סרטו השני של רומן פולנסקי שיצא לאחר ההצלחה של סרט הביכורים שלו "סכין במים" עורר ציפיות גבוהות ועמד בהן, על אף שהבמאי טוען כי "זה סרטי המרושל ביותר". מישאל רוברט על סרט אימה פסיכולוגי קודר, שצולם בשחור-לבן בתקציב כמעט אפסי והפך לאחת היצירות המכוננות של הקולנוע האירופי בשנות השישים
לפני שישים שנה בשנת 1965, רומן פולנסקי הוציא את סרטו השני במספר, והראשון באנגלית – "רתיעה". את הסרט הוא יצר כשעול הציפיות נישא על כתפיו. זאת לאחר שסרטו הראשון, "סכין במים", שיצא שלוש שנים לפני כן, זכה להצלחה מסחררת בקרב המבקרים. הסרט הפולני היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר ורבים ציפו לסרט הבא של הבמאי הצעיר והמבטיח. ״מכל סרטיי, ׳רתיעה׳ הוא המרושל ביותר״, יעיד עליו פולנסקי בעצמו שנים לאחר מכן. אבל, הסרט זכה בפרס דב הכסף בפסטיבל ברלין ונחשב לאחד מהטובים שבסרטיו. שישה עשורים חלפו מאז שפולנסקי נעל את דלת הדירה הקטנה בלונדון, והכניס אותנו אל תוך נפשה הסדוקה של קרול, גיבורת הסרט. סרט אימה פסיכולוגי קודר, שצולם בשחור-לבן בתקציב כמעט אפסי, והפך לאחת היצירות המכוננות של הקולנוע האירופי בשנות השישים.
קתרין דנב הנפלאה מגלמת את דמותה של קרול, מניקוריסטית צעירה החייה בלונדון עם אחותה הגדולה, הלן (איבון פורנו). אנו רואים כי קרול ביישנית ושקטה להחריד, פסיבית מאוד בהתנהגותה, מתקשה ליצור קשר עין עם אנשים המשוחחים איתה ותלותית באחותה. נפשה מרחפת ולא מרוכזת, מרוחקת מהסובבים אותה. כאשר המצלמה עוקבת אחריה הולכת ברחוב, היא נראית מבוישת, כאילו מנסה להתחבא מהמצלמה ומאיתנו, הצופים. לאחר שאחותה נוסעת לטיול עם בן הזוג שלה (איאן הנדרי), למורת רוחה של קרול, היא מאבדת את שפיותה בהדרגתיות. קרול חווה הזיות וסיוטים שלא נותנים לה מנוח, וגורמים לה לפגוע בעצמה ובסובבים אותה. הקשר בינה לבין המציאות סביבה הולך וניתק.
הקונצנזוס בקרב רבים מפרשני הסרט הוא שקרול חוותה תקיפה מינית בילדותה, ייתכן שעל ידי אביה, וזה הגורם לפסיכוזה ולהתמוטטות הנפשית שלה. החשד באביה נגרר מהאופן שבו היא מביטה עליו בתמונה המשפחתית הממוסגרת בדירה שלה. מבטה קשה ולא נוח. אחרים טוענים כי האופן שבו היא מתייחסת אל חפציו של בן זוגה של אחותה, מייקל, ולכך שהיא מתעצבנת מנוכחותו בדירה בתחילת הסרט מצביע דווקא עליו. אבל, חשוב לומר ולהזכיר כי הסרט אינו נותן אינדקציה חד משמעית לכך שהיא אכן חוותה תקיפה שכזו בעבר, למרות שרבים מתייחסים לכך כאל עובדה מוגמרת. אצל פולנסקי, כרגיל, רב הנסתר על הגלוי, והוא מותיר את הצופה לנחש באשר לגורם שהכריע את נפשה של קרול. הזיותיה אינן מהימנות וחד משמעיות, ועברה לוט בערפל. בנוסף לכך, קשה להאמין שמייקל הטריד או פגע בקרול בעבר, בעיקר כאשר רואים את האופן הג׳נטלמני שבו הוא לוקח אותה על ידיו בסיום הסרט, והדאגה שהוא מפגין כלפיה בפעולה זו.
פולנסקי, במהלך רוב הסרט, מציג לנו את נקודת המבט של קרול להתרחשויות ונותן לנו להזדהות איתה. אנו רואים בחורה צעירה וטובת מראה, ביישנית, עם עיניים טובות וקול שקט. אנו עדים לשריקות שהיא מקבלת מעובדי הבניין ברחוב, להזיות שטורדות אותה באופן הולך וגובר ומאוחר יותר גם לתקיפה המינית שהיא כמעט חווה מבעל הדירה שלה. הצופים מזועזעים ממעשיה, אך מבינים שהיא אינה אדם רע. בסרטים רבים שיצאו לאורך השנים על נשים רוצחות, הוליווד אוהבת להציג אותן בתור הקורבן, בתור ישות מדוכאת שסך הכל נלחמת בפעם הראשונה בפטריאכיה ובניצול שהן חוות. דוגמה קלאסית לכך היא הסרט ״מונסטר״, ואפשר גם להיזכר ב״תלמה ולואיז״ (למרות ההבדל התהומי במספר הרציחות בין שני הסרטים).
אולם, פולנסקי לא נותן לצופים הנחות. קולין (ג'ון פרייזר), המחזר של קרול לאורך הסרט, אינו אדם רע. הוא לא תוקף או פועל בכוונה רעה כלפי קרול. למעשה, בסצנה היחידה בסרט שאינה כוללת את דמותה באופן ישיר או עקיף (כמעט כל סצנה בסרט סובבת סביבה וכוללת אותה), מראים אותו נפגש עם שני חבריו בבר. כאשר אחד מהם מביע הערה מעט פוגענית כלפיה, הוא לא מהסס להכותו. הוא מגן על כבודה כאשר היא לא נמצאת, הוא מביע כלפיה חיבה - הבמאי הפולני לא נותן לנו לשנוא אותו, הוא לא נותן לנו סיבה אמיתית למה צריך להרוג אותו. ובכל זאת, קרול הורגת אותו. הסצנה הקשה והמפתיעה לא מותירה את הצופים אדישים, וזאת מטרתו - פולנסקי לא יצר סרט על קדושה מעונה שרוצחת מתוך הכרח, או מתוך הגנה עצמית. הדגש בסרט הוא לא על הטראומה שהיא אולי חוותה בעבר, או על כך שגברים הם סוטים שצריכים להיענש. הדגש הוא על השיגעון שהיא חווה, ועל התוצאות ההרסניות שלו - גם כלפי אנשים חפים מפשע, וגם כלפי עצמה.
זהו הסרט הראשון ב"טרילוגיית הדירה" של פולנסקי. הטרילוגיה לוקחת את הדירה - מקום שנחשב למוגן וביתי, והופכת אותו לאזור של אימה פסיכולוגית, ניכור וסכנה. שני הסרטים הבאים – "תינוקה של רוזמרי" ו"הדייר" - ישכללו את רעיונותיו האפלים של פולנסקי, ורבים יאמרו שהם סרטים שלמים יותר מ"רתיעה", שהוא גולמי יותר, אולי אחד מהסרטים הגולמיים ביותר של פולנסקי. מבט בציר הזמן של יצירותיו נותן לנו הצצה גם על מצב נפשו בחייו האישיים. לדוגמה, את הסרט "מקבת'", המגואל באלימות ואכזריות, יצר לאחר רצח אשתו והתינוק שבבטנה על ידי הכנופייה של צ'ארלס מנסון. "ירח מר", שנטף ארוטיקה ותשוקה, היה סרטו הראשון לאחר נישואיו השניים לשחקנית עמנואל סנייה.
ב"רתיעה" פולנסקי בן 32 בלבד, וכאמור, זהו סרטו השני באורך מלא. רוחו הצעירה והאנרגטית נותנת לסרט את תנועות המצלמה התזזיתיות והמעברים החדים בין מציאות לדמיון. הקלוז-אפים והצילום הקלסטרופובי מעניקים לסרט נופח נוסף של פרנואידיות ומתח. פולנסקי ייקח את הגולמיות והבימוי שלו מסרט זה, ויהפוך אותם לאבן דרך עבורו. מכאן, הוא ילך ויתפתח לאחד מהבמאים הגדולים שראה הקולנוע. שישים שנה אחרי, ״רתיעה״ נותר סרט מצמית. הוא מספק תיעוד של פחד נשי, של בדידות עירונית ושל שיגעון שצומח בין הקירות. כמו כל סרטיו הגדולים של פולנסקי, הוא לא מבקש תשובות - רק משאיר אותנו עם מבט אחרון, חודר וקפוא של אישה שחדלה להבין את העולם סביבה.