חדשות קולנוע וסרטים

"זה מאוד רלוונטי לימינו - חוסר היכולת להקשיב ולראות את האחר"

28/10/2025

שלח לחבר+ הוסף תגובה

80 שנה אחרי שהמחזה הקלאסי של טנסי וויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה", עלה לראשונה בברודווי מגיע העיבוד השמיני שלו בארץ, הפעם של תיאטרון הקאמרי בכיכובם של אסף פרי, קרן מור ואנסטסיה פיין. כתבת האתר דיברה עם פרי ועם הבמאית שיר גולדברג על ההצגה, ההשוואה לברנדו והקשר לישראל של 2025

לפני שמונים שנה כתב המחזאי טנסי וויליאמס את אחד המחזות הקלאסיים בתיאטרון - "חשמלית ושמה תשוקה". המחזה הוא מחזהו שהשלישי של וויליאמס וקדם לו "ביבר הזכוכית" (שהוא עוד יצירת מופת). "חשמלית ושמה תשוקה" מביא את מסעה של הדמות הראשית בלאנש לשכונה ענייה בניו אורלינס לביקור אחותה סטלה ובעלה סטנלי באמתלת ביקור משפחתי רגיל, אך לאט לאט נחשפת האמת הכואבת על מטרת ביקורה.

סטלה עזבה את בית הוריה בגיל 17 ועברה לאזור העני של ניו אורלינס. היא אישה עדינה וכנועה. בעלה סטנלי הוא איש גס, בהמי, רכושני וכריזמטי שמתפרנס מעבודה במפעל ומבלה את הלילות יחד עם חבריו בשתיית אלכוהול, במשחק קלפים או במשחק באולינג. במהלך הביקור נחשפים הצופים למערכת היחסים האלימה השוררת בין סטנלי לסטלה, מתגלה האמת על חייה הקשים והעצובים של בלאנש ומערכת היחסים העכורה בין בלאנש לסטנלי מגיעה לשיא עד נקודת האל-חזור הקשה.

שם המחזה לקוח משם קו חשמלית שעבר בניו אורלינס בתקופה בה התגורר בה וויליאמס. אך מעבר לכך, הוא בעיקר מתייחס למסע שעוברת בלאנש בנסיעתה בחשמלית מביתה האריסטוקרטי לשכונת המצוקה הבהמית שבה חיה אחותה בניו אורלינס על כל המשתמע מכך (פיזית ונפשית). "חשמלית ושמה תשוקה" נכתב בשנת 1945 על ידי וויליאמס והועלה על במות ברודוויי בשנת 1947. על מושכות הבימוי הופקד הבמאי איליה קאזאן ("חופי הכרך") ולגילום התפקיד הראשי של סטנלי לוהק שחקן אלמוני בזמנו בשם מרלון ברנדו. ההצגה זכתה להצלחה רבה וארבע שנים לאחר מכן, בשנת 1951 הועלה העיבוד הקולנועי למחזה בבימויו של קאזאן. לדמותו של סטנלי לוהק שוב ברנדו ולו צוותה השחקנית ויויאן לי ("חלף עם הרוח"). הסרט הפך להצלחה מסחררת, נחשב לקלאסיקה קולנועית וגרף ארבעה פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר לוויויאן לי.

(ההצגה "חשמלית ושמה תשוקה", צילום משה צ'יטיאת)

המחזה ממשיך לעלות ביתאטראות השונים ברחבי העולם ושחקניות מפורסמות כמו גלן קלוז (שלאחרונה ניתן היה לראותה בעונה השנייה של "טהרן"), ג'יליאן אנדרסון ("חינוך מיני") וקייט בלאנשט ("תיק שחור") נכנסו לנעליה הגדולות של בלאנש. גם בארץ המחזה הועלה בתיאטראות השונים (אהל, חיפה, בית ליסין, שיתוף פעולה בין הקאמרי להבימה, צוותא) וכעת מועלה העיבוד השמיני בארץ למחזה הקלאסי בתיאטרון הקאמרי. על הבימוי הופקדה הבמאית היצירתית שיר גולדברג שמביאה בימוי מבריק ומיוחד למחזה הקלאסי. גולדברג מכניסה מוזיקה חיה ואלמנט קולנועי שמוסיפים מאוד להצגה והופכים אותה רלוונטית מתמיד. לתפקידים הראשיים לוהקו שלושה שחקנים נהדרים: אסף פרי ("הקיבוצניקים") כסטנלי, קרן מור ("קופה ראשית") כבלאנש ואנסטסיה פיין ("כביש הסרגל") כסטלה. שלושתם יחד וכל אחד לחוד מוציאים את המירב מהדמויות המורכבות ומביאים כימיה נהדרת לבמה. שוחחתי עם השחקן הראשי, אסף פרי והבמאית שיר גולדברג על ההצגה. אסף, איך היה להיכנס לדמות של סטנלי שהיא דמות מאוד מורכבת?

"זה תהליך שלוקח זמן. ברגע שיש זמן זה קורה לאט לאט וזה ממשיך לקרות. הסטנלי שהיה בהצגה הראשונה הוא לא הסטנלי שיש היום. אני עוד מכיר את מה שנבנה פה ועוד בונה את זה לאט לאט ומעמיק את זה יותר ויותר".

אתה נכנס לנעליים הענקיות של ברנדו, לקחת משהו מהדמות שהוא בנה?

"לא. אני מאוד אוהב ומאוד מרשים מה שמרלון ברנדו עושה שם אבל הוא זה הוא ואני זה אני והטקסט הוא הטקסט ויש המון גורמים שמשתנים. הטקסט הוא אותו הטקסט וזה הדבר היחיד שנשאר כמו שהוא אבל ברנדו הביא דברים שלו ואני מביא דברים מהחיים שלי, מההיסטוריה שלי ואז נוצר פה משהו אחר, בנאדם אחר, סטנלי אחר".

איך הייתה האינטראקציה עם שיר (הבמאית), עם קרן ואנסטסיה?

"מאוד טובה. בכלל בחדר החזרות יש הרבה שחקנים מוכשרים מעבר לשיר המדהימה שיצרה משהו מדהים שהקהל משתגע ובאמת עשינו משהו מאוד מיוחד בהובלתה ובהדרכתה. גם אנסטסיה מביאה רכות מדהימה של להיות בין הפטיש והסדן של סטנלי ובלאנש וקרן כמובן שהיא מיתוס מהלך ומה שהיא עושה פה זה הבלאנש הכי מעניינת, יפה, מצחיקה ומרגשת שלי יצא לראות ולהכיר. בכלל כל הקאסט הזה – מורן ארביב, פז כהן, שחר קהלני, דודו ניב המדהים, טל וייס, דן שפירא, יואב צרפתי ויואב יחזקאלי. כולם ביחד יצרו אנסמבל שכל אחד ואחת מהם חשוב באותה מידה".

הסרט מ-1951 ואתם מעלים את זה מחדש ב-2025 - עד כמה הוא רלוונטי לתקופתנו ולקהל הישראלי?

"הוא מאוד רלוונטי. אפשר לראות את זה בזה שבסוף הקהל עומד ומוחא כפיים ומתרגש ובתוך טקסט כזה אפשר למצוא הרבה דברים. שיר שמה דגש על חייתיות אל מול אנושיות ומן ג'ונגל וגזלייטינג שאלה מונחים שפחות היו מדוברים. אני חושב שזה מאוד נוגע לנו כיום".

(הבמאית שיר גולדברג. צילום: יח"צ)

שיר, צפית בסרט?

"כן, אבל ממש מזמן. תמיד כשאני עובדת על הדברים שלי, אני רואה את הדברים לפני אז הם נטמעים כמובן ויש דברים שאני מתייחסת אליהם אבל כמו רבדים שמסתדרים אצלי בפנים. זאת במה וזה סרט – אגב זה כמו ההצגה 'חתונה מאוחרת'. ראיתי את הסרט ולקחתי לשם רבדים אחרים".

הכנסת להצגה גם אלמנט קולנועי של מצלמה שנותנת מבט על. איך הגעת לרעיון הזה?

"חשבתי על הסצנה האחרונה, סצנת האונס ולקחתי את זה אחורה. ביקשתי שישימו לי בחדר החזרות מוניטור ולקחתי משם רגעים שרציתי להפוך אותם ללייב יותר - גם חייתיים ויצריים כמו החיטוט במזוודה. היא הגיעה עם המון סודות ויודעת שאין לה לאן לחזור והיא מגיעה למקום הזה לפתוח חיים חדשים והדבר הולך ונאסף כשהשיא בעצם אמור להיות באונס שהוא אונס אותה על השולחן".

איך הבאת את הרלוונטיות של 2025 להצגה?

"הלכנו כהשראה על 'הלוטוס הלבן' שמראה שהיא מגיעה ממקום של תרבות, עם נימוסים למקום חייתי, יצרי - יש בו תשוקה, חיים והקהילה הזאת היא סולידרית אחד לשני בתוכה. אבל לה אין את הסכין והמזלג להגיע למקום הזה, היא מגיעה ממקום אחר ומשהו לא מסתדר בגלל חוסר היכולת שלהם להסתכל ולהבין אחד את השני. הם מרגישים מאוימים וזה מאוד רלוונטי מבחינתי לעולם שבו אנחנו חיים כיום: חוסר הסבלנות וחוסר היכולת להקשיב ולראות את האדם האחר, ככה אני קשרתי את החומר".

איך הגעת לרעיון של המוזיקה?

"זה סוג של מקהלה מודרנית. היה לי מאוד ברור, יחד עם המלחין ליאור רונן, שאני רוצה להמיר את הג'אז במשהו אחר. לא רציתי לעשות משהו שהוא נורא ניו אורלינס והג'אז של שנות הארבעים חמישים אלא משהו שידבר אלינו וילפות אותנו היום. 'הלוטוס הלבן' היה לו נורא בראש מבחינת הג'ונגל והעולם תרבותי ומההתחלה היה לי ברור שתהיה מוזיקה חיה ומה שהיה חשוב לי זה להביא את החשמלית. אז התחלנו מזה וחיפשנו את זה בכל מני כלים איך להביא את החשמלית בלייב, איך זה נכנס ומטעין את זה בעוד משמעות, בעוד תחושה של הפרעה. ביקשתי מליאור להביא את המוזיקה ממקום כמעט ייצרי. זה היה מסע של חיפוש".

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור Seret הצגה

מיכל ליבר רונן - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !