הסרט ה-24 בסדרת גיימס בונד, והרביעי בכיכובו של דניאל קרייג, סיפק את כל מה שציפו לו מבחינת האקשן, אך פחות בגזרת העלילה ופיתוח הדמויות. חזרנו לסרט שאולי לא מבריק כמו "קזינו רויאל" או מהודק כמו "סקייפול", אבל עדיין אחד הסרטים המרהיבים מבחינה ויזואלית בפרנצ׳ייז
עשור בדיוק חלף מאז יצא לאקרנים "ספקטר", הסרט ה-24 בסדרת ג׳יימס בונד והרביעי בכיכובו של דניאל קרייג. אחרי ההצלחה האדירה של "סקייפול", שנראה שסגר כמעט באופן מושלם את קצוות הסיפור עד אז, "ספקטר" ניסה למתוח את הקו העלילתי עוד ועוד. חובבי הפרנצ'ייז אמנם קיבלו את כל מה שציפו לו: אקשן, גאדג'טים, מכוניות יוקרה ונופים עוצרי נשימה, אך בכל הנוגע לחידוש אמיתי, רבים טענו שהסרט נותר מעט מאחור.
הליהוק היה מרשים ונשמע מבטיח: קרייג הכריזמטי בחליפת 007 ולצדו כריסטופר וולץ ("ממזרים חסרי כבוד") כבלופלד הנבל, ליה סידו, רייף פיינס כממשיך דרכה של ג׳ודי דנץ בתפקיד M, נעמי האריס כמאניפני, מוניקה בלוצ׳י בתפקיד קטן אך חביב ודייב בטיסטה כמיסטר הינקס, השרירן המאיים. רשימת השמות הגדולים הזו יצרה ציפייה גדולה, אך בפועל דמויות רבות לא קיבלו את העומק כפי שהיו יכולות לקבל.
מבחינה קולנועית, הסרט מספק אקשן מסביב לעולם: ממרדף מכוניות לילי ברחובות רומא, דרך קרב בהרים המושלגים באוסטריה ועד למרוקו. סצנת הפתיחה במקסיקו סיטי הותירה חותם. מצעד "יום המתים" צבעוני ודרמטי, שצולם בסמטאות העיר במהלכו של שוט רציף (לכאורה) מרהיב. מה שמדהים הוא שעד אז לא היה מצעד אמיתי כזה בעיר. בעקבות ההצלחה והחשיפה של הסרט, מקסיקו סיטי קיימה בשנת 2016 לראשונה מצעד רשמי, שעד היום הפך לאירוע מסורתי גדול.
הסרט אף שבר שיא גינס באחד מהרגעים האייקונים שלו: פיצוץ עצום שזכה לתואר "הפיצוץ הגדול ביותר שנעשה אי פעם לצורך צילום קולנועי". הפיצוץ ארך למעלה משבע שניות והצריך אלפי ליטרים של דלק וקילוגרמים רבים של חומרי נפץ. האחראי על האפקטים בסרט הגדיר את הפיצוץ כשיא הקריירה שלו. הסרט עלה 300 מיליון דולר (מהתקציבים היקרים בכל הזמנים) והחזיר את ההשקעה עם הכנסות של 880 מיליון דולר ברחבי העולם.
הודעה מהעבר שולחת את בונד למשימה סודית במקסיקו סיטי וברומא שם הוא מגלה את קיומו של ארגון מרושע בשם ספקטר ומנסה לחשוף את המסתורין מאחורי הארגון. מבחינת העלילה, הסרט מנסה לשרטט קו ישיר לכל סרטי קרייג הקודמים ולחשוף כי הארגון "ספקטר" עמד מאחורי כל הנבלים הגדולים. זהו ניסיון לייצר מיתולוגיה מאוחדת, אך עבור רבים, ההסבר נראה מאולץ שכן הארגון לא הוזכר באף אחד מהסרטים האחרונים.
ובכל זאת, "ספקטר" מצטיין ברגעים משמעותיים. יש בו מחוות מובהקות לעידן רוג׳ר מור כבונד, קרבות רכבת, מאורת נבלים מרושעת באמצע במדבר, טוקסידו לבן קלאסי ומרדפי אסטון מרטין קלאסיים. אחרי רצף סרטים רציניים יותר, זהו אולי הסרט הכי שובב בעידן של קרייג כבונד עם הרבה הומור, קלילות וטון כמעט נוסטלגי.
מבחינה מוזיקלית, הפסקול של תומס ניומן זכה לשבחים, ושיר הנושא "Writing’s On the Wall" בביצוע של סם סמית' זכה אפילו בפרס האוסקר. התגובה לסרט הייתה מעורבת: בעוד חלק מהמבקרים שפטו את התסריט ואת חוסר העומק של הדמויות, הקהל הרחב מצא בו ברובו דווקא חוויה מהנה. מעריצים הדגישו כי סצנות האקשן כמו מרדף המטוס בשלג, הקרבות והנופים הקולנועיים הקלאסיים הם עדות לכך שכשמדובר באדרנלין, בונד עדיין שולט בזירה.
אחת מנקודות החולשה שחוזרות בביקורות היא ניצול חסר של כריסטופר וולץ. זוכה שני פרסי האוסקר נבחר לגלם את בלופלד הנבל, אך במקום להפוך אותו לדמות מורכבת ומפחידה, קיבלנו דמות שמופיעה מעט מדי ומרגישה כמעט משנית. גם הטוויסט על הקשר המשפחתי בינו לבין בונד התקבל אצל רבים ככפוי ומיותר.
ועדיין, ל"ספקטר" יש קסם בלתי ניתן להכחשה. סם מנדס ("אמריקן ביוטי"), שחזר לביים אחרי "סקייפול", ממשיך להפגין שליטה ויזואלית מרשימה. הצילום, הלוקיישנים והעיצוב האומנותי מעבירים את התחושה של הפקה ענקית. ההומור, שנכנס לעלילה בזהירות, מצליח להקליל את האווירה, גם אם חלק מהבדיחות לא ממש מבריקות. עשור אחרי, "ספקטר" נתפס כפרק צבעוני ומהנה לעיתים, אם כי לא אחיד, בסאגה של קרייג. הוא אולי לא מבריק כמו "קזינו רויאל" או מהודק כמו "סקייפול", אבל הוא עדיין אחד הסרטים המרהיבים מבחינה חזותית בפרנצ׳ייז.