חדשות קולנוע וסרטים

הסרטים הכי טובים שלא הופצו (ולא יופצו) בישראל ב-2025

1/1/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

הרבה סרטים טובים יצאו במהלך 2025 בישראל אבל יש גם לא מעט סרטים שדילגו על המסכים שלנו. אור פז בוחר חמישה פנינות כאלה ששווה לכם להשלים

אבודים בבולטימור

כבר נדמה שאין מקום לסרטים כאלה בקולנוע העכשווי, כאלה שמעדיפים שקט על פני דרמה, ואינטימיות על פני אמירה גדולה. ג’יי דופלאס, מהדמויות המרכזיות שצמחו מתוך תנועת הממבלקור, חוזר לביים אחרי יותר מעשור עם סרט קטן ומאופק, שמבין שכנות רגשית היא לא חולשה אלא בחירה. “אבודים בבולטימור” מתרחש כמעט כולו בלילה אחד, ומוצא את הדרמה שלו לא באירועים חריגים אלא במפגש אקראי בין שני אנשים שהחיים עצרו אותם לרגע במקום לא צפוי.

במרכז הסרט עומדים קליף, קומיקאי לשעבר שמנסה להחזיק את עצמו מעל פני השטח, ודידי, רופאת שיניים שמנהלת שגרה מתפקדת אך בודדה. המפגש ביניהם, שנולד מנסיבות לא נעימות במיוחד, מתפתח ללילה בבלתי צפוי. דופלאס בונה את הקשר הזה לאט, דרך שיחות שנראות שוליות אך נוגעות בדיוק בנקודות הכואבות, ונותן לשחקנים לעבוד עם מבטים, היסוסים ושתיקות. זהו חיבור שמתקיים לרגע ודווקא הארעיות שלו מעניקה לו משקל רגשי מפתיע.

בולטימור עצמה מצולמת כעיר של לילות ריקים ומרחבים פתוחים, שמאפשרים לדמויות לשוטט בלי יעד ברור ובלי צורך להסביר את עצמן. הסרט נמנע ממוזיקה מנחה או רגעי שיא מודגשים, ובוחר לתת לאינטראקציות הקטנות להוביל. האיזון בין הומור יבש לרוך מאופק מחזיק את הסרט לכל אורכו, ומאפשר לו לגעת בנושאים של בדידות, התמכרות ותחושת כישלון בלי להכביד. “אבודים בבולטימור” לא מבקש להשאיר חותם גדול, אלא להציע רגע של אנושיות כנה, כזה שמזכיר למה לפעמים דווקא הקולנוע הקטן הוא זה שנשאר איתך.

השתקפות ביהלום מת

הסרט “השתקפות ביהלום מת” יוצר חוויה שמטלטלת את הצופה מהרגע הראשון. ג'ון ד., בן שבעים המתגורר במלון יוקרה, מסוקרן משכנו הסמוך, שמזכיר לו את שנותיו הפרועות ביותר כמרגל בריביירה בשנות ה-60. הסרט של צמד הבמאים הלן קטט וברונו פורזאני מציב אותנו בתוך תודעה מבולבלת, שבה זיכרון, פנטזיה ומיתוס מתערבבים זה בזה וכל רגע נדמה כתוצאה של מחשבה שחוזרת על עצמה ומסרבת להגיע למסקנה אחת. הבמאים בונים כאן לא סיפור רגיל, אלא מצב נפשי מרתק, שבו הזמן והזיכרון נעים לפי ההיגיון הפנימי של הדמות. העלילה נעדרת רצף ליניארי ומתקדמת דרך אסוציאציות ודימויים חוזרים, לפעמים כמעט כמו זיכרונות שמאבדים אחיזה. ז’אנר הריגול משמש כתבנית שממנה נבנית זהות הגיבור, אך הסרט אינו מבקש להבהיר עובדות, אלא להראות את חוסר היכולת לדעת, את חוסר הוודאות הקיומית שמאפיינת את חייו. כל סצנה, כל מחווה, כל פריים, תורמים לאווירה שבה המציאות נשברת והזיכרון מתפורר. זהו סרט על זהות שנבנתה מסיפורים ודימויים, שמסרב להציע תשובות ברורות, יצירה שמותירה את הצופה במתח של אי-נוחות זמן רב לאחר סיומה.

תאונת הפסנתר

הקומדיה החדשה של הבמאי הצרפתי האקסצנטרי בעל חוש ההומור הייחודי קוונטין דופייה ("עור צבי") עוקבת אחר כוכבת אינטרנט שהתפרסמה בזכות פרסום תכנים שנויים במחלוקת ברשתות החברתיות שמחליטה לאחר תאונה חמורה שאירעה במהלך צילומי אחד מסרטוניה, להתבודד בבקתה בהרים עם עוזרה האישי כדי לקחת פסק זמן.

דופייה מצייר עולם שבו התהילה הופכת למלכודת, והחיים עצמם נשאבים לתוך מסגרת של תיעוד תמידי. זהו קולנוע שמציג את המחיר של פרסום מתמשך, ואת הקונפליקט בין הרצון להיות עצמאי לבין הצורך לשרוד בתוך המותג שכבר נוצר עבורך. מגלי, הדמות המרכזית, חיה על הגבול שבין כאב פנימי לבין הופעה בציבור. “תאונת הפסנתר” היא יצירה קומית ואפלה שמאפשרת לחוות את המחיר הכבד של תרבות הרשתות.

אומהה

סרט הביכורים של קול ובלי מספר על מסע משפחתי שבו אב ושני ילדיו נדרשים להתמודד עם שינוי פתאומי בחייהם. האב מוביל את הילדים ברכב, מנסה להסתיר את הדאגות שלו, בעוד כל עצירה בדרך חושפת את המתח והפחד שמכבידים עליו. המסע הופך במהרה מטיול משפחתי לכזה שבו כל רגע נושא משמעות רגשית כבדה.

זהו סרט מסע קטן ואנושי, כשאט אט העצב שנראה על פני האב חושף כי זהו אינו עוד טיול משפחתי רגיל. וואייט סוליס כילד צ'רלי נדמה כמי שפשוט מגלם את עצמו ומתנהג ומדבר כמו ילד אמיתי ולא כמי שמדקלם טקסטים. מולי בל רייט שמגלמת את אחותו מקנה רובד עמוק יותר ובוגר לדמותה וג'ון מאגרו כאב האבוד תופס את הלב הרגשי של הסרט. הסוף הלופת שמציף תופעה לא פשוטה מצדיק את המסע שעוברת המשפחה – וגם הצופים.

יום הולדת שמח

הסרט בוחן את העולם דרך עיניהן של שתי ילדות שמציגות את המתח בין תמימות לבין המציאות החברתית שמקיפה אותן. הסרט נפתח בפשטות מפתיעה, הכנה למסיבת יום הולדת, אך מהר מאוד חושף את הקשיים והלחצים שמלווים כל החלטה ומראה כיצד החיים היומיומיים נושאים בחובם מורכבויות חברתיות שהילדות נאלצות להתמודד איתן. דרך העיניים של תוהה ונלי, הקהל זוכה לראות כיצד חלומות ותשוקות אישיות מתנגשים עם מגבלות המעמד והנורמות החברתיות.

הופעתה של דוהה רמדאן בתפקיד תוהה מרתקת, ומעניקה לדמות עומק ורגישות יוצאי דופן, במיוחד בתפקיד בכורה כזה. רגעי האינטימיות והחיבור האנושי בין השתיים מדגישים את העומק הרגשי של הסיפור ומעניקים לו נופך אותנטי. הצילום והבימוי של שרה גוהר מחדדים את ההבדלים בין העולמות השונים של הדמויות אך גם מצליחים לאחד אותם דרך הצגה חיה של העיר קהיר. “יום הולדת שמח” מצליח להפוך סיפור פשוט על ילדות למסע קולנועי מרגש.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

אור פז - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !