סיכום 2020: הסדרות שעשו לנו את השנה

הומלנד (עונה 8)

10 שנים לאחר שעלתה ו-8 עונות במהלכן קרי מתיסון הקריבה את חייה האישיים למען המולדת, הסתיימו השנה בעונת סיום, שהייתה גם אחת המוצלחות בתולדות הסדרה והוכיחה כי היא מסתיימת כשכוחה עדיין במותניה. הסדרה חזרה לדמויות מהעונה הרביעית שהתרחשה בפקיסטן, בהם מנהיג הטליבאן חסאם חקאני שהופך בעונה זו מאויב לאוהב – ומתגלה כשוחר שלום שרק רוצה לשים קץ לסכסוך הדמים עם האמריקאים, למורת רוחו של בנו. כמובן שכמו ב"הומלנד" העסק יורד לטמיון כשמסוקם של נשיא ארה"ב ונשיא אפגניסטן מתרסק, האשמה מופלת ע"י הממשל האמריקאי והנשיא חסר הניסיון על הטליבאן, כמעט מתגלעת מלחמה גרעינית בין ארה"ב לפקיסטן ורק קרי יכולה להציל את העניינים.

יוצרי הסדרה הצליחו לשלב בעלילה העונתית מספר תמות שאפיינו את "הומלנד" בכל שנותיה ולבצע מספר סגירות מעגל שמתאימות לאופיין של הדמויות. גם הביקורת הפוליטית הלא מרומזת נוכחת כאן בדמות נשיא אמריקאי פזיז ונמהר ויועץ תאב מלחמה שמדרדר את מדינתו לידי כאוס. מי שנמצא כדי להכניס קצת שיקולים עניינים בממשל המוטרף, הוא סול ברנסון (מנדי פטינקין הנפלא), שמשמש כעת כיועץ לביטחון לאומי של הנשיא. סול הוא קול ההיגיון הענייני והשקול של הסדרה והיחסים שלו ושל קרי הלכו ותפסו משקל משמעותי יותר ככל ש"הומלנד" התקדמה, מעין יחסי אב-בת שהם גם יחסי מנצל-מנוצל כשסול גורם לקרי פעם אחר פעם להעדיף את טובת המדינה על פני טובתה האישית ובריאותה הנפשית. יחסים אלו מגיעים לשיא בפרק הסיום בו על קרי להחליט בדילמה המוסרית - האם חייו של אדם קרוב חשובים יותר משל רבים שאינך מכיר? (מבקר: אלעד שלו, הסדרה זמינה לצפייה ב-yes).

המורדת

אחת ההצלחות המפתיעות בשנת 2020 היא "המורדת", מיני סדרה בת 4 פרקים שנותנת הצצה לעולם החרדי בברוקלין ולחוקים הנוקשים שבו. המיני סדרה מתבססת על ספרה האוטוביוגרפי של דבורה פלדמן ומביאה את סיפורה של אסתי שפירו (שירה האס), אישה חרדית שחיה בקהילת בברוקלין. בגיל 18 היא משתדכת לינקי (עמית רהב) והחיים שדמיינה שיהיו לה נגוזים באפילה. היא חווה קשיים ביחסי אישות, נדרשת לבצע ויתורים כואבים ובעיקר זוכה ליחס מזלזל.

כל הדברים האלה דוחקים אותה לפינה ותורמים להחלטתה לנטוש את החיים שהיא מכירה ולעבור לחיות בברלין. על אף שבריחתה נעשתה בדיסקרטיות, בקהילה מצליחים לאתר אותה בניסיון להחזירה למקומה ה"טבעי". מדובר בסדרה מותחת, מסקרנת וסוחפת, בעלת קאסט מוכשר ובראשו שירה האס בתפקיד הראשי שזיכה אותה במועמדות לאמי. אין ספק שזהו תפקיד חייה. האס מוכיחה שוב את יכולותיה הדרמטיות וכובשת את לב הצופים. (מבקרת: מיכל ליבר רונן, הסדרה זמינה לצפייה בנטפליקס) [*]

ריטה (עונה חמישית)

"ריטה" היא דרמה-קומית דנית על אישה לא שגרתית. היא ריטה היא גרושה ואם לשלושה ומורה מזן אחר – אישה מורדת שמדברת עם התלמידים בגובה העיניים. היא לא מחבבת סמכות משום סוג. לא של המנהל, שאתו היא מנהלת רומן, לא של היועצת, שמנסה להעמיד אותה במקום ללא הצלחה, ואפילו לא של ילדיה, שנראים לעיתים קרובות בוגרים יותר ממנה. היא מעשנת בשרשרת, מסתבכת עם גברים לא נכונים, ומסתירה מאחורי החזות הקשוחה פגיעות עמוקה, הקשורה לאירועים טראומטיים בעברה.

העונה החמישית מספקת לה עוד חברות נשית עם בת דמותה המבוגרת יותר, מעין דמות מראה של ריטה, המשלמת את המחיר על המרד במוסכמות. "ריטה" אינה סנטימנטלית ולא מספקת סוף טוב אמריקאי טיפוסי. כמו הגיבורה שלה, היא סדרה בועטת ולא שגרתית על דמות שלא רוצה להתבגר. המסע שלה להשלמה עצמית הוא מצחיק, עצוב ונוגע ללב. (מבקרת יעל מאורר, הסדרה זמינה לצפייה בנטפליקס).

הטבח

"הטבח" תפסה אותי בלי הכנה גדולה מדי. הטיזרים לא הלהיבו אותי, הייתי פסימי לגבי הפרמיס שלה, וגם לא בדיוק חשבתי שאתרשם מתפקידים דרמטיים של שחקנים שידועים בעיקר ברגעיהם הקומיים - בראשם גורי אלפי, שבכל פרק מחדש מציג הופעה מפעימה. גם אם זה מרגיש ש"לא קורה שום דבר" בסדרה, זו בדיוק הכוונה שלה. בחיים לא תמיד יש דרמות פומפוזיות וצעקניות, אלא דברים שפשוט קורים ומובילים להתרחשויות שונות. עם צילום לא פחות מפנומנלי, בימוי עדין ומדויק, פסקול מעולה שקולע בול בכל סצנה ומשחק מצוין של כולם – זו הסדרה הישראלית שחיכינו לה. (מבקר: ערן איצקוביץ, הסדרה זמינה לצפייה ב-yes).

יער סודי (עונה שנייה)

הסדרה הקוריאנית "יער סודי" עוסקת בפרקליט שעובד בפרקליטות בסיאול המשתף פעולה עם מפקחת במשטרה וביחד הם מנסים לפענח תעלומות רצח שמובילות לחשיפת שחיתויות וקשרי הון-שלטון, עד שלעיתים נדמה שהסדרה בכלל נכתבה בארץ הקודש. הטוויסט בעלילה הוא שכתוצאה מניתוח שעבר בילדותו, הפרקליט אינו מסוגל לחוש דבר והוא גם נעדר כישוריים חברתיים. מה שהופך אותו ללא ניתן להשפעה מצד ממומנים נכלוליים ונשים יפות ומפתות.

בסדרה נעשו עד עכשיו שתי עונות נפלאות בנות 16 פרקים כל אחת. היא מלאה בתיאורי המטבח הקוריאני ובשאיפה הקוריאנית למצוינות בכל מחיר וגם להיררכיה השלטת בחברה אסייתית זו ההופכת כל בוס לדיקטטור וכל עובד לאסקופה נרמסת. (מבקר: רון פוגל, הסדרה זמינה לצפייה בנטפליקס)

The Wilds

בדומה לשנת 2020, שהייתה סיוט מוחלט, גם קו העלילה של הסדרה מתחיל באסון - תשע בנות מתרסקות על אי בודד, בסגנון 'בעל זבוב', ולמרות העובדה שכל אחת מהן שונה לחלוטין; הן צריכות ללמוד להסתדר כדי לשרוד. הקאסט מורכב מחבורה מגוונת של בנות אנונימיות שהכימיה ביניהן מדהימה ומה שעוד יותר מקסים בסדרה זוהי העובדה שהיא בוימה על ידי מספר במאיות, ורוב הצוות מהצלמים עד התסריטאים מורכב ברובו מנשים, דבר שתורם לאמינות כשמדובר בסדרה על קבוצת בנות. זו סדרה שמתעסקת בנושאים חברתיים משמעותיים בצורה עמוקה יותר ממה שהייתם מצפים ממותחן על חבורת נערות. "The wilds" מדברת על הרבה נושאים מזהות ועד עצמאות, על החופש להיות אתה גם במקום הכי פחות חופשי ולא לעשות מה שמצפים ממך. (מבקרת: ליטן לשינר, הסדרה זמינה לצפייה באמזון פריים וידאו).

גמביט המלכה

מי היה מאמין שהלהיט הגדול והמפתיע של השנה יעסוק בשחקנית שחמט? העלילה עוקבת אחר בת', ילדה המתגוררת בבית יתומות בקנטקי, לאחר ששרדה תאונת דרכים שבה נהרגה אמה, אשר מוצאת בריחה מהמציאות כאשר היא מגלה את משחק השחמט. זהו סיפור ספורטיבי ממריץ ומרגש על גיבורה שחייבת לעשות שינוי מהותי בעצמה כדי לכבוש את הפסגה, סיפור התבגרות על אישה חזקה שמצליחה להתקדם בעולם פטריארכלי, ובנוסף לכך זהו סיפור העוסק בהתמכרויות: בת' מתקדמת בעולם השחמט כשהיא ניזונה מתערובת של כדורי הרגעה ואלכוהול, עד שהיא נעשית תלויה בהם.

אנה טיילור ג'וי מצליחה להציג את משחק השחמט המשעמם לכאורה, ואת הסצנות באופן כללי, בצורה שמהפנטת את הצופים. היא מצליחה להעביר לצופים את האינטליגנציה והאנושיות המוחבאים מתחת לקרירות המכאנית של בת'. הבימוי עוטף הכל באריזה חכמה, עם עיצוב מוקפד ומסוגנן שתמיד מזכיר בדרך כלשהי את לוח השחמט, ומשלב בחירות מוזיקליות מגוונות. גם בלי להבין את המשחק לעומקו ניתן ליהנות מהמשחק של השחקנים הנפלאים, ולעבור עם בת' מסע יוצא דופן, סוחף ומרגש שמתחיל בבית יתומים ומסתיים בתחרות בינלאומית מול רב אמן סובייטי. (מבקר: נמרוד שובל, הסדרה זמינה לצפייה בנטפליקס)

טהרן

תאגיד השידור כאן הוכיח השנה שהוא הבית המוצלח ביותר ליצירות ישראליות סוחפות וכך הוא עשה גם עם סדרת הדגל "טהרן" שעמדה בציפיות כסדרה מפתיעה, מותחת ומלאת אקשן. בסיוע של לוקיישנים מושקעים, צילום מוצלח עריכה מוזיקלית מעולה וכמובן תצוגת משחק יוצאת מן הכלל של ניב סולטן בתפקיד הראשי. (מבקרת: אורטל אדיב, הסדרה זמינה לצפייה ב-vod ובעמוד היוטיוב של כאן 11).