בית הדרקון: ביקורת עונה שלישית

House of the Dragon Series Review

גיא קול על "בית הדרקון: ביקורת עונה שלישית":
"הייצוג הנאמן ביותר לעולמו של ג'ורג' ר.ר. מרטין"

שתף/י

משחק פאדי קונסידיין אמה ד'ארסי אוליביה קוק מאט סמית ריס איוואנס

פנטזיה

ביקורת סדרה לבית הדרקון: ביקורת עונה שלישית מאת גיא קול | כתב קולנוע וטלוויזיה

ציון המבקר

"עונה מבריקה"

דירוג הגולשים

ראית את הסדרה? העבר/י את העכבר ודרג/י!

9.8/10

מדד פופולריות

3.4/10

Seret Buzz

הוסף/י למועדפים הוסף/י ל"רוצה לראות" התחבר/י הצטרף/י בחינם!

למרות ששמר על שקט בזמן העונות האחרונות של "משחקי הכס", לאחר העונה השנייה של "בית הדרקון" בורא ווסטרוז, ג'ורג' ר.ר. מרטין, כתב בבלוג שלו (פוסט שנמחק מאז) טענות קשות נגד יוצר הסדרה ראיין קונדל. מרטין טען שהסדרה ביצעה שינויים רבים מדי מהספר "אש ודם" שעליו מבוססת העלילה והבהיר שהוא נמצא בנתק מוחלט מכותביה. אך למרות אי-הנעימות, דווקא ההיפרדות מחזונו של מרטין היא סוד הקסם של העונה השלישית והמבריקה. לא פשוט להיות צופה בטלוויזיית "שוברי קופות" מודרנית, שבה התקציבים ומורכבות הפקות הענק מובילים להפרשים גדולים בפרקי הזמן שבין העונות. כך, שנתיים לאחר סיום אירועי העונה הקודמת, גם תקציר פרקים מורחב לא ממש מספיק כדי לרענן את זיכרון הצופים לגבי שלל הדמויות ומעמדן הנוכחי במלחמה על הכתר. בעיות כאלה, יחד עם ריבוי שמות דומים מדי בתוך בית טארגאריין, גורמות לחלק מהצפייה להרגיש כמו שיעורי בית אם אתה לא קורא הדוק של כתבי מרטין. אבל גם אם אינכם מצטיינים בעבודת שורשים של שושלות טארגאריין והייטאוור, הבסיס הרגשי של הסדרה עדיין קם ונופל על אותה מערכת יחסים בין שתי הנערות, ראיינירה ואליסנט, מהעונה הראשונה (מערכת יחסים שהועמקה משמעותית בגרסה הטלוויזיונית לעומת "אש ודם", שם השתיים מעולם לא היו חברות ילדות), גם אם המלחמה שפרצה כבר מזמן אינה בשליטתן.

בעקבות אירועי סוף העונה הקודמת והמהלך המפתיע של אליסנט, ראיינירה (אמה ד'ארסי) ודיימון (מאט סמית') מצליחים להתיישב על כס הברזל כבר בפתיחת העונה. זהו רגע שהיה אמור להיות שמח וחגיגי עבור הצופים, אך "בית הדרקון" מזהירה אותנו במהירות הבזק מפני הסכנה שבכוח, גם אם חשבנו שראיינירה ראויה לו ורוצה אותו מהסיבות הנכונות. בחוכמה רבה, ודווקא בזכות השינויים מ"אש ודם", מצליחים הכותבים לממש את חזונו המקורי של מרטין לפנטזיה שבה אין "טובים" ו"רעים" באופן מוחלט. אם בעונות הראשונות האמפתיה שלנו הייתה נתונה לראיינירה ולצד שלה בסכסוך, בעוד אייגון ואיימונד נתפסו כסוג של נערים בריונים שנולדו למלוכה במיטב מורשת ג'ופרי, העונה הזו מוכיחה לנו עד כמה אנחנו עצמנו יכולים להאמין במשיח שקר. האמנו שראיינירה צריכה לשבת על כס הברזל כי היא מנהיגה ראויה, רק כדי להבין לאט-לאט, כמו אגרוף בבטן שהסדרה מכניסה לנו, שהולכנו שולל.

בעזרת הופעה מדהימה של השחקנית הא-בינארית ד'ארסי, בתצוגת משחק של אנטי-גיבור/ה בהידרדרות מוסרית, היא משתמשת בכל האמפתיה שיש לנו כלפיה וכלפי הטרגדיות שחוותה יחד איתנו (כולל בפתיחת העונה הזו), כדי להפוך את החשיכה שמתגלה בליבה של ראיינירה לכואבת הרבה יותר. קשה להתחמק מההשוואה לבת טארגאריין אחרת שהוצגה כגיבורה ביקום "משחקי הכס" - דאינריז. אך בעוד אמיליה קלארק לא הצליחה להחזיק את המשקל הכבד של המעבר מגיבורה לרודנית, ד'ארסי מיומנת וחזקה בהרבה. המסע שראיינירה עוברת מנערה מרדנית ואידיאליסטית למלכה חסרת אנושיות הוא קיום ההבטחה הלא-ממומשת של חאליסי. באותה מידה שהאמנו לשווא שראיינירה (או אפילו דיימון) מייצגים איזשהו "טוב", העונה הזו עושה מהפך מרהיב לשני בניה של אליסנט: איימונד (יוואן מיטשל), שהיה לא יותר מבריון מפחיד ותמונת מראה של דיימון בעונות הקודמות, מתגלה כדמות שמסוגלת להודות על חטא, כולל בפני אחיו אייגון (טום גלין-קרני האדיר). הכי קרוב לרוע מוחלט בצד הירוק נמצא הנבל העונתי לורד אורמונד הייטאוור, שמספק סדיזם וכוח, אך גם עליבות ילדותית שמסתתרת מאחורי חזות של מנהיג צבאי. למרות שינויים רבים מהמקור שאולי הרגיזו את מרטין, עונתה השלישית של "בית הדרקון" היא הייצוג הנאמן ביותר לעולמו: היא מציגה את המהלך הרגשי המורכב ביותר - לא רק זה שהדמויות עוברות, אלא זה שאנחנו כצופים עברנו. מאמונה בצדקת הדרך של ראיינירה, להבנה שהכוח השחית גם אותה. השאלה הנותרת היא: האם הכוח השחית גם אותנו?

גיא קול | כתב קולנוע וטלוויזיה

עמוד הסדרה הוסף/י ביקורת!

שתף/י