Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: חייב לאהוב כלבים

הסרט "חייב לאהוב כלבים" לא זכה לאהדת הביקורת או הקהל כשהוא יצא לאקרנים בארצות הברית, המפיצים בארץ אפילו לא טרחו להביא אותו להפצה קולנועית. כעת יוצא הסרט החביב הזה ל- DVD ונשאלת השאלה, מה קרה? מדוע סרט, שהוא אומנם לא גדול, אבל בהחלט מהנה, זכה לחיצי הביקורת?

שרה נולאן היא אשה כבת 40, שהתגרשה לפני כשנה ועדיין לא יצאה לדייט עם גבר. אחותה הגדולה, קארול (אליזבת פרקינס), רושמת אותה לאתר היכרויות ללא ידיעתה, וכשהיא מתחילה לצאת לדייטים, היא מגלה מה באמת יש בחוץ. כשהיא מוצאת מישהו שסוף סוף מוצא חן בעיניה (ג'ון קיוזאק), היא מצליחה להרוס גם את זה. לעומתה, ביל (כריסטופר פאלמר), אביה האלמן, לא מתקשה לצאת עם נשים רבות, ביניהן דולי (סטוקארד צ'נינג), אישה כבת 60 עם כרטיסי היכרויות רבים באתרי אינטרנט שונים ברחבי הרשת.

ב"חייב לאהוב כלבים" יש צוות שחקנים שכל חובב קולנוע רומנטי "חייב לאהוב". בראש וראשונה, ג'ון קיוזאק, הרווק האמריקאי האולטימטיבי שבכל סרט מיוסר בגלל עודף רגשות שהוא פתח כלפי אישה מסוימת ובדרך כלל מוצא את עצמו עומד בגשם, עם טייפ ענקי ומנסה לשדל אותה כי הוא הגבר הנכון בשבילה (נחמד לראות כאן בסרט היפוך תפקידים כשדווקא האישה היא זו שמתרטבת כדי להשיג את קיוזאק). דיאן ליין, היא הבחורה המתרטבת וגם היא הפכה בשנים האחרונות לייצוג האישה האמריקאית הרווקה שעברה את גיל ה- 40 (אחרי 'תחת שמש טוסקנה' ו'נבגדת'), יכול מאוד להיות שאולי בגלל ששני השחקנים הללו משחקים את מה שעבר עליהם בחיים, דיאן ליין היא גרושה (ועכשיו נשואה בשנית) וג'ון קיוזאק בן ה- 39 עדיין לא היה נשוי, מקלה את ההזדהות איתם.

לצד ליין וקיוזאק יש צוות שחקנים שפשוט כיף להסתכל ולשמוע אותו, אם זה כריסטופר פלאמר הוותיק (צלילי המוסיקה) שסוף סוף יש לו תפקיד שבו הוא לא צריך לשכב במיטה ולהיות מחובר למכונות הנשמה. אליזבת פרקינס (הדשא של השכן), סטוקארד צ'אנינג (הבית הלבן) שלא מממשת את הפוטנציאל העצום שלה ואפילו דרמוט מולרוני.

הבעיה הגדולה של הסרט היא שיש לו יומרות והוא לגמרי לא מממש את הפוטנציאל שלו, אפילו השם, "חייב לאהוב כלבים", נראה מאולץ והשימוש בכלבים, בסרט, מאולץ עוד יותר.

חברת 'וורנר הום וידיאו' שהוציאה את הסרט מצטטת על כריכת הסרט ביקורת של שדר רדיו לא מוכר בארץ אי שם מאחת התחנות האיזוריות בניו יורק שטען כי הסרט הוא "הקומדיה הרומנטית הטובה ביותר מאז כשהארי פגש את סאלי"... ובכן, היא לא! הדבר היחיד שמקשר בין שני הסרטים הללו היא העובדה שהם נפתחים בכך שאנשים מספרים למצלמה, כאילו באופן דוקומנטרי, איך הם פגשו את אהבת חייהם או איפה אפשר לפגוש נשים וגברים.

"חייב לאהוב כלבים" הוא עוד מוצר רומנטי סטנדרטי שבהחלט נעים לראות, מצחיק לפרקים, מרגש לעיתים, מחמם את הלב רוב הזמן. כדאי להשקיע בו ערב חורפי עם אהוב ליבכם, כיף לראות את הסרט הזה מחובקים אפילו אם שנייה אחר כך שוכחים אותו. השחקנים הם חמודים ומאוד נגישים, דהיינו, הם אנשים שאנחנו מכירים, לא כוכבים כמו טום קרוז שמנסה להתרחק כמה שיותר מהקהל שלו. אנחנו בהחלט יכולים לדמיין את ג'ון קיוזאק קונה אצלנו בסופר השכונתי.

הסרט גם מנסה לגעת בתופעה חשובה היום בחברה, פגישת אנשים דרך האינטרנט וקיום מערכות יחסים למשך חיים ארוכים ומאושרים ברוב המקרים, זו תופעה שמגיע לה טיפול רציני יותר ומעמיק ולא שיטחי כמו שנעשה בסרט הזה.

את הסרט ביים גארי דייויד גולדברג, במאי בינוני ששיא הקריירה שלו הוא ביצירת הסדרה הנהדרת "ספין סיטי". הוא בילה חלק גדול מהקריירה שלו בבימוי פרקים בסדרות טלוויזיה שונות, וסרט הקולנוע האחרון שביים היה אי שם בשנת 1989, "אבא" עם טד דנסון, איתן הוק וג'ק למון (סרט בינוני ביותר).

למרות שהסרט מנסה להיות הרבה יותר ממה שהוא (כשהוא גונב במודע מ'כשהארי פגש את סאלי', 'חתונה יוונית שלי' ועוד עשרות קומדיות רומנטיות) קשה לבטל אותו לחלוטין, והוא בהחלט ניכנס לקטגוריית "הסרטים הלא מזיקים". בימים שבהם היצע הקומדיות הרומנטיות בספריות הוא דל, "חייב לאהוב כלבים" הוא ממתק.

באגף התוספות אין כמעט מה לחדש, כמה סצינות שיצאו בעריכה (חלקן חביבות ביותר), קצת פספוסים (דקה בערך), והטריילר של הסרט. זהו.