חדשות קולנוע וסרטים

Seret מהעבר: עשור ל"קרול"

מדור Seret מהעבר
תמונת כתב מאת דניאל עמיר
21/11/2025
Seret מהעבר: עשור לקרול
שלח לחבר+ הוסף תגובה
איך סרט על פגישה מקרית בכלבו בשנות ה-50 הפך לאחד היצירות הנוגעות והמדויקות ביותר על רומן קווירי? עשור אחרי שיצא, זה הזמן לשוב ליצירה המהוללת והנשכחת כאחד של טוד היינס, "קרול", והסופרת האייקונית שמאחוריו
בשדה הקולנוע הקווירי/להט"בי, ז'אנר הסרטים שאפשר לסכם אותם ב"רומן אסור ב(הכנס חברה מסוגרת פה)" הפך כבר קלישאתי מזמן – מ"בוקרים מתאהבים" ב"הר ברוקבק" ועד "חרדיות מתאהבות" ב"שאהבה נפשי". זוהי כמובן הפשטה של הסיטואציה, וכל סרט שכזה עומד בפני עצמו, אך עד כמה שקל לשכוח זאת היום, היו זמנים (לא רחוקים כלל) שעצם המחשבה על אהבה הומוסקסואלית/קווירית היה בגדר פשע נגד המדינה/חברה, ובטח שזו לא יוצגה בתרבות הפופולרית.

במובן הזה, "קרול", שנקרא בראשיתו "מחיר המלח", ספרה של הסופרת פטרישיה הייסמית' ("זרים ברכבת", "הכישרון של מר ריפלי") מ-1952, הוא חריג בכל אופן - לא רק שהוא בוחר להעניק גיבורותיו הלסביות "סוף שמח" (דבר שלא נשמע עד אז בציבור הרחב, כשהיה מצופה מדמויות שכאלו "להיענש על חטאיהן") ומגיע מצד יוצרת בשיא הפופולריות שלה, אלא זה שעונד בגאון על כל דפיו את התמה הגאה והלא מתפשרת.

אחרי למעלה מ-15 שנה בפיתוח, "קרול" קיבל סוף כל סוף גרסה קולנועית ב-2015, תחת ידיו העדינות ובמקביל בוטות של הבמאי טוד היינס ("הצצה ליחסים", "אני לא שם"). אבל למרות שש מועמדויות לפרסי האוסקר באותה השנה (כולל מועמדותה השביעית של קייט בלאנשט לשחקנית הטובה ביותר), זכייתה של רוני מארה ("היא") בפרס השחקנית בפסטיבל קאן ושלל עיטורים, "קרול" נחשב לרוב לנחלת העבר. עשור אחרי, הגיע הזמן לתת ליצירה המצוינת הזו את המקום שלה.



"קרול" מוצא את שתי גיבורותיו בצומת דרכים - האחת, תרז (מארה), היא מוכרת בחנות כלבו יוקרתית במנהטן בראשית שנות ה-50, וחולמת להיות צלמת מקצועית; השנייה, קרול (בלאנשט), היא אשת חברה גבוהה, בלונדינית ואמידה, שנמצאת בעיצומם של גירושים מכוערים. פגישה מקרית בחנות הכלבו, כשקרול מבקשת למצוא בובה לבתה הקטנה לחג המולד, מובילה להתאהבות אמוציונלית אך מסוכנת.

מבוסס על פגישה דומה שאירעה להייסמית' בשלהי שנות ה-40 ומספר רומנים לסביים מעברה, "קרול" היה בגדר חריגה של הסופרת מהיבול הרגיל שלה. רגע אחרי שהרומן הפופולרי ביותר שלה, "זרים ברכבת", הפך לקלאסיקה על-זמנית בידיו של אלפרד היצ'קוק, ספר על רומן לסבי גרפי – דבר שנחשב דאז לספרות "זולה", כמעט פורנוגרפית – היה הדבר האחרון שהייסמית' רצתה לעצמה.

הסוכן שלה באותה העת טען בפניה שפרסום הספר הוא בגדר "צעד אובדני". כשלבסוף החליטה להוציא את היצירה תחת שם העט "קלייר מורגן", "קרול" התברר כצעד רווחי למדי: במהרה הודפס הספר במיליוני עותקים, והסופרת הצעירה החלה לקבל מכתבי מעריצים שמהללים את מורגן העלומה.

כצפוי, ניסיונות לעבד את הסרט החלו כבר בשנות ה-50 (לא בדיוק תקופה שחיבבה סיפורים גאים), אך כל ניסיון נפל עוד לפני שהתחיל. כשפיליס נאגי, תסריטאית וחברתה של הייסמית' בעוונותיה, רכשה את הזכויות לעיבוד הספר ב-1997, שנתיים לאחר מות הסופרת, היא נתקלה בסירוב אחר סירוב, עיכוב ועוד עיכוב. מילותיה של הייסמית', שלא האמינה שהספר יהיה לעיבוד קולנועי מוצלח, הדהדו בראשה של נאגי.

כל זאת עד שהיינס נכנס לתמונה. היינס, מבני הגל העצמאי החדש של שנות ה-80 וה-90 בקולנוע האמריקאי, ביקש ליצור סרטים קוויריים אחרים, עם רוח מחתרתית, ציניים ומתריסים כאחד. כמי שמצא את עצמו לא פעם אובססיבי לסאבטקסט הגאה של אחת מהתקופות השמרניות ביותר של אמריקה – שנות ה-50 (סרטו "הרחק מגן עדן" מ-2002 היה מחווה למלודרמות של דאגלס סירק מאותו העשור, שטמנו בחובן תמות גאות רבות) – הרעיון לעבד טקסט כה סובייקטיבי, שדמויותיו בכלל לא שואלות את עצמן אם הן לסביות או לא, קרץ לבמאי ישר.

"רצינו לראות איך הדמויות מתנהגות – לא לראות אותן לוקחות פוזיציה מסוימת", אמר לימים היינס על הליכי פיתוח הסרט, ובמודע או שלא, התחבר לאנגימטיות המסוימת של דמויתיה של הייסמית' - אדם מעורער וסבוך בנפשו במשך כל חייה, שביקשה להתחקות אחר זהויות והקלות שבהחלפתן אך נעה בזהותה שלה בין קצוות מנוגדים לחלוטין – לוחמת זכויות אדם ובעלי חיים אך גזענית ואנטישמית מוצהרת ("אני שונאת יהודים", הצהירה פעם בפומבי), אדם סוציאלי אך מיזנתרופי, שמתעב חברה.



ככזה, "קרול" של היינס לא מגיש על צלחת של כסף מסר מסוים; לא תמצאו כאן "כך היינו פעם, ואיך התקדמנו מאז". להפך, אדפטציה זו מבקשת לעבוד כמעט אך ורק במישור הסאבטקסט - איך שתי נשים מבקשות להתמודד עם האתגר של חיים אותנטיים, כשסביבתן רואה אותן כ"טעות", כ"פושעות נמלטות". הרומן בין השניים בולט לא רק בכך שאין גבר העומד בין השתיים, אלא בכך שהן מצנזרות את עצמן, "מתחבאות" זו מזו.

כך, לא מדובר בסרט שמבקש להקצין אהבה קווירית, אלא כזה שמתעקש להראות את זו כנורמטיבית לחלוטין. עשור אחרי, כשעצם הזהות הקווירית של רבים מחברי הקהילה הגאה נמצא בסכנה, כשכוחות אנטי-דמוקרטיים מבקשים למחוק אותה כמו אז בשנות ה-50, חשוב לזכור את כוחה של האמנות. אם לא היא שתראה לנו את הגיחוך שבהשתקה, אז מי כן?

לכתבות נוספות במדור Seret מהעבר >> לחצו כאן
« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »
כתבות נוספות ממדור Seret מהעבר
דניאל עמיר - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
תגובותהוסף תגובה
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
חדשות ורכילות
 
חיפוש בארכיון החדשות
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לבחור שנה וחודש וללחוץ על כפתור החיפוש)
   
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Obsession
1אובססיה
ציון גולשים
9.3/10
ציון מבקרים
3.8/5
Michael
2מייקל
ציון גולשים
9.1/10
ציון מבקרים
2.8/5
Reminders of him
3מזכרת ממנו
ציון גולשים
8.7/10
ציון מבקרים
2.0/5
Colours of Time
4צבעי הזמן
ציון גולשים
8.6/10
ציון מבקרים
3.5/5
Passenger
5הנוסע
ציון גולשים
8.5/10
טריילרים חדשים
Ready or Not Here I Comeמי שעומד מאחורי 2,1... How to Make a Killingעשיר רצח One night onlyלגמור את הלילה The Odysseyהאודיסיאה
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט