חדשות קולנוע וסרטים

כבש את הוליווד: הסרטים הגדולים של אלחנדרו גונסלס איניאריטו

2/10/2026

שלח לחבר+ הוסף תגובה

לכבוד סרטו החדש "דיגר" בכיכובו של טום קרוז, חזרנו לסרטים הגדולים של הבמאי המקסיקני השאפתני - מ"אהבה נושכת" שאיתה פרץ, דרך זוכה האוסקר "בירדמן" ועד "האיש שנולד מחדש" שהביא לדיקפריו את האוסקר הראשון שלו

שלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת ראו את עלייתם של שלושת האמיגוס – שלושה במאים-חברים מקסיקנים שכבשו את דרכם אל ליבה של הוליווד ופרסי אוסקר מרובים. זה התחיל בתור שיתוף פעולה בין אלפונסו קוארון וגיירמו דל טורו. הצלע השלישית, אלחנדרו גונסלס איניאריטו, היה אז מנחה רדיו שמרכיב פלייליסטים ומאוחר יותר הלחין פסקולים עבור סרטים מקומיים.

בהמשך, כשביים את סרטו הראשון "אהבה נושכת", התייעץ עם קוארון בשלב העריכה והשאר היסטוריה. מבין השלושה הוא היה הראשון שהועמד לאוסקר, על "בבל", אם כי קוארון היה הראשון שזכה. לאורך הקריירה, עשרה שחקנים שונים הועמדו תחת בימויו לפרסי אוסקר על משחק בחמישה סרטי שלום, ורק אחד זכה (אבל איזה אחד, דיקפריו באוסקר היחיד שלו). לכבוד "דיגר", הקומדיה השחורה החדשה וסרטו הראשון באנגלית מזה 11 שנים בכיכובו של טום קרוז, חזרנו לסרטיו הגדולים של הבמאי בן ה-63.

אהבה נושכת (2000)

כבר בסרטו הראשון איניאריטו הגיע עם כל הסממנים המזהים שילוו אותו בהמשך הקריירה: מספר קווי עלילה המתרחשים במקביל, תאונות שמחברות בין אנשים זרים, שוטים ארוכים עם מצלמה תזזיתית ודמויות שמשלמות על החלטות גרועות. "אהבה נושכת" מורכב משלושה סיפורים המתרחשים במקסיקו סיטי, שבמרכז כל אחד מהם נמצא כלב: צעיר שמכניס את כלבו לקרבות כדי לברוח עם אשת אחיו ההריונית, דוגמנית שחייה משתנים בעקבות תאונת דרכים ומתנקש מזדקן שמטפל בכלבים נטושים בזמן שהוא מנסה לתקן את יחסיו עם בתו.

הסרט הוא סלט של מלודרמה, מותחן פשע ואופרת סבון ברחובות מקסיקו. שעתיים וחצי ללא רגע דל, עם עריכה מהירה, צילום מחוספס ואנרגיה שכמעט אינה מאפשרת לצופה לנשום. סצנות קרבות הכלבים היו משכנעות כל כך שההפקה נאלצה להדגיש כי אף כלב לא נפגע: פיותיהם כוסו בחוט דיג דק שמנע מהם לנשוך והכלבים שנראו מתים הורדמו תחת פיקוח. הבמאי ספג ביקורת קשה על סצנות אלה והגיב בהסכמה שזה מחריד, אבל זו המציאות הקשה במקסיקו.

איניאריטו היה אז במאי אלמוני ונבוך והגיב בפאניקה לצופים שהתחילו לצאת בכעס מהסרט בהקרנת הבכורה בקאן. למרות החששות, הסרט זכה בפרס הגדול של המבקרים והיה מועמד לאוסקר לסרט הזר. "אהבה נושכת" הזניק גם את הקריירה של גאל גרסיה ברנאל, שהיה בן 21 כשהגיע עם הסרט לפסטיבל קאן. שנה לאחר מכן הוא כבר שיחק ב"ואת אמא שלך גם" של קוארון.

