קלון: ביקורת סרט נטפליקס

"קלון" (The Unforgivable) בבימויה של נורה פינגשיידט היא דרמה מיוסרת העוקבת אחר ערב רב של דמויות מהעיר סיאטל המתמודדות עם טראומות ארוכות שנים שנגרמו כתוצאה מהריגת שוטר במהלך פינויה של רות סלייטר (סנדרה בולוק) ואחותה הקטנה קייטי מבית החווה המשפחתית שלהן. לאחר שהורשעה בגין רצח, נידונה רות לעשרים שנות מאסר. כעת כשהיא זוכה להשתחרר על תנאי, חרדתה מן העולם החיצוני משתקפת היטב מתוך עיניה השקועות ושפתיה הסדוקות כשהתאורה הצהובה והחולנית המלווה את הסרט מעצימה באופן סימבולי את תחושותיה של רות מן העולם הזר, המנוכר והמסוכן שבחוץ.

היא מתקבלת לעבוד במפעל לדגים, לאחר שנכשלו ניסיונותיה למצוא עבודה כנגרית בשל הרקע הבעייתי שלה, ומכירה שם את בלייק (ג'ון ברנטל). בין השניים הולכת ומתפתחת מערכת יחסים רומנטית עד לחשיפת עברה של רות. רות נואשת להתחבר מחדש עם אחותה הצעירה קייטי (אשלינג פרנסיוסי) אבל עד מהרה מתברר שהמטרה היחידה שלה תהיה גם האתגר הגדול ביותר שלה. כשהיא שבה לביקור בבית החווה המשפחתית (אותו בית שהרגה בו את השוטר), היא מצליחה להתיידד עם הדיירים החדשים בו ג'ון אינגרם (וינסנט ד'אונופריו), עורך דין המייצג תאגידים וחברות שמתגורר שם יחד עם אשתו ליז (ויולה דייוויס) ושני בניהם.

[*]

באופן לא סביר, מצליחה רות לשכנע את ג'ון לעזור לה ליצור קשר עם הוריה המאמצים והמגוננים של קייטי המתבגרת. חרף חייה החדשים מאז אומצה על ידי משפחת מלקולם וזכתה בזוג הורים מאמצים ואוהבים ובאחות קטנה שרואה בה מודל לחיקוי והערצה, נושאת קייטי את הטראומה מאירועי העבר באמצעות התפרצויות פלאשבקים ושברי זיכרון אשר מטרידים ומשבשים את חייה.

נדמה כי רות מאמינה ששילמה את המחיר בגין הפשע שביצעה, אבל היא מתקשה למצוא מישהו שיסכים על כך. בני הזוג מלקולם מפחדים מכך שהיא תשבש את ביתם המיושב. גם בניו של השריף רוצים להרוס את מה שנשאר מחייה של רות כנקמה על הדרך שבה הרסה את חייהם ועל אף שג'ון היחיד שמוכן לעזור לה, אשתו ליז מצליחה לערער אותו כשהיא מעלה בפניו את העובדה שלו והיה מדובר בבניהם השחורים, הם לעולם לא היו זוכים להזדמנות שנייה אם היו הורגים קצין משטרה כמו רות.

הסרט מבוסס על מיני סדרת הטלוויזיה הבריטית עטורת הפרסים משנת 2009, "Unforgiven" מאת סאלי ווינרייט שפותחה מחדש עבור נטפליקס כסרט עלילתי, כאשר הלוקיישן הוחלף מיורקשייר לסיאטל. הסדרה המקורית זכתה לשבחים בין היתר מאחר שהיה לה מספיק מרחב וזמן לפתח את הדמויות ואת ההיסטוריה המורכבת שלהן. לעומת זאת, פינגשיידט מציגה סרט לא אחיד ודי משעמם שמרגיש לעיתים כבד. אין כאן הרבה עלילה מעבר לאותם רעיונות מיושנים ועתיקים. עם טוויסט שאפשר לראות ממרחק של סנטימטר, "קלון" לא משכיל לבנות מתח ובסופו של דבר, חרף השמות הגדולים בהוליווד - גם הם לא מצליחים להציל אותו.

כל דמות בסרט ראויה ליותר זמן מסך ולפיתוח הסיפור שלה. במקום זאת, רוב הדמויות "זוכות" להופיע על המסך לדקות ספורות בלי יכולת אמיתית לצלול אל תוך עולמן הרגשי. כך מוצאים עצמם שחקנים רבי עוצמה כמו מורגן, דייוויס וברנטל בפרט –בתצוגות אורח סתמיות. בולוק לעומת זאת נכנסת אל נעליה של רות ומצליחה להעביר את תחושותיה היטב, מה שמחדד עוד יותר את המופנמות הקיצונית שלה כתוצאה מהטראומה שעברה. הגרסה הקולנועית ניתנת לצפייה, אבל אחרי זמן רב מדי שהייתה בפיתוח גם היא מרגישה תקועה ועייפה כמו דמותה של רות.

הסרט "קלון" משודר בנטפליקס. לביקורות סרטים נוספות >> לחצו כאן