לקראת טקס האוסקר 2024: הזוכים הצפויים והסרטים שהיינו רוצים שיזכו

סרט האנימציה

הזוכה – הילד והאנפה - יצירתו האחרונה של אמן האנימציה היפני האגדי והאייקוני הייאו מיאזאקי, שחזר אל עשייה קולנועית בגיל 83 אחרי פרישה של עשור. בארה"ב מכנים אותו הוולט דיסני היפני ואפילו יש פארק שעשועים המבוסס על יצירתו ביפן. "הילד והאנפה" הוא לא משיאי יצירתו של הקולנוען האגדי, שממחזר את יצירותיו השונות ואת המסרים השונים שלו בדרך לא ממש מקורית או מעניינת באמת, אבל זהו עדיין סרט יפה ששימח את מעריציו.

הלוואי ויזכה – חלום של רובוט – יצירה קולנועית מפתיעה בייחודיות שלה שביים פבלו ברגר הספרדי, על ידידות בין כלב לרובוט בשנות ה-80 בניו יורק. בניית העולם היא ייחודית ומתארת סיפור חברות מרגש ומתעסקת בצורה באמת מעניינת באובדן ומעגל החיים. הסרט מציג בבתי הקולנוע בישראל והוא מומלץ בחום. אשמח גם אם יזכו "ספיידרמן: ברחבי ממדי העכביש" המרהיב או "נימונה" הממזרי והקווירי של נטפליקס.

הסרט הבינלאומי

הזוכה – אזור העניין – יצירתו המאתגרת של ג'ונתן גלייזר על משפחתו של רודולף הס המתגוררת בסמוך למחנה ההשמדה אושוויץ ונהנית מהחיים הירוקים בטבע בין צעקה, ירייה ואפר בשמים או בנהר. הסרט כבר זכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן האחרון ובדרך להעניק לראשונה פרס אוסקר בקטגוריית הסרט הבינלאומי לבריטניה.

הלוואי ויזכה – חדר המורים – יצירה גרמנית אינטנסיבית ועוצרת נשימה המתרחשת בבית ספר. קרלה היא מורה צעירה שמחליטה לחשוף מי אחראי לסדרת גניבות בבית הספר, כאשר אחד התלמידים שלה חשוד במעשה. דברים כמובן הולכים ומסתבכים. השחקנית הראשית לאוני בנש בהופעה קולנועית ממגנטת.

שחקן משנה

הזוכה – רוברט דאוני ג'וניור – המגלם את הפוליטיקאי המושחת לואיס סטראוס בסרט "אופנהיימר". דאוני ג'וניור מספק כאן את אחת ההופעות הטובות ביותר בקריירה הקולנועית שלו והגיע הזמן להעניק לו אוסקר. הלוואי ויזכה – ריאן גוסלינג – רק כדי לראות איך הקהל יגיב לזכייה שלו על התפקיד המצחיק מאוד שלו בסרט "ברבי". הייתי רוצה שיהיו מועמדים וגם יזכו: צ'ארלס מלטון על תפקידו המרגש כגבר שהתחתן בגיל נעורים עם אישה המבוגרת ממנו שניצלה אותו מינית בסרט "הצצה ליחסים" או וויליאם דפו המספק מתחת לאיפור כבד הופעה מרגשת ב"מסכנים שכאלה" ומוכיח בפעם המי יודע כמה איזה שחקן אדיר הוא. אבל חברות וחברי האקדמיה לא הרגישו כמוני ושניהם לא מועמדים, וחבל. שניהם בהחלט עדיפים על מארק רופאלו ("מסכנים שכאלה") הבלתי נסבל.

שחקנית משנה

האמת, כולן נפלאות וראויות אבל הזוכה הוודאית וגם הייתי רוצה שתזכה היא האחת והיחידה השחקנית דאווין ג'וי רנדולף על "נשארים לחג". השחקנית הנהדרת הזאת מצליחה להצחיק רק בעזרת מבט קטן אחד, לשבור לצופים את הלב ברגע לא צפוי ולאחות אותו לאחר מכן שוב פעם. כבר הגיע לה לזכות על תפקיד משנה עסיסי בסרט "קוראים לי דולמייט" (2019) והיא אפילו לא הייתה מועמדת עליו. אם היא לא תזכה, זה יהיה פשע נגד האנושות.

שחקן ראשי

הזוכה - קיליאן מרפי – השחקן האירי מחזיק את הסרט "אופנהיימר" כמעט לכל 180 הדקות ומצליח לעורר לחיים את דמותו של מדען האטום השנוי במחלוקת. הוא כבר זכה בגלובוס הזהב, בפרס איגוד השחקנים ובפרס האקדמיה הבריטית. כולם כמעט מצביעים גם לאוסקר. אם לא תהיה הפתעה, שחקן האופי הנפלא הזה, שבדרך כלל מפליא בתפקידי משנה, יזכה בפרס הנחשק.

הייתי רוצה שאם תהיה הפתעה של הרגע האחרון, פול ג'יאמטי יפתיע ויזכה בפרס השחקן הטוב ביותר על תפקידו בקומדיה האנושית "נשארים לחג". הייתי רוצה שבמקום בראדלי קופר על תפקידו הלא אמין ב"מאסטרו" יהיה מועמד אנדרו סקוט על הופעתו קורעת הלב בסרט "כולנו זרים", המוקרן ביום שלישי הקרוב ה-12.3 בסינמטק תל אביב. מדובר באחד הסרטים הטובים ביותר של השנה החולפת.

שחקנית ראשית

הזוכה – לילי גלדסטון – ובכך תרבות ה-woke תעניק פרס שחקנית ראשית למי שבעצם עושה תפקיד משנה בסרט "רוצחי פרח הירח". גלדסטון שחקנית טובה והיא עושה את המקסימום האפשרי בתפקיד שמרטין סקורסזה העניק לה, אבל האקדמיה תעניק לה פרס רק בגלל שהיא הילידה האמריקאית הראשונה שמועמדת לפרס ולא בגלל שהיא ראויה לו.

צריכות לזכות – אמה סטון על תפקיד נועז, חד פעמי ובלתי נשכח ב"מסכנים שכאלה" או סנדרה הולר כסופרת החשודה ברצח בעלה במותחן המבריק "אנטומיה של נפילה". שתיהן מופיעות לכל אורך הסרטים בכיכובן, הן הלב והמרכז של הסרטים ומספקות הופעות בלתי נשכחות שצריך ללמוד בבתי ספר למשחק. מה שאי אפשר לכתוב על גלדסטון והתפקיד החיוור שלה.

במאי

הזוכה – כריסטופר נולאן – הגיע הזמן לתת לו את הפרס אחרי שלל היצירות הקולנועיות המרשימות שלו מסרט הפריצה שלו "ממנטו", דרך סרטי באטמן, "התחלה", "בין כוכבים" ו"דנקרק" (אנחנו סולחים לו על "טנט" ו"יוקרה") . זהו לא פרס ניחומים כי "אופנהיימר" באמת סרט ראוי שמצליח להחזיר עטרה ליושנה ולהחזיר את הכבוד לסרטי האוסקרים התקופתיים ההוליוודיים הקלאסיים. נולאן עושה זאת עם סרט טוב ורלוונטי באופן טראגי למציאות שלנו, סרט שעוד ילמד וייזכר במשך שנים רבות.

הייתי רוצה שתזכה - ז׳וסטין טרייה הבמאית של "אנטומיה של נפילה", הסרט הטוב והחכם ביותר של השנה החולפת. לבמאית הצרפתייה, שסרטה זכה בדקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון, אין סיכוי, אבל עבורה עצם המועמדות לפרס האוסקר היא כבר זכייה.

הסרט

הזוכה - "אופנהיימר" – אחרי שיזכה במרבית הפרסים הטכניים, בפרס הבימוי, ובפרסי משחק לשחקן ולשחקן משנה, הסרט הפנומנלי הזה יזכה בפרס ובצדק רב. לראשונה מזה זמן רב סרט תקופתי יזכה, סרט המחזיר אותנו לימים הטובים של ההפקות ההוליוודיות הדרמטיות הגדולות. מדובר ביצירה סוחפת ועשויה לעילא שמצליחה להחזיק את הקהל במתח לכל אורכה והיא ארוכה – 180 דקות שמרביתן דיאלוגים ומונולוגים, אבל נולאן יודע איך להפוך גם ישיבה בבית הלבן או בביתו של מדען לסרט פעולה.

הייתי רוצה שיזכה - בפנטזיה האליטיסטית והאיכותית שלי "אנטומיה של נפילה", יזכה, אבל אני רוצה להאמין שהאקדמיה תספק לו פרס ניחומים בקטגוריית התסריט המקורי. אחזיק לו אצבעות לפחות בקטגוריה הזאת.

לכל הכתבות מטקס האוסקר ה-96 >> לחצו כאן