Seret מהעבר: 10 שנים לארגו

"ארגו", בבימויו ובכיכובו של בן אפלק שיצא היום לפני עשור, זכה להצלחה מסחרית ולשבחי הביקורת ובשלושה פרסי אוסקר בקטגוריות הסרט הטוב ביותר, תסריט מעובד ועריכה ואף הצליח בקופות עם הכנסות של 232 מיליון דולר. הסרט מבוסס על סיפורו של טוני מנדז (בן אפלק, שעושה כאן תפקיד מצוין), סוכן CIA , שהוביל את מבצע הצלתם של שישה בלבד מכל עובדי השגרירות האמריקנית בטהרן במבצע נועז. הרקע הוא פרוץ המהפכה ששינתה את המשטר באיראן מהנהגה מלוכנית בתמיכת המערב למדינת הלכה מוסלמית בהנהגתו של האייתולה חומייני.

ב"ארגו" מספר אפלק סיפור על גיבור אמריקאי שיוצא למשימה בלתי אפשרית ומצליח. זהו שיר הלל ליוזמה האמריקאית מול סכנה מוחשית. הסרט נפתח באנימציה וקטעי קריינות המתארים את המאורעות באיראן שקדמו למהפכה. בסקירה ההיסטורית הקצרה הזאת מודגש תפקידה של ארצות הברית שיזמה את ההפיכה הקודמת, הפעם של השאה המכהן נגד ראש ממשלתו שהתחזק מדי לדעתו ובני בריתו האמריקאים.

[*]

כך שמצד אחד, מציג הסרט מלחמת תרבות בין המערב ה"נאור" לבין המשטר השיעי ה"חשוך". אך ההתייחסויות בסרט לכישלון המודיעיני העצום של ארצות הברית, שלא ידעה לזהות שאיראן על סף מהפכה, כמו גם אמירות ציניות על תפקידה של ארצות הברית כ"צודקת תמיד", מצילות את הסרט מפשטנות יתר. הסרט חוזר לזמן המהפכה באיראן כדי לומר משהו על מהות האמריקניות, על יוזמה ותושייה, אך גם על כוחם של סיפורים לשנות עולמות.

החלק המעניין ביותר בסרט הוא סיפור הכיסוי של סוכן הCIA ואנשיו. כדי להיכנס לאיראן, הם מספרים שהם מצלמים סרט מדע בדיוני בשם "ארגו". על מנת לשכנע את האיראנים באותנטיות של הסרט, יש צורך בתסריט, ובאנשים מהתעשייה ההוליוודית. כך מגויס למשימה איש הפעלולים והתלבושות ג'ון צ'יימברס (ג'ון גודמן, "ביג ליבובסקי"), שמספק כאן דמות אופיינית, ובמאי יהודי שתהילתו כבר מאחוריו (אלן ארקין, "מלכוד 22"). צמד השחקנים נהנה מכל רגע וכך גם הצופים. כאשר נשאל אפלק על ידי עיתונאי מה פירוש שם הסרט, ארגו, והאם הוא קשור לארגונאוטים מהמיתולוגיה היוונית, הוא אומר שאין לו מושג ואז מוסיף Ar-go-fuck-yourself. על הבדיחה הזאת חוזרים כמה פעמים בסרט עד שהיא הופכת למוטו של הפעולה המסוכנת של החילוץ הנועז. עד כמה שהסיפור הזה נשמע כמו המצאה תסריטאית, מסתבר שבמקרה הזה, האמת מוזרה יותר מהבדיון. הבחירה לקרוא לסרט המבוסס על המקרה האמיתי של חילוץ בני הערובה "ארגו", כשם הסרט המדע הבדיוני המדומיין בתוך הסרט, נותנת לסרט עוד ממד.

הסרט בתוך סרט הזה הופך את "ארגו" ליותר מעוד סרט פעולה הוליוודי עם מסר פשטני מעט שבו האמריקנים תמיד ב"צד הנכון" ומצילים את העולם בזכות התושייה הבלתי נלאית שלהם. יש בו גם עיסוק במיתולוגיות וסיפורים כמבני מציאות. אפלק בורא מחדש את סוכן ה-CIA כמספר סיפורים, במאי קולנוע, שיוצר סרט מדע בדיוני, ז'אנר שהוא תמיד השתקפות במראה עקומה של מציאות.

"ארגו", הסרט הפיקטיבי הוא פנטזיית מדע בדיוני המתרחש במיקום ים תיכוני כלשהו. כפי שמעיד באירוניה הפקיד האיראני שאליו מגיע סוכן ה-CIA המתחזה למפיק הסרט, זהו "המזרח האקזוטי". התפיסה המערבית של ה"אוריינט" כמקום אקזוטי, קסום אך מסוכן, "כוכב אחר" שבו החיים מוזרים ושונים, משתקפת בסרט.

למעשה ההשראה למבצע מגיעה, על פי הסרט, כאשר סוכן ה-CIA שומע מבנו הקטן שהוא צופה בסרט המדע הבדיוני הקלאסי "כוכב הקופים". "ארגו" מסתיים בקלוז אפ על הדמויות מסרטי "מסע בין כוכבים" בחדרו של הבן ובכך מדגיש את הפוטנציאל של סיפורים בדיוניים כמשני ואף מצילי חיים. כפי שאומר סוכן ה-CIA לאחד מאנשי השגרירות: "הסיפור שתספר הוא זה שימנע מהאיראנים להרוג אותך". במשתמע, גם הסיפורים היוצאים מהוליווד הם בעלי פוטנציאל דומה.

הסרט מסתיים בחזרה הביתה בכמה מובנים. אנשי השגרירות שבים לארצות הברית בשלום, וכך מסתיים המבצע שנשאר חשאי שנים לאחר מכן. סוכן ה-CIA חוזר לאשתו (שממנה נפרד) ולבנו הצעיר. בכך חוגג הסרט את החזרה "הביתה" לאמריקה שלמרות מגרעותיה היא הגיבורה האמיתית של הסרט. אם יש כאן ביקורת על המחדלים האמריקנים, הרי שהיא מרומזת, למשל כאשר העובדת האיראנית בביתו של השגריר הקנדי מקבלת מקלט דווקא בעיראק, מקום שגם בו יצליחו האמריקאים להסתבך. כמוצר הוליוודי שמשבח ועוקץ את הוליווד בו זמנית, "ארגו" נשאר סרט אפקטיבי, מותח ואפילו מרגש.