Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מועדון בית הקברות של טלי שמש - ראיון

מה היו התגובות שלהן בצפיה ראשונה בסרט?

"האמת שזו היתה הקרנה מרגשת, מלחיצה נורא. אני לא הצלחתי לישון לילה קודם. אני כל הזמן סיפרתי להן מה קורה בחדר עריכה אבל זה לא אותו דבר. בן אדם רואה את עצמו על המסך 90 דקות, זה קשה. קודם כל הן צחקו הרבה, היו קטעים שהן הורידו את הראש, היו קטעים שללנה היה ממש קשה לראות כמו הקטע שהיא מדברת על הרעב שם ואז מתחילה לאכול. היו לה כמה קטעים קשים אבל בסופו של דבר הן קיבלו את זה ודיברו על זה. זה לא שהן ראו את זה ואמרו: 'וואו, מדהים' אבל היו שיחות אחר כך שדיברנו ודיברנו על הסצנה הזאת ועל הסצנה הזאת. אחר כך הן עשו נגדי קואליציה על הסצנה של הריב – זה הדבר היחידי. הן אמרו לי: 'די, לא לא, תוציאי את זה. אי אפשר שיראו אותנו רבות ככה'. אמרתי להן: 'אין, אי אפשר להוציא את זה. זו סצנה שחייבים אותה כדי להבין את היחסים ביניכן'. "

האם לנה כעסה על כך שבכל זאת קראת לסרט "cemetery club"?

"האמת שכל הר הרצל לא ממש אהב את זה בהתחלה. כשהם שמעו שזה השם של הסרט הם לא אהבו את זה אבל היו"ר שלהם, יהודה, התקשר אליי אחרי איזה יומיים ואמר לי: 'תשמעי, אני חשבתי על זה. אני בהתחלה נבהלתי מהשם ואמרתי מה פתאום מועדון בית הקברות? אבל בעצם זה כל כך נכון, אנחנו מועדון בית הקברות.' אבל הוא היחידי." יהודה כהנא היו"ר שמנהל את כל פגישות "האקדמיה של הר הרצל" הוא איש בן 98 כיום.

[*]

צילמת חומרים על אנשים שאת מאוד קרובה אליהם. איך הצלחת להתרחק מהקירבה הזו כדי להשאיר מקום לעין יוצרת בלתי משוחדת?

"הקירבה שלי לשתיהן ושזה המשפחה שלי והחיים שלי היתה קשה בצילומים. היו ימים שחשבתי איך אני מצליחה בכל זאת להישאר טיפה בצד, להסתכל על סבתא שלי מהצד ועל לנה מהצד. זה היה הרבה יותר קשה לי מסרט אחר שהוא לא על המשפחה שלי".

נעזרת במישהו שהיה מחוץ לסיפור המשפחתי ויעץ לך?

"אני עובדת עם אנשים שאנחנו סוג של להקה בעצם. זה פרטנרים באמת שלי בכל הסרטים. זו העורכת עליזה אסקירה וזה כמובן שרק דה מאיו הצלם והמפיקים שאני עובדת איתם אסף אמיר וגיא לביא", אומרת טלי בהתרגשות ומחפשת את המילים להביע את ההנאה והגאווה על העבודה הצוותית.

"ההפקה התנהלה בזכות המפיקים שלי. עברנו 3 פעמים דד ליינים ואיומים של תביעות והפרנו חוזה 4 פעמים מול גוף השידור. אסף וגיא היו בצד שלי. תמיד. בסרט יש הרבה גורמים ולחצים ועניינים והיינו תמיד באותו צד, שזה טובת הסרט, במין אמונה כזו שזה הדבר הנכון". וכך נמשכה העבודה על הסרט במשך 5 שנים מגבשות וחשובות. "עד שבאמת אתה מרגיש שזהו, שאתה באמת מוציא משהו שאתם יודע שזה זה מבחינתך".

[*]

האם קיים שוני בין העשיה האישית של "מועדון בית הקברות" לעשיה של סרטייך הקודמים מבחינת התהליך והתוצאה?

"כן, בטח. קשה לי קצת להשוות את זה ל"זהב לבן" כי זה גם סרט שאני מאוד אוהבת וגאה בו אבל זה משהו אחר לגמרי. פה אתה מרגיש את האפקט של הזמן בלי שאתה יודע, זה סרט רחב יריעה. גם מבחינה קולנועית הוא נעשה כמו שרציתי לעשות תמיד. רציתי שזה יהיה לאט, אתה מצלם סצנה ולוקח את הזמן. מבחינה קולנועית הסרט הוא התפתחות מאוד גדולה בשבילי. יש לו עומקים ורבדים וגם קולנועית הוא עובד. קיבלתי את האמצעים לעשות את זה כמו שרציתי וזה היה שווה. נהננו פשוט כל הזמן, היה תענוג! לא רצינו לגמור לערוך, לא רצינו לגמור את הסרט. פה קיבלתי את כל הזמן שהייתי צריכה, היו לי פרטנרים הפקתיים נדירים במקרה של הסרט הזה".

במה עוסק הסרט הבא שלך?

"הסרט הבא קשור קצת לסרט הקודם ["זהב לבן"] והוא סרט על חברות כ"א. זה סרט חזק, סיפור היסטרי".

[*]

"מועדון בית הקברות" זכה בפרס היוצר המבטיח ובפרס הצילום לשרק דה מאיו בפסטיבל דוקאביב 2006. ביום הראיון מספרת לי טלי שהיא טסה בערב לפסטיבל טורונטו ואחריו לפסטיבל קאן. כן, כן, יש לנו נציג מכובד בקאן בקטגוריית סרטי תעודה.

למזלכם לא תצטרכו להרחיק עד טורונטו או קאן כדי לצפות בסרט. הוא מוקרן מדי יום בקולנוע "לב" ובקרוב גם בירושלים, ראש פינה ובית גבריאל.