עם ההכרזה על רוברט פטינסון כג'יימס בונד הבא, חזרנו לסרט שהמציא מחדש את 007 לפני 20 שנה. מהליהוק שעורר מחאה ועד סיפור האהבה עם וספר לינד, "קזינו רויאל" הפך את הסוכן החשאי לגיבור שמדמם, טועה ומתאהב - והעניק לדניאל קרייג כניסה בלתי נשכחת לתפקיד
כש"קזינו רויאל" בבימויו של מרטין קמפבל ("גולדן איי") יצא לאקרנים בנובמבר 2006, ג'יימס בונד כבר היה דמות שקשה מאוד להפתיע איתה. קרייג עצמו גם לא מיהר להסכים לתפקיד. בתחילה הסתייג מהאפשרות להצטרף לסדרה שהרגיש שהתקבעה בנוסחה מסוימת, אבל שינה את דעתו בעקבות קריאת התסריט. כך בעצם הפך לשחקן השישי במספר שנכנס לנעליו של בונד בסדרת הסרטים האייקונית.
היום (שני) הוכרז אחרי 5 שנים כי תם החיפוש אחר בונד כשרוברט פטינסון ייכנס לנעליו של קרייג בסרט שיביים דני וילנב ("חולית"). עם הבחירה החדשה, מעניין לחזור לחשדנות שליוותה את הבחירה בקרייג. השיער הבלונדיני והמראה המחוספס שלו היו תירוץ לכל מיני מחאות ואפילו קם אתר שהתנגד לליהוק וקרא להחרים את הסרט. במבט לאחור, דווקא התכונות ש"סימנו" שקרייג לא מתאים לבונד הפכו לחלק מהכוח שלו בתפקיד - בעיקר הנוכחות של אחד שמסוגל לפגוע במישהו וגם לשאת איתו את ההשלכות אחר כך. דמות עגולה מישהו?
כדי להבין עד כמה השינוי היה משמעותי, מספיק להיזכר איפה השארנו את בונד ארבע שנים קודם לכן. ב"למות ביום אחר", הסרט האחרון של פירס ברוסנן בתפקיד, הוא כבר נהג במכונית בלתי נראית בתוך הרפתקה מנותקת מכל היגיון פיזי. גם המפיקים הרגישו שהטכנולוגיה כבר השתלטה על הדמויות ועל הסיפור. "קזינו רויאל" מחזיר את התחושה שלכל מכה גם יש מחיר. על אף גילו הצעיר למדי, בונד מתנשף ואפילו גם נפצע, מדמם, מתלכלך ונאלץ להתאושש. בעולם שבו גיבורי פעולה מיומנים יכולים להפוך בקלות לבלתי פגיעים, פתאום מעניין לראות כמה זה יכול להיות קשה גם לו.
הבחירה לחזור לרומן הראשון של פלמינג מ-1953 אפשרה לסרט להתחיל מחדש גם מבחינה עלילתית. אמנם מדובר בסרט ה-21 אבל בונד עצמו נמצא בתחילת דרכו כסוכן, אחרי שקיבל את הרישיון להרוג. הוא כבר יודע להשתמש בנשק ובאגרופים ועדיין מתקשה להבחין בין ניצחון אישי לבין הצלחה במשימה. היחסים עם M (ג'ודי דנץ') מקבלים תפנית עם מתח מקצועי אבל גם אישי, כשהיא צריכה להחליט אם מאחורי הביטחון העצמי שלו נמצא סוכן שאפשר לסמוך עליו. מבחינת הצופים זאת הזדמנות להכיר את בונד לפני שלמד להסתיר כל כך טוב את החולשות שלו.
גם השפה הקולנועית מבהירה את הכיוון הזה כבר בפתיחה. סיקוונס השחור-לבן והמעבר בין שיחה מאופקת לבין מאבק אלים בשירותים מעניקים לחיסולים הראשונים תחושה קרה. בסיום המאבק בונד מסתובב ויורה ביריב שמנסה לפגוע בו, והתמונה הופכת לשוט ה-Gun Barrel האייקוני. הדם יורד ומכתים את המסך בצבע. המחווה הזאת מעניקה למסורת של הסדרה הקשר עלילתי, כאילו אנחנו רואים כיצד נולד הדימוי שאנחנו מכירים כבר עשרות שנים.
