הערבי, רפאל כץ ואזנאבור

היום נפתח פסטיבל "רגעים של קולנוע צרפתי" עם 22 סרטים באורך מלא וסרטים קצרים שלהם וגם שלנו. השנה נבקר בפריז, בריטני, ליל ואפילו במונטריאול בלי לארוז את המזוודות, נתאהב בערבי, ננוח בכפר ונרקוד לצלילי אזנאבור.

מה לראות ומה לא לראות, זאת השאלה. צפיתי בשמונה מסרטי הפסטיבל כדי לענות על כך בכובד ראש ובקלילות הלב.

"כיסאות מוזיקליים" – “Fauteuils D’Orchestre” של דניאל טומפסון ("רומן מזדמן") הוא סרט מקסים ומלבב שיפתח את הפסטיבל. ג'סיקה (ססיל דה פראנס, "אירן עדיין רווקה") מגיעה לפריז ומוצאת עבודה בבית קפה הסמוך לאולם קונצרטים, תיאטרון ובית מכירות פומביות. למקום מתנקזת הבוהמה וג'סיקה המוקסמת מתיידדת עם שחקנית מתוסכלת, פסנתרן רגיש ומיליונר (קלוד ברסר המגיע ארצה) המוכר את האוסף הפרטי שלו ובנו. כולם מתערבבים עם כולם בערב אחד מכריע ומרגש.

[*]

"לילה אמרה" – “Lila Dit Ca” של זיאד דואירי הוא סרט סקסי המתרחש בפרבר עני מלא ערבים. לילה היא נערה יפיפיה המגיעה לשכונה ומסובבת את ראשיהם של שני נערים בכנופיה אחת, שימו הרגיש ומולוד הפושע. סלאמס ברחובות, אהבה בלבבות וסרט שמצולם ומבויים בכישרון רב. שימו לב לשני השחקנים הראשיים ווהינה ג'יאוקנטה ומוחמד קואס. מגיע להם!

"קרייזי" – “C.R.A.Z.Y” של ז'אן-מארק וואלה הקנדי (המגיע ארצה לפסטיבל) הוא סרט מרענן, קליפי ומגניב המגולל את התמורות בחייו של ז'אק שנולד בערב חג המולד ואמו מייחסת לו כוחות ריפוי. ז'אק הבוגר (מארק אנדרה גרונדין שיגיע ארצה) מפתח מערכת יחסים לא פשוטה עם משפחתו וביחוד עם אביו. הוא מחפש את עצמו ואנחנו מלווים אותו יחד עם פטסי קליין, שארל אזנאבור ודיוויד בואי. אפשר לומר שהיאוש מעולם לא הצטלם טוב יותר ולו הבמאי היה עוצר את זה בזמן, הייתי נהנית.

[*]

"אהבה באוויר" – “Ma Vie En L’Air” של רמי בזאנסון הוא עוד סרט קצבי, צעיר, עם מוסיקה מדליקה. יאן (וינסנט אלבז המסוקס) הוא מדריך בחברה אווירית המפחד לטוס. בגלל אותו פחד הוא הפסיד את אהבת חייו וכעת הוא מנסה להתמודד עמו ומתלבט בין שתי בחורות. החיים קשים, אך לא לבזאנסון שיצר סרט חבר'ה אופייני לדור של היום שמתרכז רק במה שמעניין אותו, כלומר בעצמו.

"בידיו" – “Entre Ses Mains” של אן פונטיין ("ניקוי יבש") הוא סיפורה של קלייר (איזבל קארה מ"לולה הקדושה"), סוכנת ביטוח נשואה המתוודעת ללורן, וטרינר הנעזר בשירותיה וסוחף אותה לזרועותיו. כאשר אמצעי התקשורת מודיעים כי רוצח נשים מסתובב בעיר, מתעורר חשדה של קלייר והסרט הופך למותחן פסיכולוגי חד רבדי.

[*]

"עת העטים" - “Le Temps Des Porte-Plums” של דניאל דובל, שחקן צרפתי ותיק ("מחבואים", "הזמן שנשאר"). עת העטים, זהו שמו האידיוטי של הסרט. בדקתי במילון ואכן לא טעיתי. עט – אותו מכשיר כתיבה נפוץ. פיפו (רפאל כץ הנפלא) בן ה-9 נשלח בקיץ אל משפחה אומנת ונופל לתוך השדות הזהובים של כפר אי שם, לחווה של ססיל המרירה והמרוחקת וגוסטב (ז'אן-פול רוב) החם והסלחן. השניים מנסים להסתדר עם הילד השתקן, העצמאי והקשוח ופיפו לומד להתקלף ממעטה ההגנה. סצנת הפתיחה של פיפו המשוטט ברחובות נראית כלקוחה מ"מושט" של ברסון אולם מהר מדי נתלש פיפו מהנופים האורבניים ונוחת על ערימת קש. שווה צפיה ולב בזכות חציו השני של הסרט.

"ילדה טובה" – “Gentille” של סופי פילייר הוא סרט אווירה של מערכות יחסים. עמנואל דבוס היא פונטיין, רופאה מרדימה מטורללת העובדת במוסד פסיכיאטרי. כאשר היא מקבלת הצעת נישואין מחברה לחיים מישל (ברונו טודשיני החתיך) היא לא יודעת מה לעשות עם זה, המסכנה. אם אתם מתעקשים לראות את דבוס העירומה מדברת אל עצמה, לכו על זה. אם צפיתם השנה בלא פחות מ-4 סרטים עם דבוס, אנא הצטרפו אליי לתפילה ואחלו למלהקים הצרפתים ניתוח לובוטומי. אמן.

"קאינה, הנבואה" – “Kaena, La Prophetie” של כריס דלפורט ופסקל פינון הוא סרט האנימציה התלת מימדי הראשון שנעשה בצרפת. העלילה עוקבת אחרי קאינה, נערה החיה באקסיס, עולם הבנוי מעץ ענק. קאינה מסרבת לעבוד את האלים השולטים בעולמה ויוצאת לחקור את הנעשה מחוצה לו.

[*]

יש סרט מיוחד בו טרם צפיתי אך אתם מהרו לרכוש כרטיסים. יש גאון אחד בצרפת שמו פרנסואה אוזון. האוזון אין בו אף פגם או חור, הוא חוויתי, הוא פרוע והוא מוציא מדי שנה סרט, כולם טעוני צפיה ותשומת לב ("8 נשים", "בריכת שחיה", "2X5"). השנה מביא הפסטיבל את סרטו "הזמן שנשאר" אודות רומן, צלם אופנה מצליח (הומו, אלא מה?) החולה בסרטן סופני. רומן מסתיר את המחלה מקרוביו ומאהובו ויוצא למסע פרידה.

לכל דבר טוב יש סוף וכך גם לסקירה הזאת. לפני שאתם הולכים לנשנש קרואסון רציתי שתדעו שזה הכל בגללם. "עדן סינמה" היא חברת ההפצה שדואגת להזין את הפרנקופילים ביבול סרטים צרפתי מדי שנה, כל השנה.