סקירות פסטיבל חיפה: הבית שלנו, הבוס הטוב, הזייפן ועוד

הבית שלנו

הסרט "הבית שלנו" עונה על כל ההגדרות אליהן מצפים מ"סרט פסטיבלים" – שתיקות ארוכות, קצב איטי, נופים יפהפיים בחלק נידח של העולם וסיפור עדין ללא תפניות משמעותיות ועם לא מעט סימבוליזם. אבל בעוד שבמקרים רבים סרטים מסוג זה נדמים כהתחכמות ארט-האוסית ממוחזרת, סרט הביכורים של הבמאי הבוליביאני אלחנדרו לואיזה גריסי מצליח לחמוק מכל המכשולים, להיות שובה עין ולב, מרתק ומרגש לכל אורכו ולספר סיפור אינטימי וגלובלי בו זמנית על אהבה, זיקנה, משבר האקלים ועל הדור שהולך ונעלם ועימו נעלמים המסורת והכפרים של פעם לטובת הערים המתועשות.

הסרט מספר את סיפורם של זוג מבוגר, וירחיניו וסיסה, שחי לו בבקתה מבודדת בהרי האנדים בבוליביה. רוב תושבי המקום כבר עזבו, צעירים אין כלל באזור והגשם ממאן להגיע וגורם ליבולים למות וללמות לרעות מרחקים ארוכים על מנת לגמוע מים. כאשר הנכד מגיע לביקור ומנסה לשכנע אותם לעבור לעיר הגדולה הסבתא קשובה אליו, אך הסב מפקפק במניעיו ומסרב לשמוע על אפשרות לעזוב את אדמתו. גם שיעול טורדני ומחלה שהוא מסתיר מאשתו לא ישכנעו אותו. אלו הם כל חייו שהוא מכיר ובעיר הגדולה אין לו פרנסה או תכלית.

בעדינות מתאר גריסי את מערכת היחסים היפה והאוהבת בין וירחיניו האיכר העקשן לאשתו, את החיים בשולי השוליים ואת עבודת האדמה שמעניקה טעם ומשמעות לחיי היושבים בה. נושא ההתחממות הגלובלית מקבל משמעות מוחשית מאי פעם כשהוא מציג את החלשים והעניים הראשונים שנפגעים ממנה. זוהי דרמה רגישה ומרגשת מבלי להיגרר לסנטימנטליות או לקלישאתיות, מצולמת להפליא ומגובה בהופעות משחק חזקות של צמד השחקנים הראשיים. שווה לראות על מסך גדול. (מבקר: אלעד שלו)

הקרנות נוספות: יום חמישי 13.10 בשעה 15:00, אודיטוריום; יום שבת 15.10 בשעה 10:15 אודיטוריום

הזייפן

"זיופים הם יצירות אמנות זעירות" אומר היהודי סיומה שונהאוס למפעילו בשנת 1942 בתחילת הסרט. ואכן, מבחינתו הוא אמנם אינו מגשים את חלומו ללמוד אמנות, אך במקום הוא מתאמן על יצירות אמנות מסוג אחר, זיוף דרכונים. עבורו זוהי צורת הישרדות וכרטיס היציאה שלו מהסיוט בו הוא נתון. הסרט מתמקד במאורעות שעברו על שונהאוס משנת 1942 ועד הרגע בו סיים לזייף את "כרטיס היציאה" שלו. בתקופה זו הוא חי ללא משפחתו שעברה טרנספר ויחד איתו בדירה מתגורר יהודי נוסף בשם דט. שונהאוס עובד במפעל ייצור עד שהצעה מפתה, לזייף דרכונים, הופכת את חייו. כדי ליהנות, חברו דט והוא מתחזים לחיילים גרמנים וכך פוגש שונהאוס את גרטה היהודייה, בה הוא מתאהב עד כלות. הוא מחזר אחריה, נותן לה את תלושי מזונו והשניים הופכים לזוג. אך הסיכון גדול מדי, הטבעת סביב צווארו הולכת ומתהדקת וזה רק ענין של זמן עד שיגלו את מעשיו. הסרט מבוסס על ספרו של שונהאוס, "הזייפן", בו מתועד סיפור הישרדותו האישי. שונהאוס שנפטר בשיבה טובה בגיל 92 הצליח לחצות את הגבול מברלין לשווייץ באמצעות דרכון גרמני אותו זייף וכך חייו ניצלו. הסרט מבויים על ידי מגי פרן (שגם כתבה את התסריט) בצורה קצבית, מותחת ללא רגע דל וישנה אמפתיה רבה כלפי הדמות הראשית. מאידך, המחסור במבע הרטרוספקטיבי על התקופה שלפני שהיה צריך לבוא לידי ביטוי בסיפור ילדותו וגירוש משפחתו מעיב על הנרטיב. פרט לכך, משחקם של כלל השחקנים הוא מצוין. ג'ונתן ברלין שמגלם את דט וגם לונה ודלר שמגלמת את גרדה אמינים ומשחקם טבעי מאוד. אך הסרט נשען בעיקר על כתפיו של לואי הופמן הנאה שמגלם את שונהאוס. הופמן הצעיר שמוכר מהסדרה "אפל" בנטפליקס פשוט כובש ומרגש. הוא הברקה ליהוקית ואני מחכה לצפות בפרויקטים נוספים של הבחור המוכשר הזה. (מיכל ליבר רונן)

הקרנה נוספת: יום שבת 15.10 בשעה 17:30, אודיטוריום

[*]

הבוס הטוב

"הבוס הטוב" נחשב לאחד הסרטים המדוברים של הקולנוע הספרדי בשנים האחרונות. יעידו על כך 20 המועמדויות שלו לפרס הגויה (האוסקר הספרדי), שיא של כל הזמנים. סרטו של הבמאי פרננדו לאון דה אראונה מגולל את סיפורו של בעל חברה שמייצרת מאזניים לשקילה, בגילומו של חאבייר ברדם הנהדר. במהלך העלילה, שמתפרסת על פני שבוע שלם – נקלע הבוס למשבר בכמה "אגפים" של חייו: האישיים והעסקיים תוך שהוא מנסה לפתור אותם בדרך היחידה שהוא מכיר – בניהול קר, כריזמטי ויש שיאמרו גם מרושע.

זה לא מפתיע שהאקדמיה הספרדית והביקורות התאהבו בהופעה של ברדם. מי שלא אחת גילם במהלך הקריירה שלו את דמות הדחוי ("לפני שהלילה יורד"), האומלל ("ביוטיפול") וקשה היום ("ימי שני בשמש", אותו גם ביים אראונה), מצליח בעזרת האכזריות המהפנטת בה הוא מגלם את מנהל המפעל הקפיטליסטי, לגרום לנו להאמין בצדקת דרכו.

יחד עם זאת כמות המועמדויות של הסרט לפרסי הגויה מוגזמת, שכן מדובר בסרט נחמד אך לא כזה שראוי לשבור שיאים. דמויות בגילומן של שחקנים בעלי שיעור קומה, כמו מנולו סולו – אינן מפותחות לגמרי ומעניין היה לראות את העלילה צוללת יותר לעומק של שאר המשתתפים במשחק המנוכר. עם זאת, יכולתו של ברדם לכבוש כל סצנה וסצנה בדרך יוצאת דופן, שווה לגמרי את הצפייה. (רותם שרון)

הקרנה נוספת: יום שבת 15.10 בשעה 12:15, אולם רפפורט

פאקינג בורנהולם

גיבורת הסרט היא מאיה שיוצאת עם משפחתה לחופשה באי דני בורנהולם יחד עם בן זוגה לשעבר, דויד, בנו וזוגתו החדשה. דויד וזוגתו הצעירה בתחילת הקשר ונראה כי התשוקה ביניהם בוערת ואילו בין מאיה ובעלה, הוברט נראה כי הלהט נעלם כלא היה. בנוסף, ניכר כי בין מאיה לדויד ישנם רגשות לא פתורים שמרחפים בחלל האוויר. נקודת המפנה בטיול מתרחשת באחד הלילות כשקורה מקרה בין הבנים. מאיה היא היחידה שמנסה להגיע לשורש האמת ומאשימה את עצמה בכך, אך האמת מסתמנת ומאירה את המקרה באור שונה. המקרה הזה הופך את חייהם של הארבעה ובעיקר את מאיה, שחשה קרועה בין חייה האפרוריים לבין תשוקתה וחושפת סודות שמעיבים על פני השטח.

למרות שישנו חלק מסוים מפוספס ולא סגור, הבימוי הקצבי והמרגש מצליחים לכבוש ולכפר על כך. מרגישים את מגע היד הנשי של אנה קאזיאק (שגם כתבה את התסריט יחד עם פיליפ קספראשק) לאורך הסרט. נקודת המבט הנשית שמעלה את סוגיית המצפון האימהי והביטול העצמי למען המשפחה מאוד דומיננטית. הדמות הראשית, אניישקה גרוחובסקה (תשננו את השם – היא נפלאה) שמגלמת את מאיה שופעת כריזמה וחן ולכן ההזדהות עם דמותה מאוד טבעית ואמינה כולל השינוי שעוברת דמותה לאורך הסרט. המשחק הנפלא, הצילום הנהדר יחד עם המוזיקה הקלאסית שופעת הכינורות של יז'י רוגייביץ' יוצרים יחד סרט מרגש, אמיתי ואנושי. "פאקינג בורנהולם" מכיל תובנות על אימהות, משפחתיות, כנות ומסרים שממשיכים להדהד פנימה גם אחרי הצפייה בו. והסצנה בה מאיה מצולמת כשהיא צפה במים היא אחת היפות שראיתי. כדאי לא לפספס! (מיכל ליבר רונן)

הקרנה נוספת: יום שבת 15.10 בשעה 15:00, אודיטוריום

כל ההקרנות באתר הפסטיבל. לכל הכתבות מפסטיבל חיפה >> לחצו כאן