השטן באוהיו: ביקורת סדרה

הסדרה "השטן באוהיו", כפי ששמה מעיד, עוסקת במהות הרוע ובקשר שלו לאמונה, דת מאורגנת ומשפחה. הסדרה מבוססת על ספרה רב המכר מ-2017 של דריה פולטין, שגם יצרה והפיקה את הסדרה. היוצרת כתבה והפיקה בעבר את הסדרה "קסטל רוק" על פי ספרו של סטיבן קינג, שהשפעתו ניכרת בסדרה הנוכחית שרוויה באווירה המאפיינת את ספריו ואף כוללת כמה הומאז'ים ליצירתו. הסיפור מתמקד בסוזן (אמילי דשנל, "בונז"), פסיכיאטרית שנתקלת במהלך עבודתה בנערה המסתורית מיי (מדלן ארתור, "לכל הנערים שאהבתי") ופורסת עליה את חסותה. ארתור משכנעת בתפקיד הנערה, שמוגדרת בפרק הראשון כ"מלאך שנפל", ולא במקרה. גם החזות הנעימה תמיד של דשנל בתפקיד סוזן מתאימה לתפקיד האישה ה"מושלמת" לכאורה שמסתירה גם היא סודות משלה.

סוזן מגלה את סודותיה האפלים של מיי, המעוררים אצלה את טראומת העבר שלה שנותרה לא מטופלת. טראומות אלה משפיעות לאורך דורות ומשכפלות את עצמן בלופ שקשה לשבור. המטפלת והמטופלת הן דמויות מראה אחת של השנייה, והסיפורים המקבילים שלהן הם המנוע העלילתי והתמטי של הסדרה. למרות רגעים מופרכים ו"הפחדות" צפויות שנדמות ממש מגוחכות בכמה מקרים, מצליחה הסדרה לגעת באמת פסיכולוגית על הורשת טראומה, הורים מתעללים או מזניחים, ועל "אשמת הקורבן" שגורמת לנפגעי התעללות להפוך למטפלים בתקווה (שלא תמיד מתממשת) לפתור את טראומות העבר שלהם דרך תפקיד המושיע.

[*]

ברובד האחר שלה, זוהי דרמת מתח עם בלש משטרתי שרמנטי (חררדו סלסקו,"מאניבול") החוקר את התעלומה במרכז הסדרה. האם הקהילה שאותה הוא חוקר היא קהילה תמימה בסגנון ה"אמיש" שרק מנסה לשמר את אורחות חייה המוזרים או שמא יש כאן משהו מעבר? הסיפור הדתי האלטרנטיבי בסדרה הוא תמונת מראה של הנצרות. כך למשל, במקום הצלב, יש כאן צלב הפוך. במהלך העלילתי הזה, מדגימה הסדרה את הקו הלא בדיוק ברור בין אמונה דתית לפנאטיות שטנית. הסדרה היא גם סיפור על משפחה. משפחתה של סוזן שמאמצת לחיקה את מיי מתמודדת עם ההשלכות של הכנסת נערה זרה לתא המשפחתי. הנוכחות המאתגרת של מיי היא קטליזטור לחשיפת המתחים בתוך המשפחה, שנדמית במבט ראשון כמשפחה הכל-אמריקאית המושלמת. היחסים בין סוזן לבעלה (סם ייגר, "צלף אמריקאי"), ובינה לבין שלוש בנותיה מושפעים מאוד גם מחוויית הילדות של סוזן בבית בעייתי במיוחד. האפקטיביות של הסדרה נובעת מיכולתה לחשוף את הדינמיקה המשפחתית ולתעתע בצופים עד הרגע האחרון ממש.

גם היחסים בין האחיות במשפחה לבין ה"אחות" החדשה שנכנסה לביתם מוצגים בצורה משכנעת. במיוחד בולטים היחסים בין ג'ולס (שריה דוטסון, "חוליגן אמריקאי", בהופעה משכנעת), בת גילה של מיי, נערה רגישה ויצירתית שמנווטת את דרכה בתיכון ומנסה למצוא לעצמה מקום בהיררכיה שלו. כאן מתכתבת "השטן באוהיו" עם ספרו של סטיבן קינג "קארי", שהעיבוד שלו לקולנוע זכור בעיקר בשל סצנה מכוננת בנשף סיום השנה בתיכון. כאן מומצאת מחדש הסצנה הזאת עם טוויסט. "קארי" הוא סיפור על פנאטיות דתית של אם המשפיעה על חייה של בתה והסיפור הזה נוכח ב"שטן באוהיו" בכמה אופנים.

לחובבי גותיקה אמריקאית מבית מדרשו של סטיבן קינג, הסדרה מציעה עוד טוויסט מעניין. היא עוסקת, כמו קינג, במהות ההוויה האמריקאית הכפרית, בחיים בקהילות קטנות וסגורות, ובהשפעה של מנהיגות כריזמטית על חיי הקהילה, נושא שקינג מרבה לעסוק בו. גם ההתמקדות בחייהם של הנערים והנערות הצעירים שעומדים בפני רגעים מכוננים בחייהם מזכירה את קינג, אם כי כאן המוטיב העל טבעי פחות בולט ואפשר להתייחס לאירועים (גם) באופן ריאליסטי. אבל נדמה ש"השטן באוהיו" מעוניינת יותר בסמליות. האם "השטן" הוא בעצם שם אחר לאמונה יוקדת ב"אמת" שעבורה מוכנים לעשות הכול? מהי מהות ההקרבה בהקשר משפחתי? ועד כמה התא המשפחתי שאמור להיות המקום המגונן ביותר הוא בעצם אם כל חטאת?

הסדרה "השטן באוהיו" משודרת בנטפליקס. לביקורות סדרות נוספות: לחצו כאן