ג'יני וג'ורג'יה: ביקורת סדרה

"ג'יני וג'ורג'יה" היא סדרה נשית במובהק. היוצרת שרה למפרט, בפרויקט הטלוויזיוני הגדול הראשון שלה, מספרת סיפור על אימהות ובנות והיחסים הטעונים ביניהן. גיבורות הסדרה הן ג'ורג'יה (בריאן האוויי) ובתה ג'יני (אנטוניה ג'נטרי), העוברות לאחר מותו המסתורי של בעלה של ג'ורג'יה (יחד עם האח הקטן של ג'יני) לעיירה כל אמריקאית טיפוסית. הוסיפו לכך את תיאור הבת כחכמה ודעתנית במיוחד ואת האם כסקסית אך חסרת אחריות, ותבינו מדוע הסדרה הושוותה לסדרה האייקונית "בנות גילמור". אבל ההשוואה הזאת לא עושה חסד עם "גיני וג'ורג'יה". מול העולם הלבן כמעט לחלוטין של "בנות גילמור", שבו לא היה כמעט ייצוג לאתניות אחרת, מציגה "ג'יני וג'ורג'יה" אם לבנה דרומית לה בת שחורה ובן לבן, מאבות שונים. העבר של ג'ורג'יה מוצג בפלאשבקים ולאט לאט מתגלים עוד ועוד סודות אפלים שיצופו במהלך הסדרה עד לקליף-האנגר הדרמטי שמסיים את העונה.

ג'ורג'יה מנסה להגן על משפחתה בכל הדרכים האפשריות, אבל הסכנה אורבת לה. ברגע יפה בסדרה, היא מציבה גדרות בפני הארנבים בגינה שלה, ובמקביל הולכת עם בתה המתבגרת לרופא נשים כדי לספק לה גלולות. הפרק הבא נפתח בארנב שחדר בכל זאת לגינה ובג'ורגי'ה שיורה בו בלי להניד עפעף. ג'ורג'יה אינה לורליי, האם החביבה מ"בנות גילמור". הבלונדינית הסקסית שמשתמשת בקסמיה כדי לשרוד היא לא מישהי שכדאי להסתבך אתה.

[*]

"ג'יני וג'ורג'יה" מציגה מיניות בגיל הנעורים על כל צורותיה: סקסטינג בין נער ונערה בני 15 ושימוש יצירתי במברשת שיניים חשמלית הן רק שתי דוגמאות. הפרעות אכילה, פגיעה גופנית עצמית, שימוש בסמים, אלכוהול וגניבה מחנויות הן חלק מחיי היום-יום של המתבגרים. לעיתים נדמה שהסדרה לא מחמיצה אף בעיה של בני נעורים בימינו, אבל ברוב המקרים התיאור משכנע. במיוחד בולטת חברתה הטובה של ג'יני, מקס (שרה וויסגלס), המוכרת מהגרסה העדכנית ללהיט הנעורים "דגרסי". הנערה הלסבית מלכת הדרמה ומהירת הדיבור היא אחת הדמויות המענגות בסדרה, כזאת שאפילו בשיא הכאב שלה שולפת רפרנס לשיר של קייטי פרי כדרך לתאר את מצוקתה. כפי שאומר לג'יני הנער המתבגר בו היא מאוהבת : לכולם יש בעיות, אפילו למי שגר בעיירה "מושלמת" ויש לו "פריבילגיות".

הסדרה רצופת התייחסויות לתרבות פופולרית ועושה זאת בחן רב. כך למשל כשרואים את האח הקטן של ג'יני רוכב על אופניים ומצולם מאחור, בקריצה מודעת ל"ניצוץ" של קובריק. ג'יני מתארת את "ברבור שחור" כסרט על שתי נשים המשקפות זו את זו ומתחרות זו בזו, אמירה שהיא גם שיקוף יחסיה עם אמה. ג'יני מתארת את אמה כמישהי שכל חייה תפרה שמלות מבד של וילון כמו הגיבורה הקולנועית שלה סקרלט או'הרה בסרט האייקוני "חלף עם הרוח". אך ג'ורג'יה היא גם המצאה מחדש של הגיבורה הדרומית כאישה לבנה שילדה בת לגבר שחור, ההיפוך המוחלט ליחסי שחורים-לבנים בסרט הקלאסי. הסדרה מקבילה בין היותה של ג'ורג'יה "זיקית" המתחפשת כל פעם לדמות אחרת כדי לשרוד, לבין ה'מסכה' שעל בתה ג'יני לעטות כדי להתאים לסביבתה החדשה. ג'יני בוחרת להתחפש לבריטני ספירס בפאה בלונדינית ומעומתת עם אחת הבנות השחורות היחידות האחרות בבית הספר. האירוניה בבחירת התחפושת מתחדדת מכיוון שמדובר בבריטני, הנמצאת בכותרות בגלל מצבה הנפשי המעורער. ג'יני פוגעת בעצמה בדרכים שונות בסדרה וכך משקפת את הדמות שבחרה כתחפושת.

ג'יני מתמודדת במהלך העונה עם היותה "בת כלאיים", הנמצאת בין הזהות הלבנה לזהות השחורה שלה. דילמת הזהויות הזאת, או כפי שקורא לה בציניות החבר החצי טייוואני שלה "אולימפיאדה של דיכוי", נמצאת במוקד העונה. האב השחור והמקסים שלה, הצלם הנודד, המופיע לפתע שוב בחייה, מסבך עוד יותר את תיאטרון הזהויות הזה. עם זאת, ג'יני משתמשת גם בקלף הגזענות לטובתה ובכך היא הופכת דומה יותר ויותר לאימא הלא בדיוק מוסרית שלה.

למרות הנושאים הרציניים בהם היא עוסקת, "ג'יני וג'ורג'יה" מהנה ואף מצחיקה. בניגוד ליחסים המתקתקים ב"בנות גילמור", הרי כאן היחסים בין האם לבתה טעונים מאוד. ג'יני מטיחה באמה שלא תהיה טראש כמוה, למשל, ואף אומרת בכאב שהיא ואמה אינן מכירות באמת אחת את השנייה. זהו תיאור ריאליסטי יותר של יחסי אם ומתבגרת והסדרה אינה מייפה אותו. ג'יני אומרת על אמה שהיא עוטפת הכול בעטיפה נוצצת ומעמידה פנים שהכל בסדר. אפשר לומר זאת גם על "גיני וג'ורג'יה", שבמבט שטחי נראית כמו עוד ממתק טלוויזיוני עטוף בעטיפה נוצצת מבית היוצר של נטפליקס. אבל מעבר לעטיפה הנוצצת, מספרת הסדרה סיפור על מסע הישרדות נשי קיצוני בעולם של גברים.

הסדרה "ג'יני וג'ורג'יה" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן