי ה-7 באוקטובר ותהליך ההתבהמות שהחברה הישראלית עברה תחת שלטונו הרקוב והמושחת של בנימין נתניהו. ישראל המלקקת את אוזניהם או את נעליהם המטונפות של האוליגרכים ועשירי הארץ השולטים במדינה. הסרט הזה הוא אגרוף בבטן לצופים הישראלים שעסוקים בעיקר רק בכאב שלהם ומסרבים להכיר בכאב של האחרים. התכוננו לשעתיים וחצי לא פשוטות, אם וכאשר הסרט יגיע לבתי הקולנוע בישראל (4 כוכבים).



"בתים" - סרטה של ורוניקה ניקול טטלבאום, הוא בדיוק על אותם האחרים, האנשים השקופים הנמצאים בשוליים של השוליים של החברה הישראלית. סשה, אדם א־בינארי שהיגר לישראל מברית המועצות בשנות ה-90, חוזר לכל הבתים שבהם התגורר בעיר ילדותו, צפת. הוא אוסף זכרונות, משחזר טראומות ומתעמת עם פחדיו העמוקים ביותר. בצילום יפהפה בשחור-לבן, טטלבאום יוצרת סרט מסע פיוטי, שהוא סוג של פואמה עדינה כמו בובת פורצלן עתיקה ושברירית. מסוג הסרטים שכל כך כדאי לראות על המסך הגדול, אבל קהל שאיננו מיומן יצטרך להיות מוכן ולקחת המון אוויר לנשימה. הסרט מתאפיין בקצב איטי ומדוד החוקר את נבכי טראומות הילדות של סשה, אבל גם מוצא לו פתרון ואפילו תחילתו של רומן. יבגניה דודינה בתפקיד משנה כאמו של סשה גונבת את ההצגה. (4 כוכבים) "מאמא" - סרטה של הקולנוענית אור סיני כבר מספק ליבגניה דודינה תפקיד ראשי התפור למידותיה. קשה לדמיין את הסרט הזה מתקיים ללא השחקנית הכל כך מוכשרת בתפקיד הראשי. נכון שהתסריט כתוב היטב, הסרט מצולם יפה ושחקני המשנה הישראלים והפולנים ראויים לחלוטין, אבל בלי דודינה הסרט הזה לא היה יכול להתקיים. הוא כל כולו נטו הכישרון שלה. דודינה בקלות הייתה יכולה להיות כוכבת קולנוע ברמה בינלאומית המחזיקה מסך רק בזכות הנוכחות שלה, אבל יש לה הרבה יותר מנוכחות מכשפת. היא גם שחקנית אדירה וסיני יודעת זאת ומנצלת זאת עד הסוף. דודינה היא המרלן דיטריך והגרטה גרבו של הקולנוע הישראלי. פשוט שחקנית אדירה והיא הופכת את "מאמא" ליצירה שכדאי מאוד לצפות בה. (5 לדודינה, 3.5 לסרט).



בשנה או תקופה שפויה סרטם החדש של מיכל ברזיס ועודד בן־נון, "שפה זרה" המבוסס על סרטם הקצר, ״איה״ שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הקצר, כנראה היה מוקרן בפסטיבל קאן או ונציה. כל עוד המלחמה נמשכת והחרם התרבותי נמשך גם מסגרת שולית בפסטיבל טרייבקה הפחות נחשב היא עדיין הישג. השניים הרחיבו את העלילה מהסרט הקצר וחושפים לקהל את העולם של איה. שרה אדלר חוזרת לגלם את הדמות של האישה האבודה הזקוקה להרפתקה שתכניס קצת אנרגיה למערכת היחסים המנומנמת שלה עם בעלה הדוקטור לשפות מתות (שמו האמיתי של הסרט באנגלית). התוצאה היא יצירה סוחפת על חוסר יכולת לתקשר בתוך זוגיות ואיך חוזרים לייצר קשר למרות שהכל נראה אבוד. סרט שתצאו ממנו עם חיוך גדול ורצון לפצוח בריקוד לצלילי דפש מוד. (4 כוכבים).

