נורמלי: ביקורת פרקי הפתיחה

בדרך כלל אני מתנגד לעצם הרעיון שתסריטאי יכתוב על עצמו יצירה אוטוביוגרפית. לטעמי, זה יוצר סרט או סדרה מלודרמטיים, מתנשאים שלרוב מתמקדים בתלאות מוגזמות שיוצריה עברו. אין אסקפיזם ויש רק הקצנה של המציאות. בשורה התחתונה, מדובר ביצירה שעוסקת לרוב ביוצר עצמו ובהצגתו, אך שוכחת מפיתוח הסיפור והדמויות. אבל בשני פרקי הפתיחה שלה, "נורמלי" של HOT הצהירה כי הינה תוצר חריג ביותר בז׳אנר, וגם בטלוויזיה הישראלית.

הטלוויזיה הישראלית התקדמה רבות בשנים האחרונות והגיעה לז'אנרים שלא היו נפוצים במחוזותינו בעבר, אבל מעולם לא עשינו סדרה נטולת ז׳אנר, נטולת אלמנטים טלוויזיוניים, שמתמקדת בעיקר בדמות אחת שאיננה מנסה למצוא חן בעיני הצופה. וכאן מגיע ליאור דיין, הבחור שבמשך כל עבודותיו נודע בעיקר בתור ׳הבן של׳, שמציג בצורה גסה וחסרת פילטרים את עצמו בשנות ה-20 לחייו.

[*]

דיין והבמאי אסף קורמן ("את לי לילה") תוקפים את הצופה עם פרק פתיחה מהפנט שעומד בפני עצמו כסרט קצר וקטן על דמות במשבר. הפרק, המתרחש כולו בלילה אחד, עוקב אחרי עיתונאי בשם נועם אשכנזי (רועי ניק), גרסה אלטרנטיבית לדיין, עליו מוטלת משימה לכתוב כתבה עד אור הבוקר. העלילה מתחילה לזעזע כאשר מוצגת התמכרותו הקשה של נועם לריטלין וממשיכה עם הזיות פרנואידיות בהן נתקפת הדמות.

בדומה ליצירות ישראליות קודמות כמו "האיש שבקיר" הנהדר ו"קצפת ודובדבנים", גם בפרק הזה מוצגת חוויה פסיכודלית עשירת ויזואליה מרהיבה. ניק בוחר שלא לעשות הנחות לדמות ומציג את סערת הרגשות שחווה נועם בצורה מלוכלכת. נועם הוא סופה שלא נגמרת, הוא רותח מזעם ובעיקר במצוקה תמידית. עם כל הכבוד לקורין ולדיין, לא הייתי חווה את הדמות הזו בצורה כה עמוקה לולא המשחק הנועז של ניק.

לצד דיין משחק רמי הויברגר בתפקיד אביו השותף להתמכרויות הבן, אסי דיין, ואמו של דיין קרוליין לנגפורד מגלמת את עצמה. הפרק השני הוריד הילוך בתור נרטיב קולנועי ועלילתו נעה בין רגעים נוקבים ומעוררי מחשבה לרגעים טלוויזיוניים על סף הצפויים. עדיין, אני ממליץ בחום לתת צ'אנס לסדרה ולצפות בפרק הפתיחה שכולל בתוכו את אחת הסצנות הנועזות ביותר שנעשו בטלוויזיה הישראלית.

לצפייה בפרק הפתיחה: