לפני הכל אני מחויב בגילוי נאות. במסגרת עבודתי כמנהל פסטיבל הקולנוע הגאה (2006-2025) הצגתי את הסרטים הקצרים של הבמאי משה רוזנטל. בחרתי לכתוב על סרטו השני "עצמאות" כי הוא נגע לליבי באופן אישי. סרטו הראשון באורך מלא, "קריוקי", כבר הוכיח שרוזנטל הוא יוצר וירטואוז ומלא חמלה. היצירה ההיא, שזכתה להצלחה מסחרית נאה ותשבחות מוצדקות לאחר שהוקרנה בפסטיבל טרייבקה 2022, סללה את הדרך אל סרט הקולנוע השני במספר, "עצמאות" שהצליח להשתחל אל התחרות הבין-לאומית בפסטיבל סאנדנס 2026. בהתחשב בכך שהפסטיבל היוקרתי קיים חרם לא רשמי ולא מוצהר על הקולנוע הישראלי החל מ-2016, מדובר לא רק בהישג קולנועי מרהיב, אלא ניצחון כפול שמראה כמה כוח, אמת ועוצמה יש ביצירה הזו.העלילה של "עצמאות" לוקחת אותנו חזרה לשנת 1987 על רקע מגפת האיידס. בועז בן ה-13 מתכונן לבר המצווה שלו. לכאורה משפחה ממעמד הפועלים החיה באושר על אף הקשיים הכלכליים. רגע לא צפוי שבו בועז חושף סוד כואב על מאיר, אביו הנערץ, מעמודי התווך של הבית, מטלטל את עולמו מקצה לקצה, מעורר סערה יצרית ומוביל לתוצאות הרסניות שקורעות את החוטים העדינים המחברים את המשפחה החולונית. עשור לאחר מכן, בועז הבוגר עדיין רדוף אשמה, זעם וכאב, מחליט לצאת למסע כואב בניסיון להתמודד עם שדי העבר שעדיין מקננים בו גם בהווה ואוכלים את נשמתו.
פרסומת
הסרט איננו רק דרמה תקופתית משפחתית, אלא מסע פסיכולוגי עמוק של דמות העוברת דרך תחנות של פחד, בושה, דחייה ולבסוף - מחילה. רוזנטל מצליח לברוא יצירה נוסטלגית, תוססת ושטופה בצבעי האייטיז והניינטיז, אך בו-זמנית מדובר בסרט טרגי, שקט, אפלולי ומלא בצללים. רוזנטל מתגלה כבמאי שמצליח לנוע באופן שוטף ובלי חריקות בין המוקצן, הקאמפי וגם המוזיקלי לבן רגעים אינטימיים וכואבים. "עצמאות" לא ממהר לספק תשובות קלות, אלא משהה את המתח ומעניק לכל סצנה משקל רגשי כבד.החוויה של הצפייה ב"עצמאות" היא כזו שתכה בכם בעוצמה בבטן הרכה, אך בו-זמנית תעביר את הצופים תהליך נדיר של זיכוך רגשי קתרזיס מטהר. השפה הוויזואלית, השימוש המבריק במוזיקה תקופתית והקצב המהודק בוראים עולם קולנועי שלם. אל תופתעו אם גם ימים ארוכים לאחר הצפייה בהקרנה, תמצאו את עצמכם מפזמים בלי הפסקה ובאופן כמעט כפייתי את השיר "קלף חזק" של אילנה אביטל - המוזיקה כאן אינה רק רקע, אלא דמות נוספת שמעמיקה את הדרמה ומהדהדת את הנפש.
מבחינת צוות השחקנים, מדובר במפגן משחק מרשים מאין כמוהו. אסי כהן שחוזר למסך הגדול לאחר היעדרות ארוכה בתפקיד אב המשפחה מאיר, מנפק תצוגת משחק מופלאה, כואבת ומרגשת עד דמעות, כזאת שחושפת בשחקן, המוכר יותר מתפקידיו הקומיים, רבדים דרמטיים עמוקים וחדשים שלא ראינו ממנו בעבר. כהן מעניק לדמותו אנושיות מורכבת ונוגעת ללב. לצדו, עידו טאקו ויאיר מזור המעולים מגלמים את בועז הבוגר והצעיר בסנכרון פנומנלי, ומצליחים לייצר דמות אחת רציפה, פצועה ומלאת ניואנסים של בלבול וכאב. הליהוק של השניים הוא ללא ספק הברקה. לצדם משחקת קרן צור בתפקיד אם המשפחה. היא מפליאה להביא למסך עומק רגשי רב, שקוף ונוגע ללב; היא מעניקה לדמותה נוכחות כואבת הנמצאת בתוך הסערה המשפחתית.רוזנטל בוחר במודע שלא להביא את הדרמה המשפחתית לכדי עימות מוחצן או סצנת שיא הוליוודית קלאסית, ומעדיף לשמור על איפוק והבלגה. הבחירה הזו אומנם עלולה להרגיש 'מסודרת' או נקייה מדי למול הטראומה הכואבת שהאב והבן סוחבים לאורך השנים, אך היא מדגישה את המחיקה הכואבת של דמות האב (מאיר) בעקבות גילוי הסוד - אב שנוכחותו מודרת כמעט לחלוטין עד לחזרתו לקראת סיום הסרט, בסצנה שלא תשאיר עין אחת יבשה באולם. השאלה אם הסרט היה צריך להעניק מקום נרחב יותר לסיפור ולכאב המושתק של האב, או להתמקד בעיקר בזווית הראייה של בועז ובפוסט-טראומה המשפחתית, היא שאלה שמלווה את הצופה עוד זמן רב אחרי הצפייה. דווקא כאן מתגלה האומץ התסריטאי של רוזנטל: הוא מעז לגעת בפצעים פתוחים ובסטיגמות חברתיות מבלי לשפוט את גיבוריו לחומרה, והופך את הבחינה של מושג ה'עצמאות' האישית, המינית והמשפחתית על רקע ישראל של שנות ה-80 וה-90 למסמך אנושי ותרבותי מרתק.ראוי לציין לשבח את הצילום המרהיב של זיו ברקוביץ', המעניק לסרט טקסטורה של קולנוע אירופי עשיר ומאופק ואת עבודת העריכה המהודקת של דפי פרבמן, שהוציאה תחת ידיה יצירה קצבית ומדויקת למשעי. בסרטו השני באורך מלא, משה רוזנטל מביא אל המסך יצירה בשלה, אמיצה ומגובשת, שמבססת אותו כאחד הקולות המרתקים והחשובים כיום בקולנוע הישראלי. "עצמאות" אינו רק דרמה משפחתית לפנתאון, אלא חוויה קולנועית עוצמתית, מרגשת ושברירית שתישאר איתכם עוד זמן רב אחרי שהאורות באולם ידלקו. הסרט מציג תזכורת כואבת ונוקבת למחיר הכבד מנשוא שגובים הפחד, הסטיגמה והשנאה לשונה. לכו לראות את "עצמאות", אולי תצאו ממנו אנשים טובים יותר.
סרט דיי משעמם לא זורם,קטעים הזויים כאילו השחקנים נימצאים בטריפ,מה שכן לי היה קשה ליצפות בסרט ביגלל הרגישות של אבא שמיתנהג לא יפה לאמא והילד מקבל את החוויה הזאת.
כמו כן השחקנים משחקים ממש יפה.
מוזר איך סרט כזה הביא הרבה פרסים.
סרט טוב. ילד שחוטף את המציאות הקשה על אביו בפנים.
לארוע המטלול יש השפעה על מצבו הנפשי של הילד בהמשך חייו.
והשפעה על כל המשפחה, נפשית, כלכלית, שבירת אמון, זעזוע עמוק.
סרט טוב אבל לא הייתי בוחרת בו כמייצג את ישראל כסרט הזר הטוב ביותר.
הייתי בוחרת בסרט אחר שלא רק שיותר טוב, הוא היה מראה לעולם את מה שישראל עברה ב-7.10 בחזיתות השונות.
חושבת שהיה מאד מאד חשוב שהסרט האהבות שלנו של אבי נשר ייצג את מה שעברו תושבי ישראל ב-10.7.2023
"קלף חזק"
שלח/י
אסי כהן
עידו טאקו
סרט בפייסבוק
סרט באינסטגרם
סרט בסנאפצ'ט
סרט ביוטיוב
תוסף סרט לכרום
RSS סרטים וסדרות