21 גרם (2003)

כמו שקורה עם רוב הבמאים הזרים, ההצלחה של "אהבה נושכת" פתחה את הדלתות של הוליווד בפני איניאריטו, הן מבחינת תקציב והן מבחינת שמות גדולים. הוא השתמש בשחקני דרג א' בסרטו הבא אבל לעת עתה נשאר נאמן לנוסחה המנצחת שלו, של סרט צנוע מבחינת תקציב ומבנה עלילתי מצטלב. סרטו הראשון באנגלית מחבר בין שלוש דמויות בעקבות תאונת דרכים קטלנית: פול (שון פן), מרצה למתמטיקה הזקוק להשתלת לב; כריסטינה (נעמי ווטס), מכורה לשעבר שמאבדת את בעלה ואת שתי בנותיה באותה תאונה וג'ק (בניסיו דל טורו), אסיר משוחרר ונוצרי אדוק חוזר בתשובה שאחראי לתאונה. איניאריטו מפרק את הליניאריות של ציר הזמן ומספר את שלושת הסיפורים בפאזל של סצנות שהצופה צריך להרכיב בהדרגה. הסרט קופץ קדימה ואחורה, מציג תוצאה לפני הסיבה ורק דקויות בצילום מספקות רמזים לגבי זמן וקו עלילה נוכחי. מה שנראה בהתחלה כדרך אקראית לחלוטין לספר סיפור, מתגלה כמלאכת מחשבת שנועדה להגביר את הלהבות על הסבל שעוברות הדמויות ויחד איתן הצופה.

שם הסרט מבוסס על ניסוי חד-פעמי מהמאה הקודמת שבו בני אדם נשקלו לפני ואחרי המוות. אצל אחד המטופלים המשקל צנח ב-21 גרם ברגע מותו. הנשמה לא שוקלת 21 גרם, אבל הסרט חוקר את המשקל הרוחני שיכול להיכנס בגרמים הבודדים האלה והמשקל הכבד שנשאר על האנשים הקרובים שנותרו בחיים. ווטס ודל טורו בהופעות שוות אוסקר קיבלו מועמדויות ולא זכו. איניאריטו הוכיח את יכולותיו כבמאי גם בסרט דובר אנגלית ואת היעדר המעצורים שלו בכל הנוגע לאמלול הדמויות בדרך לחקר הסבל האנושי.

בבל (2006)

הפרק השלישי והאחרון ב"טרילוגיית המוות" של איניאריטו לקח את המבנה של שני הסרטים הקודמים ("21 גרם" ו"אהבה נושכת") והרחיב אותו על פני כל העולם. הדמויות מפוזרות בין מרוקו, ארצות הברית, מקסיקו ויפן, כשהגורל שלהן מושפע מחפץ בודד ושורה של החלטות שגורמות לאפקט פרפר.

כפי ששמו מרמז, "בבל" עוסק בכשל בתקשורת. הדמויות לא מצליחות להבין זה את זו בגלל הבדלי שפה, תרבות או מעמד. מרועה עזים מרוקאי, לזוג תיירים אמריקאים לנערה יפנית חירשת - המצב מסלים עד לתקרית דיפלומטית במעורבות הממשל האמריקאי. זהו הסרט השאפתני ביותר של איניאריטו מבחינת היקף, אך נראה שהפעם הנטייה שלו לצבור אסונות והשפעות הדדיות כמעט יוצאת משליטה. זו גם הפעם האחרונה ששילב כמה סיפורים מקבילים בסרטיו.

הסרט צולם בשלוש יבשות ושילב כוכבים כמו בראד פיט וקייט בלאנשט עם שחקנים לא מקצועיים. רינקו קיקוצ'י הייתה משכנעת עד כדי כך שבלאנשט הניחה בהתחלה שהיא באמת חירשת. הסרט זכה בפרס הבימוי בפסטיבל קאן וקיבל שבע מועמדויות לאוסקר עם זכייה אחת, על פסקול. איניאריטו הפך לבמאי מקסיקני ראשון שמקבל מועמדות בקטגוריית הבימוי.

בירדמן (2014)

אחרי "טרילוגיית המוות" ונפילה כואבת עם "ביוטיפול" הקודר, איניאריטו החליט לכתוב ולביים קומדיה. אך מי שמכיר את פועלו לא מצפה לצאת מסרט שלו במצב רוח מרומם. הקומדיה הזאת כוללת משבר נפשי, ניסיון התאבדות והצצה אל מאחורי הקלעים הלא כל כך נוצצים של חיי הזוהר. מייקל קיטון מגלם את ריגן תומסון, כוכב עבר שהתפרסם בזכות דמות גיבור העל בירדמן ששיחק בטרילוגיית סרטים. כעת הוא מנסה להוכיח לעולם ולעצמו שהוא שחקן רציני באמצעות עיבוד לסיפור של ריימונד קארבר על במת ברודווי. כמו ב"המתאבק" עם מיקי רורק, הליהוק הוא הבדיחה המרכזית והפרפרזה על הקריירה של קיטון שגילם את באטמן בסרטיו של טים ברטון והתרחק במשך שנים מאור הזרקורים.

חוץ מהדמויות בסרט, איניאריטו אתגר עד הקצה גם את צוות הצילום. "בירדמן" מצטמצם בעיקר למסדרונותיו של תיאטרון אחד ונראה כאילו צולם בשוט רצוף אחד. בפועל הוא מורכב משוטים ארוכים שחוברו באמצעות מעברים נסתרים, אך התחושה היא של הצגה מתמשכת. כשהצלם הוא עמנואל לובצקי, אין שום דבר בלתי אפשרי. הסרט צולם בתוך 30 יום לאחר תקופת חזרות ארוכה של השחקנים יחד עם אנשי צוות הצילום והתאורה והפך את מלאכת הצילום למעין מופע תיאטרון בפני עצמו. "בירדמן" זכה בארבעה פרסי אוסקר, בהם הסרט, הבמאי, התסריט המקורי והצילום.

האיש שנולד מחדש (2015)

שנה בלבד לאחר "בירדמן" זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר, עבר איניאריטו מהשטח הבנוי הצפוף של ברודווי אל המרחבים הקפואים של צפון אמריקה. לאונרדו דיקפריו מגלם את יו גלאס, צייד פרוות שנפצע אנושות מתקיפת דובה, ננטש למות ויוצא למסע נקמה נגד האיש שרצח את בנו. עלילה פשוטה בהרבה מזו של סרטיו הקודמים, אך הביצוע הופך אותה לחוויה אינטימית ומציאותית.

איניאריטו והצלם עמנואל לובצקי התעקשו לצלם במקומות מרוחקים ובעיקר באור טבעי, החלטה שבהמשך הביע עליה חרטה. ההפקה נמשכה כ-11 חודשים, נדדה מקנדה לארגנטינה בעקבות השלג הנעלם וכללה מפולת שלגים אמיתית שאפשר היה לצלם פעם אחת בלבד. דיקפריו הצמחוני, שנדבק ברוח המציאותיות, אכל כבד ביזון נא משום שהתחליף מג'לטין לא נראה לו אמין מספיק.

התנאים הקשים יצרו גם מתחים מאחורי הקלעים. טום הארדי ואיניאריטו התגוששו באחד מימי הצילום, והארדי הפך בהמשך תמונה שבה הוא חונק את הבמאי לחולצה שחילק לכל מי שהיה על הסט. על המסך, לפחות, הסבל של כולם השתלם. דיקפריו זכה סוף סוף באוסקר המיוחל שלו אחרי חמישה כישלונות, מה שטום קרוז ינסה לעשות עם "דיגר". לובצקי זכה בפרס הצילום השלישי ברציפות ואיניאריטו באוסקר הבימוי השני ברציפות - הישג שלא נראה מאז 1950.

« לידיעה הקודמת | לידיעה הבאה »

כתבות נוספות ממדור התפקידים הגדולים

יבגני גרינברג - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות

תגובותהוסף תגובה

אין תגובות לכתבה.

לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

רלוונטי