המלצות חמות ואזהרות קצרות

"איש לא ידע" – סרטו של הבמאי ונסן מא'אל קרדונה שהוצג במסגרת הצגת חצות בפסטיבל קאן הוא תענוג מההתחלה עד הסוף. מה היה קורה אם אחד הלקוחות הקבועים בפאב המקומי היה זוכה בפרס הגדול בלוטו? מדובר בקומדיה שחורה מדממת ומצחיקה עד דמעות, על הדרך שבה בני האנוש מספרים לעצמם סיפורים כדי להצדיק את המעשים הנבזיים ביותר שיכולים להיות. השחקנית מריה די־מדאירוס גונבת את ההצגה. (4 כוכבים)

"חצר התנים" - המותחן הפוליטי מחזיר אותנו אל שנות השבעים והמשטר הפשיסטי הרצחני בצ'ילה. הבמאי דייגו פיגרואה הופך את החוויה הקולנועית להרבה יותר ממותחן אנטי-פשיסטי, אלא גם לחוויה סוריאליסטית המזכירה את הקולנוע של דיוויד לינץ'. ראול חי בדירה קטנה עם אמו הקשישה והחולנית. הוא מתפרנס מבניית מודלים עבור צבא צ'ילה. שלוותו מופרת כאשר קולות מעוררי פלצות בוקעים באישון לילה מהדירה הסמוכה באדיבות המשטרה המקומית. לא אמשיך לכתוב על ההתפתחויות, אבל הסרט מכיל מספר תפניות עוכרות שלווה שישאירו את הקהל מוטרד במיוחד מהתוצאות של החיים תחת משטר טוטליטרי, במיוחד כשאנחנו ממש בדרך לשם. (4 כוכבים)
"משפט ההבלים" - סרטו הלכאורה הכי רגוע של מלך סרטי האימה והזוועה היפנים טקאשי מייקה. מדובר בדרמת בית משפט המבוססת על מקרה אמיתי ועוכר שלווה. מורה מואשם בהתעללות פיזית בתלמיד ואף בניסיון לשכנע אותו להתאבד. לכאורה מדובר בדרמת בית משפט רגילה לחלוטין, אבל מייקה מזרים מתחת לפני השטח מספר סצנות עוכרות שלווה ואווירה מותחת מהרגיל בז'אנר. משחק מעולה של כל המשתתפים הופכים את חוויית הצפייה למהנה במיוחד. (4 כוכבים).



"הקשת הגדולה" - סרטו של סטפן דמוסטייה השתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל קאן ומביא אל המסך את סיפורו של האדריכל הדני האלמוני אוטו פון־ספרקלסן, שנבחר להקים מונומנט מודרני בלב רובע העסקים לה־דפאנס – ההמשך הישיר של הציר ההיסטורי שעובר דרך מוזיאון הלובר ושער הניצחון. הזכייה במכרז היוקרתי מתגלה כמלכודת דבש בירוקרטית ומסויטת עבור האדריכל התמים והלא מיומן שתעלה לו בבריאותו ובנישואיו. הסרט מבוסס על מקרה אמיתי ופיקנטי במיוחד, אבל התוצאה היא שעמום בורגני, פטפטני ונטול השראה. (1)

"מטאורים" – סרטו של הבמאי/תסריטאי הובר שרואל מגולל את סיפור חברותם של שני צעירים בשנות העשרים לחייהם שעסוקים בעיקר בשתייה לשוכרה, עישון גראס ועובדים בעבודות ללא עתיד. גניבה של חתול המשתתף בתחרויות יופי תסבך אותם אף יותר. נקודת האור היחידה בסרט הזה היא השחקן הצרפתי הצעיר פול קירשר המגלם את הדמות באמינות טוטאלית, אבל הוא צעיר מדי מכדי לגלם גבר המתקרב לגיל שלושים. לעומתו השחקן אידיר אזוגלי נראה מבוגר מדי. הוא גם שחקן הרבה פחות טוב מקירשר והדמות שלו היא קריקטורה מביכה בעילגותה. לסרט יש לב, אבל אפס יכולת להעביר את הסיפור באמינות. מי שרוצה לראות את קירשר בתפקיד הפריצה שלו ובסרט באמת מעולה צפו ב"נער החורף". (2 כוכבים רק בשביל קירשר).

התוכנית המלאה זמינה באתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל ירושלים >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
יאיר הוכנר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
I Swear
1מילה שלי
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
The Great Lillian Hall
2ליליאן הול: האור שבפנים
ציון גולשים
9.2/10
ציון מבקרים
2.3/5
Minions and Monsters
3מיניונים ומפלצות
ציון גולשים
8.9/10
ציון מבקרים
3.0/5
Toy Story 5
4צעצוע של סיפור 5
ציון גולשים
8.8/10
ציון מבקרים
3.8/5
Moana 2026
5מואנה
ציון גולשים
8.7/10
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!
Xאוהבים לחיות ב Seret?פרגנו בלייק והישארו מעודכנים גם בפייס!