כבר לפני תשעה עשורים הוכיח במאי צעיר בן 36 בשם אלפרד היצ'קוק את יכולתו כרב אמן מתח באחת מיצירות המופת הראשונות שלו שפרצו בגדול - "39 המדרגות". עדיאל קורן על הסרט שהניח את היסודות לקריירה של אחד מגדולי הבמאים ולז'אנר קולנועי שלם
בשנת 1935, כשאירופה בעיצומה של תקופה מתוחה לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, אלפרד היצ'קוק בן ה-36 הוציא את אחד הסרטים המכוננים של הקריירה שלו - "39 המדרגות" (The 39 Steps). מותחן ריגול סוחף ומעורר חרדה כאחד, שהפך לאבן יסוד בדרכו להפוך ל"אמן המתח" ומתמצת את סגנונו הקולנועי שיבוא לידי ביטוי בעשורים לאחר מכן.
הסרט מתבסס באופן רופף על רומן מאת ג'ון באקן בשם "שלושים ותשע המדרגות" שיצא בשנת 1915. הרומן הוא סיפור ריגול פרו-אימפריאליסטי שנכתב על רקע מלחמת העולם הראשונה. אך היצ'קוק, שחש אי נוחות מהאידיאולוגיה הקולוניאלית של ביוקן, לקח את הסיפור למקום אחר לחלוטין. יחד עם התסריטאי צ'ארלס בנט, הוא רקח מותחן קצבי ומפתיע. במרכז הסרט עומד ריצ'רד האני (רוברט דונאט), קנדי המבקר בלונדון, שנקלע לפרשת ריגול בינלאומית לאחר שאישה מסתורית נהרגת בדירתו. כשהוא מואשם ברצח ונרדף על ידי המשטרה והמרגלים כאחד, יוצא האני למסע חוצה בריטניה במטרה לחשוף את הקנוניה. תבנית עלילתית זו שבה אדם חף מפשע נאשם ברצח, תשוב שוב ושוב ביצירתיו של היצ'קוק, מ"הדייר" ועד "מזימות בינלאומיות".
כמו ברבים מסרטיו המאוחרים, גם כאן מגלה היצ'קוק עניין בדמויות נשיות מורכבות. אנאבלה (לוסי מנהיים), המרגלת שהתמוטטה בדירתו של האני, מוצגת כחדת הבחנה, אקטיבית ומובילה את העלילה – שינוי משמעותי ביחס למקור הספרותי. בהמשך נכנסת לתמונה גם פמלה (מדלן קרול), דמות ה"בלונדינית ההיצ'קוקית" הראשונה אשר תהפוך לאב-טיפוס לנשים רבות בסרטיו הבאים. היצ'קוק משתמש בקונבנציות של מותחן הריגול כדי להפתיע ולערער. הסרט מכיל מגוון סצנות בלתי נשכחות כמו המרדף על גשר פורת' או הירי שהספרון בכיסו של האני מציל אותו מהקליע, שממחישות את שליטתו של הבמאי במתח ואת נטייתו לפרקו. כבר כאן אפשר לזהות את הניצנים של התחבולות הנרטיביות שימשיך לפתח בסרטיו הבאים.
מבעד למותחן, הסרט משקף פחדים פוליטיים מובהקים ברוח התקופה, מרגלים זרים חודרים את הממלכה והסדר הישן מתערער. אך המבט של היצ'קוק נותר אישי ואירוני – המשטרה רודפת את האדם החף מפשע, הממסד כושל והאמת נותרת חמקמקה. השריף המקומי, שאמור לסייע, מתגלה כבוגד. שוטרים מסתמנים כמסוכנים לא פחות מהמרגלים. התחושה המרכזית היא של אובדן שליטה, של אדם הבודד וחסר אונים מול מערכת עיוורת – מוטיב שילווה את היצ'קוק גם ביצירותיו המאוחרות.
גם מבחינה הפקתית "39 המדרגות" היה פרויקט שאפתני. התקציב, שהגיע לכ-60,000 ליש"ט, היה גבוה באופן משמעותי ביחס לתקופה, בין היתר בשל השתתפותם של שחקנים ידועים מהוליווד. מעבר לכך, ניכר כי היצ'קוק פיקח בקפדנות על כל פרט, החל מתכנון לוקיישנים ועד לקצב העריכה המדויק. בניגוד למקובל אז, הוא בחר לצלם רבות מחוץ לאולפן, מה שהעניק לסרט תחושה דינמית, אמינה ונושמת. לונדון ההומה, הגשרים המרשימים והנופים הסקוטיים הפכו לחלק מהותי מהסיפור בעוד תחנות כמו קינגס קרוס ופיקדילי סירקס הפכו לחלק מהגיאוגרפיה ההיצ'קוקית. כמיטב המסורת, הבמאי מופיע לרגע גם בסרט, הפעם לצד שותפו לתסריט צ'ארלס בנט.
הסרט זכה להצלחה מיידית. הוא נבחר ליצירה הבריטית הטובה ביותר של 1935, דורג במקום הרביעי בדירוג הסרטים הבריטיים של מאה ה-20 על ידי מכון הקולנוע הבריטי, ונכנס לרשימות הסרטים הגדולים בכל הזמנים. "39 המדרגות" הפך למוקד השראה לעיבודים נוספים: גרסאות קולנועיות בשנות ה-50, ה-70 וה-2000, וכן עיבוד בימתי מצליח במיוחד שהחל ב-2006 כהצגת פרינג’ בלונדון והפך ללהיט בווסט אנד. גם בישראל בשנת 2007, עלתה גרסה בתיאטרון הבימה בתל אביב, בהשתתפות מוני מושונוב, אבי קושניר ונתי רביץ, על פי ההפקה הבריטית המקורית.
תשעים שנה לאחר שיצא לאקרנים, "39 המדרגות" נחשב עד היום לאחת מאבני הדרך המרכזיות בהתפתחות קולנוע המתח. מעבר לחשיבותו ההיסטורית, הסרט מציג שילוב מרשים בין סיפור עלילה קצבי, עריכה חכמה, בימוי מהודק ושימוש יצירתי במרחב ובתנועה. כל אלה הפכו אותו לאב־טיפוס של מותחנים קולנועיים בעשורים שבאו אחריו. כמו ברבים מסרטיו, היצ'קוק מדגים כיצד יצירה שנעשית בכישרון ועם חזון קולנועי יכולה להישאר רלוונטית, מרתקת ומשפיעה גם לאחר כמעט מאה שנה.