רון פוגל ממשיך לדווח מפסטיבל הלילות השחורים בטאלין, והפעם: הסרט המונוגלי "צייר הקירות", הדרמה הגאורגית "הירח הוא אבא שלי", הסרט הגרמני המהנה "הצפרדע והמים", הקומדיה "תחשוב על אנגליה" והקרנת הסרט הישראלי "חמצן" של נטעלי בראון
ביומי החמישי בפסטיבל הלילות השחורים של טאלין אני צופה בסרט ממונגוליה "צייר הקירות" על אמן מסתורי שמצייר בפאתי הבירה המונגולית אולן בטור - ציור קיר יפה כשלא בדיוק ברור אם הוא עושה זאת למחייתו או להנאתו. הסרט מלא מחוות ליוצרים כמו ז׳אק טאטי ולאט לאט נכבשתי בקסמו. העלילה מסתבכת כשקבוצה של תיירים יפנית עוברת במקום ואחת הנשים מגלה שהצייר קשור אליה בדרך כלשהי. סרט ששווה צפייה ולו בשביל הארט שלו. יוצר הסרט סנגדורג׳ יאנחיודורג׳ זכה בטאלין בשנה שעברה בפרס הגדול עם סרטו הנהדר והמועמד השנה מטעם מונגוליה לאוסקר "נהג העיר השקטה".
אני ממשיך וצופה בסרט הגרמני "הצפרדע והמים" על בחור עם תסמונת דאון שבורח מהמעון שבו הוא שוהה ומצטרף לטיול מאורגן של קבוצת יפנים ברחבי גרמניה. גיבור הסרט המכונה "בושי" לא מוציא מילה וקושר את גורלו בתייר יפני שנראה כמו איש יאקוזה. בינתיים עובדת במעון שממנו ברח הגיבור מנסה לאתר אותו ולא כל כך מצליחה. הסרט הוא קראוד פליזר במובן הטוב של המילה, יש לי הרגשה שנראה אותו מופץ מסחרית בישראל.
אני מקנח בסרט שלישי ודי מאכזב "הירח הוא האבא שלי", סרט גאורגי המתרחש ב-1991 כשגאורגיה הפכה למדינה עצמאית ורגע לפני שהחלה שם מלחמת אזרחים עקובה מדם. גיבור הסרט הוא ילד שאביו מגיע משום מקום ולוקח אותו לכפר הולדתו. שם בשממה הפראית הגאורגית יתפתח הסרט למעין "גברים במלכודת" וגם קלישאת הצייד מ"צייד הצבאים" תופיע. אני בקושי צלחתי את הסרט הסופר עגמומי הזה. לקראת הערב אני מגיע לקבלת הפנים לסרטים הנורבגיים בפסטיבל. זו תקופה מצוינת לקולנוע הנורבגי שזוכה בפרסים בכל מקום אפשרי וגם בטאלין יש כמה מועמדים חזקים כמו הסרט "אהבה ראשונה" בקטגוריית סרטי הביכורים והסרט "אין תגובה" בתחרות הראשית.
הפסטיבל מתקרב לאט לסיומו ואני צופה בסרט "תחשוב על אנגליה", סרט די משעשע על קבוצה של חיילים וחיילות שמתכנסים על אי ליד בריטניה ומצלמים סרטי פורנו במטרה להעלות את המורל של החיילים - וזה ציני ומופרך בדיוק כמו שזה נשמע. בערב אני פוגש את הבמאית נטעלי בראון שמקרינה את סרטה המרתק "חמצן", שכולל את סצנת הסיום היפה ביותר בקולנוע הישראלי השנה. אל ההקרנה הגיעה גם שגרירת ישראל באסטוניה, שגרירות שנפתחה רק החודש. אני מנהל עם הבמאית ועם הקהל שיחה ארוכה על קולנוע אנטי-מלחמתי ועל החיים בישראל בזמן מלחמה. הקהל קשוב ועירני ונטעלי מתרגשת מהתגובות החיוביות.