Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: דרייב

מאת: סביון אינשטיין

הפתיחה לסרטו של הבמאי הדני ניקולאס ווינדינג רפן המבוסס על פי ספרו של ג'יימס סאליס, מעוצבת ככזו הבאה להכריז על סרט קיטשי משנות ה-80 שהכתוביות הוורודות בכתב מחובר בפתיחתו נראות כאילו יצאו מסרט עם מולי רינגוולד. אך אל תתנו לעיצוב ולמוסיקה הפופית להטעות אתכם. מדובר ביצירת מופת מהפנטת, מטלטלת ובלתי צפויה והמתיקות בחצי שעה הראשונה של הסרט נועדה לתעתע בנו ולתפוס אותנו לא מוכנים לשעה וחצי שבאה בעקבותיה.

[*]

במרכז העלילה של ״דרייב״ אנו מוצאים את הנהג נטול השם (ריאן גוסלינג) שעובד כנהג פעלולים בסרטים ומוסכניק ביום ונוהג ברכבי מילוט של שודים בלילה. רפן בוחר להציג אותנו לדמותו של הנהג בסצינת נהיגה ברכב מילוט בה הוא מצטייר כבחור קר רוח הממעט במילים. למשך כל השעה הבאה של הסרט אין שוב אזכור לעיסוק הבלתי חוקי שלו ולמרות שהוא נותר בחור אדיש שלא מרבה לדבר, אנחנו נחשפים לקווים אחרים לדמותו - ״ילד הפלא״, הנאמנות למעסיק ומערכת היחסים העדינה והיפה שהוא מפתח עם שכנתו החדשה (קארי מוליגן המלאכית מ״לחנך את ג׳ני״) והבן שלה. ואנחנו שוכחים את הבחור מההתחלה ואף תוהים מדוע בחר ריפן להכיר לנו אותו לראשונה דווקא כך.

[*]

התפנית בסרט, ובדמותו של הנהג, מגיעה עם שחרורו של בעלה של השכנה מהכלא וחזרתו הביתה המלווה באילוץ של ביצוע שוד להחזרת חובות מתקופתו בכלא. הנהג מתוך דאגה לאישה ולילד אליהם נקשר מציע לסייע ולנהוג ברכב המילוט. השוד מסתבך ואנחנו נסחפים למסע אלים, ברוטאלי וחסר רחמים.

זוהי ללא ספק השנה של ריאן גוסלינג והסרט הזה הוא רק עוד מסמר במדף הפרסים שיצטרך לבנות בביתו עם הגעת עונת הטקסים בתחילת 2012. הגילום המושלם של הנהג נראה אצלו כנטול מאמץ והוא שולט בהגה לאורך כל הסרט.

[*]

הסרט שצולם בלוס אנג׳לס מצולם להפליא - העדשות הרחבות, הסטטיות, התאורה הצבעונית וזוויות הצילום הלא אובייקטיביות שכמעט מדמות את נקודת מבטן של הדמויות השונות. זה אחד מאותם סרטים נדירים שחובה לראות בקולנוע. חלק גדול מהחוויה ומהסיפור ילך לאיבוד במסך הקטן וחבל שתפסידו את פירות העבודה הקשה של רפן וצוותו.

מדובר בסרט עז, חזק ולעיתים קשה לצפייה, אך הוא עדיין טומן בחובו אנקדוטה אחת מאוד משעשעת - לבמאי רפן אין רישיון נהיגה...