חדשות קולנוע וסרטים
לקראת פסטיבל הסרטים בערבה: ההמלצות של כתבי האתר
![לקראת פסטיבל הסרטים בערבה: ההמלצות של כתבי האתר]()
פסטיבל הסרטים הבינלאומי ערבה מתחיל בשבוע הבא במהדורתו ה-14, שתתקיים בין 12-22 בנובמבר. כתבי האתר עם הסרטים ששווה בשבילכם להדרים עבורם ולצפות בהם תחת כיפת השמיים בשמורת הטבע עשוש
ברנינג מן - סרט הפתיחה של פסטיבל ערבה. סרטו של אייל חלפון שהתחרה בתחרות פרסי אופיר ראוי לציון בזכות הצילום המצוין של עפר ינוג והמשחק הנהדר של שי אביבי. אב המסיע את בנו לבסיס מרוחק מסרב לעזוב את אזור הבסיס ומנסה לשמור על בנו מכל משמר. סרט שהוא מעין תיאטרון בטבע, מדיטטיביות שלא מיועדת לכל אחד ולעיתים מתגמלת. (רון פוגל)
קוקוהו - סרטו של הבמאי לי סאנג־איל הוא יצירה קולנועית רחבת יריעה המוקדשת כולה למרדף אחר שלמות אמנותית, תוך התמקדות באומנות הקבוקי היפנית המסורתית. הסרט מלווה את קיקואו, בנו היתום של ראש יאקוזה, אשר מוצא את ייעודו כחניך של אמן הקבוקי האגדי האנאי הנג’ירו. זהו סיפור התבגרות המתפרש על פני חמישה עשורים, החל משנות ה-60, ומאפשר לצופה הצצה מעמיקה ונדירה אל רזי ה"אונאגאטה", המסורת המכובדת שבה גברים מגלמים תפקידי נשים. לי סאנג-איל מפגין יראת כבוד כמעט דתית למסורת בת מאות השנים, והסרט כולו מהדהד את השאיפה של הגיבור להפוך לאמן שיוכר באופן רשמי כ"אוצר לאומי חי".
ליבת העימות הדרמטי נטועה ביריבות המהדהדת בין קיקואו המאומץ, הניחן בכישרון טבעי ובמשמעת ברזל, לבין שונסוקה, בנו הביולוגי של האנאי הנג’ירו, החסר פוקוס אך נושא את שם משפחת המאסטר. אף על פי שמדובר במבנה עלילתי מוכר, העימות ביניהם סוחף ונוגע ללב, כשהוא מציב את מורכבות השושלת מול כוחו של הכישרון הנרכש. הסרט, שנמתח כשלוש שעות, שומר על קצב מדוד ומלוטש, בדומה לתנועות המדויקות של שחקני הקבוקי עצמם. המקצב האיטי מאפשר להתמקד בטרנספורמציה האישית של קיקואו לאורך השנים ובהתמדה הבלתי מתפשרת הנדרשת כדי לעצב את הגוף והנפש לכדי כלי אמנותי מושלם. זוהי יצירה מרגשת המהללת את המורשת ואת המחיר הגבוה של דבקות במטרה הגדולה מן החיים. (אור פז)
תוצרת אירופה - במפעל טקסטיל בעיירה בולגרית קטנה, העובדת איווה (גרגאנה פלנטיובה) מגלה שנדבקה בקורונה. הידיעה מתפשטת במהירות וגורמת לפיטוריה, לבידודה מהקהילה ולשורת אירועים שמערערים את חייה. בזמן שהיא מנסה לשקם את שמה ולחזור לשגרה, העיירה כולה נכנסת לסחרור של פחד, שמועות והאשמות.
בספרו "הדבר", מציב אלבר קאמי מגפה דמיונית כאלגוריה לשאלות של מוסר, חירות ואחריות אנושית. המחלה משמשת לו ככלי לחשיפת תגובותיהם של אנשים כשהעולם מתפרק - מהכחשה וציניות ועד חמלה והתנגדות. באותו אופן, "תוצרת אירופה" משתמש במגפת הקורונה לא כדי לספר סיפור אודות מגפה, אלא כדי לבחון כיצד חברה מתפרקת סביב דמות אחת שמסומנת כ"אחרת".
