האוסקר? כבר היינו שם קודם

מאת: אלון רוזנבלום

שש פעמים בעבר יצאו משלחות ישראליות וטיילו על השטיח האדום בדרכם לטקסי האוסקר. שש פעמים שהמשלחות הללו חזרו בידיים ריקות ללא פסלון הזהב. השנה זה קרה בפעם השביעית וכל המדינה שקטה כביום אבל כאשר השחקנית פנלופה קרוז הכריזה כי הזוכה בפרס הסרט הזר הוא האוסטרי, "הזייפנים".

הכבוד ניתן לראשונה אי שם בשנת 1964 לאפריים קישון ולסרטו הראשון כבמאי, "סלאח שבתי". סיפורו של עולה מארצות ערב שנאלץ להתמודד עם הישראליות המצויה שכבר בשנות השישים היתה חסרת טאקט. הסרט, שבעצם החל את דרכו בסדרת מערכונים שכתב קישון, הופק על ידי מנחם גולן וכוכבו, חיים טופול, שבו את לב האקדמיה. זהו אגב הסרט הישראלי היחיד שזכה בשני פרסי גלובוס הזהב, בקטגוריית הסרט הזר ובקטגוריית השחקן (טופול). אבל, אז נאלץ קישון לראות לראות את הבמאי האיטלקי המוערך, ויטוריו דה סיקה מקבל את הפרס על סרטו "אתמול, היום ומחר".

[*]

אולם, קישון לא וויתר וכמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1971, הוא שוב היה מועמד לפרס על בימוי "השוטר אזולאי" בכיכובו של שייקה אופיר. אגב, זו השנה בה היה חיים טופול מועמד לפרס האוסקר על משחקו ב"כנר על הגג" (השחקן הישראלי היחיד שהגיע לכבוד הזה). באופן אירוני, שוב נאלץ קישון לראות את אותו איטלקי, דה סיקה, עולה לבמה ומקבל את הפסלון על בימוי "הגן של פיצי קונטיני".

נכון שקשה לתאר, אבל אז, בתחילת שנות השיבעים, מועמדות של ישראל לאוסקר לא היתה כזה ביג דיל. בסופו של דבר היינו מועמדים שלוש שנים ברציפות! שנה אחרי "השוטר אזולאי", ב- 1972, היה מועמד לאוסקר סרטו של משה מזרחי, "אני אוהב אותך רוזה" לפרס אבל הפסיד אותו לבמאי הצרפתי הנחשב לואי בונואל שזכה על בימוי "סוד הקסם של הבורגנות". ושנה אחר כך, ב- 1973, חזר שוב משה מזרחי לשטיח האדום, הפעם עם "הבית ברחוב שלוש" ושוב נאלץ לראות איך במאי צרפתי נחשב (במקרה הזה פרנסואה טריפו שזכה על בימוי "לילה אמריקני") עולה על הבמה ומקבל את הפסלון.

[*]

כנראה שמזרחי הבין שהאקדמיה האמריקאית אוהבת את הצרפתים והחליט לביים שם. ואכן, ההימור הצליח, מספר שנים מאוחר יותר, ב- 1977 עלה מזרחי על הבמה וקיבל את הפסלון (הישראלי היחיד שקיבל אוסקר נכון לכתיבת שורות אלו) על בימוי הסרט הצרפתי "כל החיים לפניו". באותו רגע, ישב באולם במאי ישראלי אחר, מנחם גולן, שגם היה מועמד לפרס האוסקר בקטגוריית הסרט הזר על בימוי "מבצע יונתן".

כמעט עשור עבר מאז, ורק בשנת 1984 זכינו למועמדות נוספת, האחרונה לפני זו של "בופור", סרטם של האחים אורי (תסריט ובימוי) ובני (תסריט) ברבש, "מאחורי הסורגים". עכשיו כולנו תקווה שלא נאלץ להמתין עוד 20 שנה לכבוד להיות מועמדים.