פסטיבל הקולנוע ירושלים: ההמלצות של יאיר הוכנר

חגיגות ה-40 של פסטיבל הקולנוע בירושלים יחלו ב-13 ביולי עם אירוע בסדר גודל הוליוודי שאנחנו לא מורגלים לו במחוזותינו. מול קהל של 6,000 צופים וצופות יוקרן סרט הפתיחה, "גולדה" של הבמאי גיא נתיב ובכיכובם של הלן מירן המגלמת את ראשת ממשלת ישראל ולצידה השחקן האמריקאי היהודי, לייב שרייבר המגלם את הנרי קיסינג'ר. שני השחקנים יגיעו לערב הפתיחה. עוד יהיו נוכחים באירוע האחים דארדן הבלגיים, מבכירי הקולנוע האירופאי, וגם הקולנוען האמריקאי זוכה האוסקר, אוליבר סטון שהגעתו לארץ מלווה בשערורייה לאור תמיכתו הפומבית בפוטין וגם אמירותיו האנטי ישראליות בעבר ותמיכתו הבלתי מסויגת בפלסטינים ובאיראן.

הסרט עצמו הוא יצירה קולנועית מרגשת, המתארת את ההתמודדות של גולדה עם מלחמת יום הכיפורים, קרב הישרדות פוליטי וגם קרב אישי מול מחלת הסרטן איתה היא מתמודדת בסתר. הסרט מיטיב להציג את המשבר הפנימי של ראשת הממשלה אותו היא חווה, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רגשית, לעומת המשבר ההיסטורי שמולה עומדת מדינת ישראל בזמן המלחמה הגרועה מכל. עוד משתתפים שורה של שחקנים ישראלים ביניהם ליאור אשכנזי, רמי הויברגר, דביר בנדק, רותם קינן ואוהד קנולר.

לצערי, השחקן האוסטרי פרנץ רוגובסקי הזכור מהדרמה זוכת הפרסים, "חופש מוחלט", לא יגיע לפסטיבל אבל נזכה להנות ממנו בשני סרטים שונים אחד מהשני. הראשון "דיסקו בוי", דרמת הגירה, שהופכת לסרט מלחמה שהופך לסוג של "נהג מונית" בעל נופך מוזיקלי. רוגובסקי מגלם גבר מבלארוס, מהגר לא חוקי שמגיע בדרך לא דרך לפריז, כדי קבל דרכון אירופאי. הוא מצטרף ללגיון הזרים ונשלח לאפריקה. שם הוא מתמודד עם לוחם הנלחם בחברות הנפט הפוגעות בכפר שלו. האלימות מזירת הקרב תחזור עם החייל לפריז ושם במועדון על רחבת הריקוד הוא יתמודד עם תוצאות הלחימה באפריקה. מדובר בסרט מסוגנן, שאיננו אחיד ברמתו אך מספק חוויה קולנועית יוצאת דופן ובמקביל גם נגישה לקהל רחב.

הסרט השני בהשתתפותו של רוגובסקי הוא "מעברים", שיוקרן גם בפסטיבל הקולנוע הגאה באוקטובר. מדובר ביצירה מסחררת חושים ועמוסת רגשות כאשר לצידו של רוגובסקי אפשר למצוא את השחקן הבריטי המושלם בן וישו ("ענן אטלס", Q בסרטי ג'יימס בונד) והשחקנית הצרפתייה אדל אקסרקופולוס, הזכורה מתפקידה הבלתי נשכח מ"כחול זה הצבע החם ביותר". שלושת השחקנים הכל כך מוכשרים מגלמים שלוש צלעות בתוך סיפור אהבה/תשוקה בין זוג הומואים בורגני, מרטין ותומאס הקולנוען ואגאת, מורה צעירה וקצת אבודה. הבמאי הניו יורקי, איירה סאקס ("אהבה היא מוזרה", "תשאיר את האורות דולקים") מציג סרט שהוא מערבולת בלתי נשלטת של רגשות קיצוניים ותצוגות משחק וירטואוזיות של שלושת השחקנים המעולים. אחת החוויות הקולנועיות השרוטות, המצחיקות וגם עצובות שיוקרנו בפסטיבל הוא יצירה ייחודית בשם Hello Dankness”" של צמד האמניות האוסטרליות "סודה ג'רק". מדובר ביצירה שהיא פסיפס מרשים המורכב משלל סצנות וסרטים שהם חלק מתרבות הפופ וההיסטוריה הקולנועית האמריקאית, הזוכים למשמעות חדשה בעקבות השינויים הפוליטיים מאז הבחירות בארה"ב 2016 כאשר טראמפ נבחר, מהפכת ה #MeToo וכמובן מגפת הקורונה. ישנו שימוש מעניין ב-Deep Fake מה שמספק לסרטים הקלאסיים גם טוויסט אנרכיסטי. מסוג הסרטים שפונה דווקא לקהל צעיר יותר, ואיזה כיף שאפשר לראות אותו על מסך גדול בירושלים.

עוד סרט שמתאים יותר לקהל צעיר או קהל חובב מדע בדיוני הוא "מאדים אקספרס". זהו סרט אנימציה-מדע בדיוני, יצירת הביכורים של ז'רמי פראן, במאי סדרות אנימציה ווידאו קליפים. מדובר בסרט מהנה ורווי פעולה שגם בזכות העובדה שהוא קצר באופן יחסי, רק 88 דקות, הוא מאוד אפקטיבי. יש כאן מחוות ברורות ל"רובוקופ", "בלייד ראנר" "A.I" ועוד שלל יצירות קולנועיות מדע בדיוניות העוסקות בהתמודדות של אנדרואידים בעלי תובנה ורגש אנושיים. הסרט הוקרן בפסטיבל קאן האחרון והוא מספק לצופים שלו חווית פילם-נואר מותחת ומבדרת. לאוהבי הז'אנר מדובר בסרט חובה.

"20 אלף מינים של דבורים" הוא סרט הביכורים המופלא של אסטיבליז אורסולה סולגורן, שהשתתף בתחרות הרשמית של פסטיבל ברלין וזיכה את השחקנית הצעירה בת ה-10, סופיה אוטרו, בפרס למשחק הראשי הטוב ביותר. מדובר בדרמה משפחתית פסטורלית. הסרט צולם בחבל הבאסקים שבצפון ספרד, ועוקב אחר חופשת הקיץ של אם ושלושת ילדיה. על רקע סביבה כפרית שמרנית לוסיה בת השמונה אינה יכולה לשמור עוד את הסוד שבליבה. סולגורן, שזהו סרטה הארוך ראשון, יוצרת דרמה שטופת שמש וחשופה באופן רגשי. היא לוקחת את הקהל למסע קולנועי אינטימי כאשר היא מתארת את עולמן של גיבורות הסרט. בת, אם, סבתא והנשים השונות החיות בכפר הבסקי שבו הן הכוח המניע והשולט, מגוונות ושונות כמו המינים הרבים שיש לדבורים. הבמאית/תסריטאית מטפלת בנושא בעדינות ויוצרת תחושה טבעית, לעיתים על סף ההתבוננות. התגלית סופיה אוטרו מספקת כאן הופעה קורעת לב שלא תשאיר עין אחת יבשה בתום הסרט. הסרט יוקרן גם בפסטיבל הקולנוע הגאה באוקטובר.

עוד מפסטיבל ברלין 2023, "בריכת האינסוף", סרטו החדש של ברנדון קרוננברג (הבן של דיוויד), המתגלה כאחד הסרטים השנויים ביותר במחלוקת בשנה האחרונה. מצד אחד מדובר ביצירה נטולת פשרות, עמוסת אלימות, הומור שחור, מיניות מתפרצת והמון ביקורת סאטירית, אך נראה שאיפשהו בדרך משהו קצת השתבש, נמרח יתר על המידה ולא מרגיש כל כך מקורי כמו שהיוצר שלו היה רוצה שנחשוב. עדיין מדובר בסרט שלא ייצא לכם מהראש תקופה ארוכה. סיפורו של סופר כושל היוצא עם זוגתו לחופשה בכפר נופש פסטורלי במדינה טוטליטרית נטולת זכויות אזרח. תאונת דרכים תשבש את הכל. הליהוק של אלכסנדר סקארסגארד, האל הנורדי, קצת מוזר כאדם רופס וכושל. מי שגונבת ממנו את ההצגה היא מיה ג'ות, מלכת סרטי האימה החדשה ("X") בתצוגת משחק פסיכית לחלוטין.

ההפך המוחלט מ"בריכת האינסוף" המאתגר הוא "אלף ואחד" הנגיש שכל רצונו הוא לספק לקהל הצופים חוויה מלודרמתית מהנה ונגישה. לא מפתיע שהסרט גם זכה בפרס הגדול בפסטיבל סאנדנס האחרון. סרט הביכורים של איי. וי. רוקוול הוא גם סרט אישי על אם ובנה, אבל הוא גם סרט ניו יורקי, על ג'נטריפיקציה ועל שינויים ומהפכות חברתיות. הוא מתחיל בשנות ה-90 ומסתיים בימינו. על אף שיש לנו נופך של אפוס, הוא יצירה אינטימית על שינויים בחייהם של אם שחורה קשת יום ובנה. התוצאה היא דיוקן של עיר ושל אישה שלוקחת את גורלה בידיה. הסצנה הסופית לא תשאיר אתכם אדישים. רוקוול שגם כתבה את התסריט מצליחה לזגזג בין ביקורת חברתית, לדרמה אישית כאשר הליהוק של הזמרת טנאיה טיילור הוא לדעתי הצנועה הברקה אמיתית כי היא מצליחה ליצור דמות רבת רבדים ומורכבויות.

עוד סרט מסאנדנס הוא "ריקוד חגיגי", דרמה נשית אינטימית שהשתתפה בתחרות הרשמית. בעקבות היעלמות אחותה, ג'אקס, בעלת שורשים ילידים-אמריקאיים, חוטפת את אחייניתה מבית הסבא הלבן שלה והשתיים יוצאות למסע כדי להגיע לטקס ריקוד מסורתי שהאם הנעדרת הייתה רוקדת בו. בתפקיד הראשי לילי גלדסטון ("רוצחי פרח הירח"). סרטה המרגש של אריקה טרמבלי מצליח לאגד לתוכו מספר נושאים מורכבים יחד בצורה מכבדת ומעוררת השראה. היא שוזרת אל תוך דרמת המתח המשפחתית נושאים כמו זהות קווירית, זהות אתנית, אחוות נשים ומאבק על זכויות הילידים בארה"ב. כמו כן היא מעלה נושא אקטואלי - היעלמותן של נשים החיות בשמורות. למי שיפספס את הסרט בירושלים תהיה הזדמנות להנות ממנו באוקטובר בפסטיבל הקולנוע הגאה.

לחובבי האמנות והפילוסופיה יוקרן סרט האנימציה הסיני, "אקדמיה לאמנות 1994" של ג’יאן ליו. התוצאה היא המון התפלספויות ברומו של עולם על הסתירות הבלתי מתיישבות בין הקידמה והתרבות המערבית עליה חולמים הסטודנטים לאמנות, לעומת האקדמיה השמרנית המנסה בכוח לשמר את המסורת המזרחית הסינית. כמו המון סרטים סיניים גם כאן יש את האינדיבידואל לעומת החברה. הסרט משלב סיטואציות מהחיים לצד רגעי זרם תודעה פילוסופיים ומונולוגים ושיחות בלתי נגמרות בעלות הבלחות חדות של הומור. נראה שעצם חשיבותו של הסרט הוא קיומו.

מכל הסרטים שצפיתי עד כה נהניתי, חוץ מסרט אחד: "מוזיקה" של הקולנוענית הגרמניה אנג'לה שנלק הוא אחת החוויות הקולנועיות המאתגרות ביותר שנתקלתי בהן לאחרונה. מדובר באדפטציה קולנועית מוזיקלית עכשווית למיתולוגיית "אדיפוס" והיא נעה בין יוון לגרמניה. הסרט זכה בפרס התסריט בפסטיבל ברלין, למרות שאין לו ממש תסריט. התוצאה היא יומרנית ומשמימה ומתחילה ברצח על רקע הומופובי שהרוצח הופך בה לגיבור הסרט, מתגלגלת לסיפור אהבה בין אסיר לסוהרת, הקמת משפחה, עוד אסון ונדידה לארץ זרה שהשקיעה את הכסף במימון הסרט: גרמניה, ללימודי מוזיקה. עם שוטים מרוחקים, מיזנסצנות מנוכרות ועשויות יתר על המידה, שירים מיופייפים כאשר דלות ההפקה מורגשת לאורך כל הסרט - הקהל ברח מהאולם, אני נשארתי לסבול עד הסוף כדי לדווח כאן.

פרטים מלאים, מועדי הקרנה והזמנת כרטיסים באתר הרשמי של הפסטיבל