יום הקולנוע הישראלי: ההמלצות והאזהרות של כתבי האתר

המלצות

אמריקה - סרטו החדש של אופיר ראול גרייצר מגיע 6 שנים לאחר "האופה מברלין" שזכה ב-7 פרסי אופיר. העלילה עוקבת אחר איליי (מיכאל מושנוב בתפקיד חזק), מאמן שחייה ישראלי שעבר לארה"ב ונאלץ לטוס לישראל לאחר מות אביו כדי לטפל במכירת בית ילדותו. שם הוא מחדש קשר עם חברו מילדות יותם ומכיר את ארוסתו איריס (אושרת אינגדשט המצוינת). מלודרמה מוצלחת ועשויה היטב, עם הופעות משחק טובות, שצולחת לחלוטין את מבחן הסרט השני. (אלעד שלו)

השחיין - סרטו המבריק של אדם קלדרון על שחיין בנבחרת הלאומית המגלה את מיניותו תוך כדי מחנה אימונים. סרט צבעוני עם ויזואליה מהממת בכיכובו של עומר פרלמן ("שבאבניקים"). (רון פוגל)

בחורים טובים - הלהיט הקולנועי הגדול של שנת 2022 עם למעלה מ-300 אלף צופים. ארז תדמור, אולי הבמאי הפורה בישראל בימינו, מביים בחן רב קומדיה על שידוכים בחברה הדתית. מדובר בסרט נבון שלא מתחנף לרגע לצופה, סרט מצחיק ומרגש עם משחק מצוין של עירית קפלן ,ליאנה עיון ועוד. (רון פוגל)

ילדים של אף אחד - סרט חדש של ארז תדמור על בית אומנה לילדים זנוחים שנמצא בדרום תל אביב. מבוסס על ספרו המרגש של יהודה אטלס בכיכובם של תיקי דיין הנהדרת, יעקב כהן המצוין ורועי אסף, מבכירי השחקנים בישראל כיום. (רון פוגל)

אני לא – סרטו הדוקומנטרי של תומר הימן מספר את סיפורו של אורן לוי, שאובחן כלוקה באספרגר, חולם להיות במאי והולך כנגד כל ההגדרות שהחברה מגדירה אותו. הסרט מציג דיאלוג פתוח, נוקב ונוגע ששואל שאלות מהותיות על תפקיד ההורות. עם נושא מרתק ועריכה מוקפדת ואלגנטית תוך הקפדה על כבוד הגיבורים, הימן מציג קולאז' קולנועי מהפנט שחובה לצפות בו. (רוני שוורץ עמילוב)

הארוחה - דרמה מעניינת בחלקה על זוג עולים מרוסיה שדרכיהם מצטלבות עם כמה בורגנים עשירים .הכל יגיע לקרשנדו סופי בארוחת ערב מרה ונמהרת. בעיקר שווה בגלל התגלית יוליה טגיל שמחשמלת בהופעה נהדרת. הופעת בכורה קולנועית מספקת לקרן פלס. (רון פוגל)

איפה אנה פרנק? - סרט האנימציה של ארי פולמן מהווה הומאז' יפה לדמיון של אנה פרנק שהצליח להקל, ולו במעט, את החוויות הקשות שעברו עליה. גם אם אין בו את החדשנות שהייתה ביצירת הדוקומנטרית פורצת הדרך של פולמן – "ואלס עם באשיר" או את פרץ החדשנות שהיה ב"כנס העתידנים", מדובר בסרט מרתק ויפהפה ש-8 שנות העבודה בהן פותח ניכרות בכל פריים ממנו. (יעל מאורר אליאב)

הבשורה על פי יהודה- דן וולמן הוותיק מביים פנינה של סרט, המבוסס על ספרו של עמוס עוז. בחור צעיר הופך למטפלו של אדם מבוגר ונרגן ותוך כדי כך מתאהב בבתו וגם לומד שיעור בפוליטיקה ובהיסטוריה. סרט שמוכיח כמה דורון תבורי הוא שחקן אדיר. טקסט מבריק שבידיו האמונות של וולמן הופך לאחד הסרטים הנבונים שנעשו בארץ בשנים האחרונות. (רון פוגל)

עקרה - סרטו של מרדכי ורדי מוביל אותנו לשאלות אקטואליות, מעורר לבטים ודילמות המציפות שאלות על אמונה והשגחה אלוהית ועל הקשיים המתעוררים בהבנת טוב ורע, טהור וטמא. עבודת השחקנים אמינה נוגעת ומדויקת. סרט נוגע ומרגש, אינטלקטואלי ובועט. (רוני שוורץ עמילוב)

יותר ממה שמגיע לי - סרטו האוטוביוגרפי של פיני טבגר המבוסס על סרטו הקצר "פנחס". התבגרות של ילד בצפון הארץ ויחסיו עם אמו קשת היום ועם השכן החב"דניקי, שמלמד אותו לעלות לתורה. סרט צנוע על התבגרות ועל הקושי שבלהיות שונה. אנה דוברוביצקי עוצרת נשימה ויעקב זדה דניאל משתבח מסרט לסרט. (רון פוגל)

יוני 0 - סרטו של הבמאי האמריקאי ג'ייק פאלטרו לפי תסריט של תום שובל ("הנוער") משלב בין שלושה סיפורים שכולם סובבים סביב הוצאתו להורג של אדולף אייכמן. הסרט מעניין בחלקו, השחזור התקופתי אמין והמשחק של השחקנים ובמיוחד של צחי גראד ועמי סמולרצ'יק מצוין. (רון פוגל)

כאילו אין מחר - סרט שלא יכול להותיר את הקהל אדיש. הוא מנסה לזעזע (לעיתים בכוח), מכיל סצנות רבות של סקס, סמים, אלימות, ניצול רגשי וגופני, הרס עצמי וחרדה קיומית ומציב מראה שחורה בפני הקהילה הגאה. זה סרט מהסוג שראינו מעטים כמותו בישראל, כזה שמרתק לכל אורכו ונשאר עם הצופה הרבה לאחר סיומו. יצירה נוקבת ולא מתפשרת, גם אם לא שלמה, עם סצנת סיום מצוינת ולופתת. (אלעד שלו)

ולריה מתחתנת- סרטה המדהים של מיכל ויניק על כלה אוקראינית שמגיעה לישראל ומחליטה להפר את החוזה עם בעלה לעתיד. לנה פרייפלד מתפוצצת על המסך כאחותה של אותה כלה מיועדת. סרט קלסטרופובי ומעיק. בימוי רגיש ועוצמתי .חובה לראות! (רון פוגל)

בתולים - דרמת התבגרות מטלטלת של מאור זגורי על התבגרות בדרום הארץ ויחסי אהבה- שנאה בין הגיבור לבין הוריו ואחיו הקטן. סרט שהוא שילוב בלתי אפשרי בין "אסקימו לימון" ל"מרד הנעורים". צילום עוצר נשימה וסצנות ארוכות באופן יוצא דופן לקולנוע הישראלי. (רון פוגל)

קריוקי - סרט שעוסק באשליות ובמסכות ובסיפורים שאנשים מספרים לעצמם כדי להרגיש טוב עם עצמם. הייתי שמח אם הבמאי משה רוזנטל היה מעז יותר, אולם המכובדות השורה על הסרט מאפשרת לו להעמיד בפני הצופה שאלות לא פשוטות ולהציב בפני הצופה מראה החושפת את עליבות הפרבר. "קריוקי" הינו פנינה קולנועית ישראלית שמכבדת את הצופה. (רון פוגל)

מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם - סרט בתוך סרט בתוך סרט שאינו מתפתח לפי נרטיב רגיל. סרטו של דני רוזנברג מהווה אתגר לצופה. זהו סיפור לא קוהרנטי שמסתובב כסביבון ואינו מתקדם בצורה לינארית. אחד היתרונות בסרט הוא הליהוק המופלא של מי שמגלמים את בני משפחתו של הבמאי. המנחה רוני קובן בתפקיד אדיר של הבמאי שאינו בטוח בדרכו, המפיק מארק רוזנבאום נפלא כאביו הנרגן של הבמאי ונועה קולר נהדרת כרגיל כאשתו. (רון פוגל)

אזהרות

חומוס full טריילר - ג'וני, הייטקיסט (מיכאל מושונוב) שמנסה לברוח מצילו של אביו המאפיונר (מוני מושונוב), אך כאשר אויבו המושבע של האב מאיים להרוס את חתונתו של הבן, הוא נאלץ לשתף פעולה עם דמות סטריאוטיפית אחת אחרי השנייה. הדבר היחיד שיותר מייגע מהדמויות, מהאקספוזיציה המיותרת של כל דמות, ומהתוכן השיווקי - היא המוזיקה הרפטטיבית המתישה. (מתן יניב)

עולה לראש - הומור הנונסנס של 'ערוץ הכיבוד', לא מחזיק מהלך שלם של סרט קולנוע. הבעיה נעוצה בכך שהשלושה לא מבינים את כוחה של עלילה, הם לא מבינים שקולנוע הוא תהליך רגשי שהקהל עובר עם דמויות אותן הוא לומד לאהוב, הם לא מבינים שמדובר ביותר מבדיחה על הסיטואציה, אבל מעבר לכך - הם אפילו לא מנסים. (מתן יניב)

השכן שלי אדולף - הכוונות הטובות, ערכי ההפקה הגבוהים והמשחק הראוי של שני השחקנים המרכזיים אינם יכולים להציל את "השכן שלי אדולף", בעיקר בשל הטון הלא ברור של הסרט שלא החליט איזה סרט הוא. הדבר השאיר אותי אדיש לגבי האירועים שהתרחשו על המסך. סרט בעל פוטנציאל רב, שאינו ממומש. (אור פז)

אזרח מודאג – בן ורז הם זוג גייז תל אביבים, שעובר לגור בשכונת נווה שאנן עמוסת הפליטים, מהגרי עבודה, הומלסים ועובדות - ומשם מתפתח המקרה לטרגדיה של ממש. הבמאי עידן חגואל לועג בעוקצנות לדמויות שמנסות להראות עד כמה הן נאורות ולא גזעניות. הבעיה היא שהחצים שנורים הופכים מובנים מאליהם לאחר זמן מה והסרט דורך לעיתים במקום ולא ממצה את מלוא הפוטנציאל שלו. כך מה שיכלה להיות סאטירה קצרה ומוצלחת, הופכת לתסריט שלא מחזיק על כתפיו סרט באורך מלא. (אלעד שלו)

החבר השמן שלי - רציתי להיות בעד "החבר השמן שלי" - זהו סרט ישראלי בתקציב נמוך, נמצא בז'אנר האהוב ולא מספיק נוכח בקולנוע המקומי של קומדיה רומנטית וברור שנעשה מתוך לב וכוונות טובות ומתוך סיפור האהבה האישי של הבמאי גודיס שניידר ואשתו התסריטאית. הבעיה היא שהתוצאה היא כה חובבנית, התסריט דל וללא כל רקע על הדמויות, הצילום והעריכה לא אחידים ולפעמים ישנן תקלות מביכות – כך שהתוצאה פשוט לא מספיק טובה. (אלעד שלו)