אם אצל קאמי מדובר במאבק פילוסופי בין האבסורד לתקווה, הרי שכאן האלגוריה מתעדכנת למאבק בין פחד קיומי לבין אותו צורך אנושי פשוט שיראו אותך, צורך שמתחבר לתמה רחבה יותר: ביקורת חברתית וכלכלית על בולגריה שלאחר הצטרפותה לאיחוד האירופי. מאחורי התווית הנוצצת “Made in EU” מסתתרת מציאות של עוני, ניכור ופחד, שבה הבטחת ה"איחוד" נותרה סמלית בלבד. הבמאי מצייר תמונה של חברה שבה הסולידריות האנושית היא הקורבן האמיתי של התקופה. (לירון רחל ארז)
המבט המסתורי של הפלמינגו - סרט הביכורים של הכותב-במאי הצ'יליאני דייגו סספדס הוא הצצה מרגשת אל קהילת כורים מבודדת בצפון המדינה במהלך שנות השמונים. על רקע הנוף המדברי המלנכולי, הוא פורש את סיפורה של קבוצת נשים טרנסג'נדריות המנהלות יחד בית בושת ומשמשות כמשפחה. במרכז נמצאת פלמינגו (מתיאס קטלאן), הדמות היפה והפגיעה ביותר, שהיא גם אמה מאמצת ללידיה הצעירה. הקשר החם והבלתי-מעורער בין פלמינגו לבתה מהווה את העוגן הרגשי בתוך עולם של ניצול, דעות קדומות ואלימות, המאוזן בכוחה הבלתי מתפשר של אהבה.
הסרט אינו חושש להתמודד עם נושאים קשים, כאשר "מגפה" מסתורית (רמז למגפת האיידס) מתחילה להתפשט בקהילה. הבורות והפחד מובילים את הכורים לאמונה פנטסטית כי הנשים מעבירות את המחלה באמצעות מבטן העמוק. מתח זה מוליד סצנות של אלימות ודיכוי, אך גם מעורר בהן תגובה נחושה ודחף הישרדותי. סספדס מציג את הסיפור מנקודת מבטה של לידיה, היתומה המאומצת, שנוכחותה התמימה מעניקה נרטיב של מעשייה לאירועים הקשים, ומחדדת את הניגוד בין מציאות חברתית קשוחה לבין נגיעות של ריאליזם מאגי וסגנון המזכיר מערבון. ההישג הקולנועי הגדול של היצירה טמון בכנות הרגשית של אנסמבל השחקניות הטרנסג'נדריות, המצליחות ליצור תחושה חזקה של משפחה ומחויבות הדדית. זהו סרט מהווה תזכורת חיונית לכוחו של הקולנוע להאיר את הפינות הנידחות והסבוכות ביותר בחוויה האנושית. (אור פז)
הסוכן החשאי - יצירת המופת הברזילאית של קלבר מנדונסה־פילי על 158 דקותיה המסעירות והמרגשות היא מחווה קולנועית מסעירה לפילם-נואר, היצ'קוק ובריאן דה פלמה. סרט שהוא שיר אהבה לעולם קולנוע, אבל גם מותחן מפתיע ועמוס הפתעות מלודרמטיות שלא היו מביישות את הסרטים הכי טובים של אלמודובר. הסרט זכה בשני פרסים מרכזיים בפסטיבל קאן האחרון: פרס הבימוי ופרס לשחקן הראשי, שהוענק לוואגנר מורה ("נרקוס").
מדובר בסרט כל כך מפתיע שאי אפשר לצפות את המהלכים הבאים שיתחוללו בו. העלילה מתרחשת בשנת 1977. מרסלו עוזב את העיר הגדולה לטובת עיירת ילדותו רסיפה, כדי להתחבא מהשלטונות שרודפים אחריו ולהתאחד עם בנו. שם, תחת שם בדוי בתוך קהילה של נרדפים אחרים, הוא מנסה לחיות מתחת לרדאר עד שהמשטר המושחת יקרוס. להפתעתו הוא מגלה שגם שם הוא אינו בטוח, וטבעת החנק מתהדקת סביב צווארו. צפו לפסקול תקופתי מסחרר, מחוות מלאות אהבה לקולנוע, דמויות משנה צבעוניות שגונבות את ההצגה, עיצוב מרהיב וצילום ועריכה שהם בית ספר לקולנוע בפני עצמו. קלאסיקה בהתהוות. (יאיר הוכנר)
נאנדאורי – סרטה של זוכת פרס הבימוי באופיר אתי ציקו שצולם על רקע הנופים המרהיבים של גאורגיה וכמעט כולו דובר בשפת המקום. סרט שהוא שילוב מדויק בין בידור להמונים לסרט פסטיבלים איכותי. בתפקיד הראשי תוכלו למצוא את נטע ריסקין הווירטואוזית, שזכתה גם היא באופיר על תפקידה, שמשדרת עוצמה ופגיעות, והכל במבט אחד.
מרינה היא עורכת דין מישראל המתכחשת לשורשיה הגיאורגים. היא לוקחת על עצמה תיק מורכב של עולה חדשה מגיאורגיה המעוניינת להחזיר לידיה את בנה, שאותו נטשה לפני עשור כשהיה עדיין תינוק אצל אחיה שגידל אותו כאילו היה בנו. המפגש בין האח הכפרי השמרן לעורכת הדין העירונית הדעתנית הוא התנגשות בין תרבויות, זמנים, מגדרים ובעיקר אחד המפגשים הכי סקסיים של השנה בקולנוע הישראלי. (יאיר הוכנר)
ערך סנטימנטלי - סרטו החדש של הבמאי עטור הפרסים יואכים טרייר הוא יצירה עדינה ומרגשת על הניסיון לרפא מערכות יחסים לא בריאות בין ילדים להורים דרך אמנות, שגרפה בפסטיבל קאן האחרון את הפרס השני בחשיבותו בתחרות המרכזית. מדובר ביצירה מאוד קאמרית, שעל אף שהיא עשויה להפליא ויש בה צילום ועריכה מבריקים ופסקול מינימליסטי באופיו. (יאיר הוכנר)
האחות הקטנה - סרט צרפתי על בחורה ממוצא אלג׳יראי שמגלה שהיא בעצם מעדיפה בנות. סרט חביב על התבגרות לא פשוטה בצל הדת והמסורת. נדיה מליטי גונבת את ההצגה בתור הגיבורה המיוסרת שקשה לה לקבל את מיניותה המתפרצת וזכתה על ההופעה בפרס השחקנית בפסטיבל קאן. (רון פוגל)
בשביל אדם - סרטה החדש של לאורה ונדל הבלגית מתאר שעות מסויטות בבית חולים ציבורי כשרופאת הילדים המקומית מנסה לדאוג לילד קטן שאמו מסרבת להאכיל אותו וכמעט גורמת למותו. הסרט מזכיר את סרטה הקודם של ונדל "מגרש משחקים", שגם היה סרט חברתי היפר-ריאליסטי כשגם סרטה הנוכחי עוכר שלווה. (רון פוגל)
מכתב לדויד - דוד קוניו ואחיו, קיבוצניקים צעירים מניר עוז ללא ניסיון משחק, הגיעו לאודישן לסרט הבכורה של הבמאי תום שובל "הנוער" ללא כל ניסיון במשחק, אך הוא ידע שמצא את השחקנים לתפקיד. קצת יותר מעשור אחרי הפרמיירה החגיגית, נקטעו החיים של דוד באופן האכזרי ביותר. ב-7 באוקטובר חטפו מחבלי חמאס מקיבוץ ניר עוז את דוד, את אשתו שרון, אותה הכיר כשהייתה אשת יחסי הציבור של הסרט "הנוער", ואת בנותיהם יולי ואמה ששבו בעסקת החטופים הראשונה עם אמם. גם אחיו הקטן אריאל, בן זוגה של ארבל יהוד, נחטף, כששני האחים חזרו לפני 3 שבועות בעסקת החטופים האחרונה.
"מכתב לדויד" משלב בהצלחה את קטעי ארכיון מרגשים, ראיונות עם בני משפחת קוניו, סצנות מהסרט "הנוער" שנראות היום באור שונה לחלוטין, לצד קריינות של שובל שמוכיח פעם נוספת את כשרונו. התוצאה היא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנראו על 7 באוקטובר, אפילו בלי שהוא משלב במכוון כלל תיעודים מאותו יום נורא. (אלעד שלו)
מידע כללי, מכירת כרטיסים ואפשרויות לינה בערבה
באתר האינטרנט של הפסטיבל
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
Xאוהבים לחיות ב Seret?לחצו ועקבו גם באינסטה!