כמעט חמש שנים אחרי שהעולם כולו שכח את פיטר פרקר, טום הולנד חוזר ללבוש את החליפה ב"ספיידרמן: יום חדש". ספיידרמן אולי לבד בנקודת המוצא של הסרט, אבל הוא נבנה בזכות האנשים שאהבו אותו, ניצלו אותו, שנאו אותו ובעיקר הזכירו לו פעם אחר פעם מדוע שווה להמשיך לקום אחרי שכל דבר אפשרי בחייו מתפרק. לכבוד הסרט החדש, נזכרנו בדמויות האהובות שמלוות את ספיידרמן
ג'יי ג'ונה ג'יימסון
עורך ה"דיילי ביוגל" עשה קריירה ארוכה משתי זהויות של אותו נער מבלי לדעת את זה. הוא מעסיק את פיטר פארקר שזקוק לכסף כדי שיצלם את ספיידרמן, ואז משתמש בתמונות כדי לשכנע את הציבור שספיידרמן הוא סכנה. הקשר המעוות הזה שרד במשך עשרות שנים בזכות האבסורד שבו. ג'יימסון אינו נבל קלאסי. הוא לא רוצה להשתלט על העולם, לפתוח שער למולטיוורס או להפוך את תושבי ניו יורק ללטאות. הוא באמת מאמין שספיידרמן הוא אדם מסוכן שפועל ללא פיקוח, ולפעמים אפילו מציג טיעונים לא רעים לפני שהוא הורס אותם עם צרחות.
ג'יימסון הופיע לראשונה כבר בגיליון הקומיקס הראשון של ספיידרמן ב-1963. ג'יי קיי סימונס מגלם את הדמות כמעט בבלעדיות בקולנוע ובטולויזיה. בטרילוגיה של סם ריימי הוא הפך לאחד הליהוקים המזוהים ביותר בתולדות סרטי הקומיקס. לכן כאשר הדמות חזרה בסצנה שאחרי הכתוביות של "ספיידרמן: רחוק מהבית", מארוול וסוני פשוט החזירו את סימונס, הפעם כפרשן רשת קונספירטיבי שמזכיר פחות עורך עיתון ויותר שילוב בין מגיש חדשות ומשפיען זועם חובב קונספירציות. גם בסרט האנימציה של סוני על מיילס מורלס "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" סימונס הוא הקול של ג'יימסון וגם בסדרות הטלויזיה המצוירות.
ונום
החיבור בין אדי ברוק לסימביוט החייזרי יצר את אחת הדמויות המזוהות ביותר עם עולמו של ספיידרמן. אדי העיתונאי שונא את ספיידרמן על הפגיעה במוניטין שלו, הסימביוט מרגיש שפיטר דחה אותו בתור האדם הראשון אליו התחבר. מערכת היחסים שלהם התפתחה במשך השנים משנאה מוחלטת לבריתות זמניות ולמעמד של אנטי-גיבור, כאשר ונום רוצה לפעמים להרוג את ספיידרמן ובאותה נשימה כמעט לחזור אליו.
העיצוב שלו עשה חצי מהעבודה. החליפה השחורה המגניבה, החיוך הרחב שלא אמור להיות אפשרי מבחינה אנטומית והאופי הסורר הפכו אותו לדמות אהובה. בעוד ספיידרמן הוא סמל לשליטה בכוח, ונום הוא פחות מודל לחיקוי ומשקף הרס עצמי, כעס והתמכרות אבל גם אלמנטים טיפה חיוביים יותר כמו חוסר התנצלות.
הגרסה הקולנועית הראשונה של אדי ברוק הופיעה ב"ספיידרמן 3" של סם ריימי, בגילומו של טופר גרייס. אדי היה צלם מתחרה של פיטר ב"דיילי ביוגל", שקרן מקצועי שזייף תמונות של ספיידרמן. הסימביוט התחבר אליו במערכה האחרונה אחרי שנדחה על ידי פיטר והפך אותו לאחד משלושה נבלים שניסו להידחס לאותו סרט.
יותר מעשור אחר כך קיבל ונום סדרת סרטים משלו. טום הארדי גילם את אדי ברוק ואת קולו של הסימביוט ב"ונום", "ונום 2" ו"ונום: הריקוד האחרון". הגרסה שלו הפכה את מערכת היחסים ביניהם לקומדיית שותפים משונה: עיתונאי מותש שחולק את גופו עם חייזר רעב שרוצה לאכול ראשים, אבל גם לנהל את חייו הרומנטיים. הסרט השלישי הוגדר כסיום הטרילוגיה של הארדי. הארדי הופיע גם לרגע בסצנה שאחרי הכתוביות ב"אין דרך הביתה", רק כדי לחזור ליקום שלו ולהשאיר אחריו חתיכה קטנה מהסימביוט. מאז לא נצפתה התקדמות שלו ביקום של מארוול.
גוון סטייסי
לפני שמרי ג'יין הפכה לאהבת חייו של פיטר פארקר, גוון היתה האישה שהפכה את סיפורי ספיידרמן לבוגרים יותר ואת רגשות האשמה שלו לכבדים הרבה יותר. בקומיקס, גוון היתה בת זוגו של פיטר ואחת הדמויות החשובות בתקופת הלימודים שלו. מותה בידי הגובלין הירוק ב"הלילה שבו מתה גוון סטייסי" הפך לאחד הרגעים המכוננים בתולדות הקומיקס. פיטר ניסה להציל אותה באמצעות קורי העכביש שלו, אך נכשל, ומאז נותרה השאלה הפיזיקלית אם היא מתה מהנפילה או דווקא מעוצמת העצירה הפתאומית. כך או כך, פיטר נותר לבד עם מטען בלתי נדלה של רגשות אשם. עשרות שנים לאחר מכן נולדה גרסה אחרת של גוון ביקום חלופי. בארץ 65 היא זו שננשכה בידי העכביש הרדיואקטיבי והפכה לספיידר-וומן, ובהמשך לגוסט-ספיידר. בעולם שלה דווקא פיטר מת, והיא נאלצה לשאת את האשמה ולהפוך לגיבורה הנרדפת בידי אביה השוטר.
ברייס דאלאס הווארד גילמה את גוון ב"ספיידרמן 3" של סם ריימי. היא היתה חברתו ללימודים של פיטר, דוגמנית מזדמנת וכלי שימושי לגרום למרי ג'יין לקנא. היא נוכחת בכמה רגעים חשובים, אך לא זוכה לקו עלילה משמעותי משל עצמה. אמה סטון הפכה את גוון לדמות המרכזית בשני סרטי "ספיידרמן המופלא" לצד אנדרו גארפילד. גוון שלה היתה חכמה, עצמאית ומעורבת בעלילה, לא רק בחורה שפיטר נדרש להציל. הכימיה בין סטון לגארפילד שהיו אז בני זוג גם בחיים, הייתה אחת החוזקות הגדולות של שני הסרטים. לכן מותה ב"ספיידרמן המופלא 2" הפך לאחד הרגעים הקשים והאמיצים ביותר עלילתית בתולדות ספיידרמן הקולנועי.
היילי סטיינפלד מדבבת את גרסת ספיידר-גוון ב"ספיידרמן: ממד העכביש" ו"ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש". הסרט הראשון הציג אותה כאחת מאנשי העכביש שמגיעים לעולמו של מיילס, ואילו השני הפך אותה כמעט לגיבורה שוות מעמד, עם סיפור משפחתי וקונפליקט משלה.
דוק אוק
כמו יריבים רבים של ספיידרמן, אוטו אוקטביוס התחיל כמדען מבריק שסיים כנבל. הוא פיתח זרועות מכניות הנשלטות באמצעות המוח. תאונת מעבדה חיברה אותן לגופו ולמערכת העצבים שלו והשתלטה לו על התודעה. הזרועות מעניקות לו כוח וטווח, אבל האיום האמיתי הוא האינטליגנציה שלו.
אוטו הוא דמות מעניינת במיוחד משום שכמו פיטר, גם הוא מדען מחונן שקיבל את כוחו בעקבות תאונה. שניהם מאמינים שהם יכולים לפתור בעיות שאנשים אחרים לא מסוגלים להבין. ההבדל הוא שפיטר למד להציב את האחריות כערך עליון ואילו אוטו, בגלל האגו העצום שלו, מחליט שהבעיה היא שכל העולם עדיין אינו מכיר בגאונותו.
אוטו אוקטביוס הופיע לראשונה ביקום הקולנועי ב"ספיידרמן 2" של סם ריימי בגילומו של אלפרד מולינה, באחת מהופעות הנבל המוערכות ביותר בז'אנר. הסרט הציג אותו תחילה כמנטור אפשרי לפיטר וכמדען חם ואוהב, לפני שתאונת המעבדה, מות אשתו והשפעת הזרועות הפכו אותו לדוקטור אוקטופוס. בזכות ההופעה של מולינה, דוק אוק הצליח לשמור על האנושיות של הדמות למרות מעשיו הקשים והאלימים.
הוא חזר כמעט עשרים שנה לאחר מכן ב"אין דרך הביתה" יחד עם מקבץ נבלים לדורותיו מסרטי ספיידרמן. אוטו נשלף מהיקום שלו רגע לפני מותו והגיע לעולמו של טום הולנד, שם קיבל הזדמנות נדירה לנבל קולנועי: להשתקם, לשוב לשלוט בזרועותיו ואפילו לסייע לשלוש גרסאות שונות של ספיידרמן.
ב"ממד העכביש" קיבלנו גרסה מפתיעה לדוק אוק: דוקטור אוליביה אוקטביוס, המכונה ליב, בדיבובה של קתרין האן. היא הוצגה תחילה כמדענית ידידותית למראה, לפני שהתברר שהיא אחד המוחות שמאחורי הקוליידר של קינגפין. החשיפה שלה הייתה משעשעת, מפתיעה ומסוכנת בדיוק כמו הדמות עצמה.
הגובלין הירוק
לספיידרמן יש הרבה אויבים חזקים יותר וגדולים יותר, אבל אף אחד מהם לא יודע לפגוע בפיטר פארקר כמו נורמן אוסבורן. הגובלין הירוק הוא לא רק אדם עשיר ומשוגע שטס על גלשן וזורק פצצות דלעת. נורמן הוא אביו של הארי, חברו הטוב של פיטר, ולכן הוא חלק מחייו מבלי שיחשוד בטבעו האמיתי. הוא מכיר את פיטר, מגלה את זהותו ומבין שהדרך לנצח את ספיידרמן אינה בהכרח להיות חזק ממנו אלא לגרום לפיטר להרגיש שכל אדם שהוא אוהב נמצא בסכנה בגללו. בעוד נבלים רבים רוצים במותו של ספיידרמן, נורמן מעדיף שפיטר ימשיך לחיות עם כל מה שעשה לו.
וילם דפו התחיל את דרכו כנורמן אוסבורן ב"ספיידרמן" הראשון משנת 2002. הוא היה מדען, איש עסקים, דמות אב לפיטר ונבל עם פיצול אישיות שמתווכח עם עצמו מול המראה. המסכה הירוקה שלו נראתה לפעמים כמו אביזר שנגנב מסדרה יפנית, אבל דפו לא נזקק לה כדי להפחיד. די היה בחיוך שלו, לכן היה זה ליהוק מושלם.
ב"ספיידרמן 2" הופיע נורמן כחיזיון שרודף את בנו הארי, וב"ספיידרמן 3" הארי עצמו, בגילומו של ג'יימס פרנקו, אימץ את הטכנולוגיה והמורשת המשפחתית והפך לגובלין החדש שמנסה לנקום בפיטר. דפו חזר ב"אין דרך הביתה" והזכיר לקהל מדוע נבל נהדר לא זקוק לשדרוג דיגיטלי, לצבא או לאבן אינסוף. הגובלין שלו הגיע ליקום של טום הולנד, ניצל את החולשה של פיטר שרוצה להציל את כולם והותיר אותו עם אחד האובדנים הגדולים בחייו. דפו גם רכב על האיקוניות של עצמו כששחזר את המשפט האלמותי "You know, I'm something of a scientist myself" שהפך למם מפורסם.
ב"ספיידרמן המופלא 2" גילם דיין דיהן את הארי אוסבורן, שהפך לגרסה אחרת של הגובלין הירוק. כריס קופר גילם את נורמן אוסבורן החולה, אך מת לפני שהספיק לעלות על גלשן. הארי של דיהן קיבל את הכבוד המפוקפק לבצע את אחת הפעולות המזוהות ביותר עם נורמן מהקומיקס - להביא למותה של גוון סטייסי. ב”ממד העכביש” הופיעה גרסת גובלין ענקית ומפלצתית, המבוססת על עיצובו ביקום האולטימייט, בדיבובו של ג'ורמה טאקון. במקום איש עסקים משוגע בתחפושת, קיבלנו יצור ירוק בגובה של בניין קטן.