וונדה-ויז'ן: ביקורת סדרה

לאחרונה ראיתי סצנה מתוך קומדיה פרועה על מסע בזמן, בה ילד בן 12 לבוש בחולצת 'איירון-מן' ניגש לבחור אשר מגיע מהעתיד ושואל אותו – "מה החזיק יותר זמן? היקום הקולנועי של מארוול או כדור הארץ?,. בימי הקורונה הבלתי יציבים, אפילו האדמה עליה אנחנו דורכים איננה יציבה כמו הפופולריות הגוברת של 'הנוקמים' וחבריהם. כבר במהלך שידור הסדרה הרשמית הראשונה מבית 'מארוול' (בניגוד לסדרות מבית נטפליקס סטייל "ג'סיקה ג'ונס" ו"איירון פיסט" שהתרחשו בעולם של מארווול אך לא היו חלק מהיקום הקולנועי), 'וונדה-ויז'ן' הפכה לסדרה המדוברת ביותר בעולם והוכיחה שפשוט אי אפשר לנצח את הדמויות בהן משקיע קווין פייג'י.

הדבר הכי טוב שאפשר לומר על המיני סדרה בת תשעת הפרקים "וונדה-ויז'ן" הוא לגבי הדרך שבה התסריטאית ג'ק שייפר ("האלמנה השחורה") ניגשה לדמותה הטראגית של וונדה מקסימוף (שבהמשך הסדרה גם נקראת לראשונה- מכשפת השני). הנערה הצעירה שבמשך פחות מעשור עברה עינויים בדרכה לקבל כוחות על-טבעיים, איבדה את אחיה התאום, נהפכה לנוקמת וגם למבוקשת, התאהבה, התארסה וגם איבדה את ארוסה- ויז'ן. העלילה המסתורית והניאו-ליניארית שיוצרת שייפר מוצאת את וונדה כמספר חודשים לאחר אירועי "הנוקמים: סוף המשחק" ועוקבת אחרי וונדה שיוצרת עולם משלה שהינו סיטקום קלאסי בו ויז'ן עדיין חי והשניים יוצרים ביחד משפחה על טבעית משלהם.

[*]

בהמשך הסדרה, הקהל מבין כיצד וונדה בנתה את העולם הנ"ל ומדוע בחרה בסיטקומים אמריקאים קלאסיים כמו "המופע של דיק ואן דייק", "אני אוהב את לוסי", "להתבגר ולהתגבר" ואפילו "משפחה מודרנית". פתרון התשובות רק חושף עוד ועוד שאלות עליהם הרשתות החברתיות געשו. תיאוריות מטורפות כגון הופעה מחודשת של הנבל אולטרון וקישוריות עם יקום ה'אקס-מן' של 'פוקס' יצרו סט-אפ מטורף אבל פאנץ' חלש. הקלף החזק ביותר של 'מארוול' שהינו לקשר בין כל סרט (וסדרה) בעזרת חפצים ו'איסטר אגס' (מסרים נסתרים) התגלה הפעם כגורם שמפריע ליוצרי הסדרה ליצור את סיפור ההתבגרות של וונדה. יחד עם זאת תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר מהסיטקומים הקלאסיים והשחזור המוקפד הראו עד כמה היוצרים שולטים בניואנסים הקטנים ביותר של הז'אנר הקלאסי ואת יכולתם לספר סיפור מורכב גם בלי סצנת אקשן מטורפת בכל מספר דקות כנהוג בסרטי מארוול.

וונדה עצמה היא מהדמויות הקשוחות והטובות ביותר של 'מארוול' קומיקס. אליזבת' אולסן מוכיחה בסדרה פעם נוספת את יכולותיה גם כשחקנית רגישה ובעלת עומקים פנימיים, כאשר היא סוחבת על עצמה נושאים מורכבים שנדיר לראות ביקום הקולנועי של מארוול- דיכאון, אבל ובעיקר הכחשה. לצידה מככב קאסט מוצלח בראשות פול בטאני בתפקיד ויז'ן, קתרין האן כשכנה החטטנית ופרד מלמד כבוס של ויז'ן.

הבמאי מאט שקמן (שביים גם כמה מפרקיה הגדולים של" 'משחקי הכס") הינו יוצר מוצלח נוסף שלא נותן לגודל הפרויקט להשפיע עליו והוא מעביר בצורה צבעונית ומבדרת את מסע ההתבגרות של וונדה. אם כי פרק הסיום של הסדרה לא עמד ברמת הציפיה לה חיכינו, "וונדה-ויז'ן" עדיין מראה ש'מארוול' כאן בכדי להישאר ואני מקווה שנזכה לראות את דמותה המורכבת יותר של מכשפת השני ואת ההתפתחות של גיבורי מארוול לאזורים חדשים שאינם רק עמוסים באקשן בשלב הרביעי של היקום הקולנועי.

"וונדה ויז'ן" משודרת בדיסני פלוס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן