קיק אס: הסרטים הטובים של ג'ייסון סטיית'האם

לוק סטוק ושני קנים מעשנים (1998)

סוף שנות ה-90, איזה תקופה. דיסטורשן, קללות, אלכוהול ודם ללא הפסקה בשורת סרטים שניסו לחקות את הקולנוען פורץ הדרך והחדש קוונטין טרנטינו ובעיקר שנינות שפשוט לא יכולה לחזור על עצמה. אחד המוצלחים שבהם הוא סרטו הראשון של הבמאי הבריטי גאי ריצ'י, שהוא גם סרטו הראשון של סטיית'האם על שוד המתבצע על ידי מומחה להימורי קלפים ושלושת חבריו, שהפסידו חצי מיליון פאונד במשחק קלפים לנוכל מסוכן. "לוק סטוק" הוא סרט שלהכניסו להגדרה ספציפית יהיה חטא בל יתואר. זה לא סרט אקשן, זה לא סרט קומדיה ובטוח לא דרמה, זה הכל מהכל. אמנם סטיית'האם הוא רק חלק מהקאסט ולא השחקן הראשי כמו בסרט הבא ברשימה, אך אין ספק שמבחינתו אי אפשר היה לבקש לסרט בכורה יותר טוב מזה.

סנאצ' (2000)

לפעמים אני תוהה, איך היה נראה הקולנוע ללא בוריס דה בלייד, פראנקי פור פינגרס ושלל הדמויות בסרט הכל כך כיפי הזה. הוא מותח, הוא מצחיק, הוא ההתפוצצות הגדולה של גאי ריצ'י במיטבו. סטיית'האם, שזהו סרטו השני בקריירה, משחק בתפקיד הראשי את ''טורקיש'', יזם קרבות איגרוף בלתי חוקיים חלקלק, שבגלל השטויות שלו ושל חברו הטוב טומי, מתחילות הבעיות להתעורר. סטיית'האם מוכיח כי הוא יכול להיות שחקן ראשי בסרט גדול, גם אם לצידו יש ענקים בדמותם של בראד פיט במבטא בלתי ניתן להבנה ובניסיו דל טורו.

המשלח (2002)

הסרט הראשון באמת בו סטיית'האם הוא הכוכב הבלעדי. הסרט הצרפתי בשפה האנגלית, לפי תסריט של מאסטר האקשן לוק בסון ("ניקיטה"), התפתח בהמשך לעוד מספר סרטי פרנצ'ייז שלא שמרו על הרמה, הקצב והאקשן של הסרט הראשון. "המשלח", שמגולל את סיפורו של פרנק מרטין - איש שתפקידו להעביר חבילות בלי לשאול שאלות - הינו אחד מסרטי האקשן היותר טובים של תחילת שנות ה-2000. הוא אינו מתיימר להיות משהו שהוא לא. אקשן בטעם של פעם, ואפילו עם קורטוב של תסריט נחמד.

הג'וב האיטלקי (2003)

עוד סרט אקשן קצבי ומהנה מתחילת שנות ה-2000, חידוש לסרט בכיכובו של מייקל קיין באותו שם משנת 1969, שהפך במשך השנים לאחד האהובים מבין סרטיו של סטיית'האם. מארק וולברג, אד נורטון, שרליז ת'רון וסטיית'האם עצמו (יחד עם האסטון מרטין המצוחצחת שלו) – נותנים הופעה משכנעת למדי, בסרט שהפך ממזמן לקאלט על כנופיית שודדים הגונבת מטילי זהב ונבגדת על ידי אחד מחבריה. הכימיה הנפלאה בינו לאחרים מראה כי הוא שחקן קבוצתי שיודע את מקומו ביחס לקאסט ולא מפחד מכך. להפך, זה רק מעצים את הדמות המחוספסת שלו.

הגאולה (2013)

סרטו הראשון של התסריטאי סטיבן נייט ("סימנים של כבוד"), הוא לאו דווקא סרט כל כך טוב, כמו שהוא חשוב לקריירה של סטיית'האם. לראשונה בחייו, מגלם השחקן הקשוח דמות די שברירית, ונותן נופך חדש ומעניין לקריירה שלו בתור חייל משוחרר שסובל מטראומה משירותו הצבאי. זה לא סרט שלא ראינו בעבר, אבל לראות את סטיית'האם מספק הופעה דרמטית זה ללא ספק משב רוח מרענן.