לצד אקשן עוצר נשימה של מרדפים וקפיצות פארקור מטורפות, הסרט עושה בחירה מוצלחת ומושיב את בונד ליד שולחן. בונד מנסה להביס במשחק פוקר את "לה שיף" (מאדס מיקלסן), איש כספים שמנהל כסף עבור טרוריסטים ונקלע בעצמו לצרה. המתח בא בעיקר מהיכולת לקרוא את האדם שמולך ולהסתיר ממנו את עצמך. לה שיף עובד טוב כנבל דווקא כי הוא לחוץ ופגיע. הוא צריך לנצח והידיעה הזאת הופכת גם אותו למסוכן וגם את הקונפליקט לאישי יותר.
הרצף בקזינו גם מאפשר לסרט לשנות קצב בלי לאבד מתח. סביב השולחן יש מתח רב וכולם משתדלים לא להסגיר את עצמם במשחק. הביטחון והיהירות של בונד הופכים כאן לבעיה ממש, כי גם כשהוא משוכנע שקרא נכון את לה שיף, הוא עדיין מסוגל לטעות. בסצנת העינויים שמגיעה בהמשך, הסרט מקצין את הרעיון הזה: סמלי המעמד נלקחים ממנו והוא נשאר חשוף לגמרי. ההומור שהוא מצליח לגייס שם מרגיש כמו אמצעי הישרדות של אדם שכואב לו מאוד.
אבל הלב האמיתי של "קזינו רויאל" נמצא דווקא בקשר בין בונד לווספר לינד, נציגת האוצר הבריטי (אווה גרין). כבר בשיחה הראשונה ברכבת היא מצליחה לקרוא את בונד באופן שמערער את היתרון שהוא רגיל להחזיק מול אחרים. הכימיה ביניהם נבנית דרך חשדנות והומור ובהמשך גם דרך האפשרות להיות חלשים ופגיעים זה ליד זו. בסצנת המקלחת, כשבונד מתיישב לצדה אחרי שנחשפה לאירוע לא קל, הסרט מאפשר לשניהם להישאר בתוך הרגע. כמובן שהסדרה כבר הכירה אהבה וכאב, במיוחד ב"בשירות הוד מלכותה" (1969), אבל דווקא העצירה הזאת מעניקה משקל לסכנה ולמורכבות הרגשית של בונד. בהמשך, כשבונד מחליט לעזוב בשבילה את השירות ב-MI6, אפשר ממש להאמין שהוא מדמיין לעצמו חיים אחרים.
הקשר הזה גם מניח את הבסיס לעידן שלם של קרייג בנעליו של בונד. סרטי ג'יימס בונד תמיד חזרו אל דמויות ומוטיבים מוכרים, אבל כאן נפתחת תקופה שבה לחוויות של הגיבור יש המשכיות רגשית בולטת יותר. הציפייה היא שכאב, אובדן ובחירות קודמות ימשיכו להשפיע עליו גם בהרפתקאות הבאות. במבט על כל הקדנציה של קרייג, אפשר לראות ש"קזינו רויאל" ממש מגדיר את השאלות שילוו את בונד של קרייג: במי הוא מסוגל לבטוח, כמה מעצמו הוא מוכן לתת, ואם בכלל נשארה לו אפשרות לחיים מחוץ לשירות. זאת גם אחת הסיבות שהסרט עומד טוב גם בפני עצמו - כבר יש כאן מסע רגשי שלם עם התחלה, הבטחה ושבר.
נראה שכל ההימורים של ההפקה השתלמו גם בקופות וגם אצל המבקרים. קזינו רויאל הכניס כ-600 מיליון דולר ברחבי העולם, הפך לסרט בונד המכניס ביותר עד אז ושמר על התואר עד ש"סקייפול" עקף אותו ב-2012. קרייג גם היה מועמד לפרס באפט"א לשחקן הראשי על התפקיד, הכרה שנתנה אישור לזה שבתוך הפקת האקשן הגדולה הזאת הייתה כאן עבודת משחק שראוי להתעכב עליה. אבל גם בלי מספרים, מועמדויות או פרסים, אפשר להבין למה הסרט התקבל בכזאת התלהבות: הוא הצליח לייצר מחדש תחושת סכנה סביב גיבור שהתרגלנו לחשוב שתמיד יסתדר.
כהונתו של קרייג בתפקיד אמנם הסתיימה בפרק האחרון (עד כה) "לא זמן למות" (2021), אבל גם עשרים שנה אחרי, "קזינו רויאל" עדיין בולט בזכות הפשטות של הסיפור הרגשי שלו. פגשנו את בונד כשהאישיות המוכרת שלו עוד מתעצבת וראינו איך הציניות והחשדנות מתחילות לקבל משמעות אישית. השאלה המעניינת היא איזה בונד יאפשרו לפטינסון להיות.